וואו.

אני לא יודעת למה זה כל כך מפתיע אותי שישרא בן 20. לא הייתי פה מהימים הראשונים אמנם (הבלוג הראשון והמאוד נאיבי שלי הוא מ-2007 בערך, פעם כשפרו עוד עבר מבלוגר לבלוגר), אבל ישרא ליווה אותי כמעט לאורך כל חיי. זה היה הבית שלי כל כך הרבה שנים שבראש שלי זה נראה כמעט ברור שישרא בן 20. ועדיין, איכשהו זה מרגיש... הזוי. מטורף משהו. מדהים.

הקהילה הזאת השתנתה כל כך הרבה בעשרים השנים האלה. אני חושבת שלהרבה אנשים, עצם העובדה שישרא עדיין קיים היא בגדר מחשבה מטורפת שפשוט אין סיכוי שהיא אמיתית. האמת היא שלא מזמן אמרתי משהו על זה למישהו, והוא קצת היה בשוק, כי באיזשהו מקום הרעיון שישרא איכשהו שרד את השנים האחרונות ואיומי הסגירה הבלתי נפסקים נראה מטורף והרבה אנשים עברו מזמן למקומות אחרים, ובכל זאת, הנה הוא כאן. ישרא שלנו. וזה היה ממש, ממש כיף להגיד שישרא עדיין פה ועוד יש כאן אנשים ואני עדיין כותבת. יותר משאני יכולה להסביר כנראה. ואני יודעת שכתבתי כבר יותר מפעם אחת על כמה אני אוהבת את ישרא, על כמה זה הבית שלי, אבל... אי אפשר להגיד את זה יותר מדי פעמים. ואני כל כך שמחה ש - תודות לעבודה המדהימה של עמותת ישרא - האתר עדיין כאן. כאן ומתפקד ואפילו משתפר.

עברנו כל כך הרבה בשנים האלה. ובכל זאת, אפילו כשאני כותבת את זה, זה עדיין מרגיש לי לא אמיתי שעברו 20 שנה. אולי זה בגלל שהגעתי לפה כל כך צעירה, אבל זה מרגיש כאילו ישרא תמיד היה חלק מהחיים שלי. A constant in my life. אז המחשבה שישרא בן 20 מרגישה בלתי אפשרית. זה הגיוני לחלוטין, ועדיין זה מרגיש בלתי אפשרי.

אז יאללה, ברכת יומולדת? שיהיו לנו עוד הרבה שנים עם ישרא. שהוא ימשיך לגדול ולהתחזק ולהתפתח. שהקהילה המדהימה שיש פה תישאר חזקה ומדהימה ותמשיך לגדול. שדורות העתיד גם יימצאו פה בית, כמו שאנחנו מצאנו פה בית פעם מזמן. 

תודה, ישראבלוג. נתראה ב21, אה? ❤️