 כינוי:
The Oncoming Storm גיל: 29 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2024
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
It's amazing how life always turns out to be so very different from everything we've imagined. You think about it and tell yourself, "Oh, c'mon, that's never going to happen", but when you look back a few years later, you suddenly realize it did happen, or it was better that it didn't happen. We often don't realize just how much power we have over ourselves and the the world around us - simply because it's so very easy to forget; to just live like you're another object in the universe, doing what the universe tells you to do.
And that moment of realization, that's pretty incredible. When you study people, you always notice this little immunity thing, the psychological immunity. We have a mind-bending ability to move on and change ourselves. The pain grows lighter with every day that goes by and all of a sudden you can smile again; laugh; love. In the very first moment, you think your world has fallen apart - but then you look at it again and realize it's been five years and you're absolutely fine. And that... that's amazing.
And it's just... it's just that you have such a plan for yourself, such a burning desire to do something, and all you keep seeing is people trying to stop you. You're telling yourself you have to break through, at least once, just this one, single, first time, and then you can go back to where you started, but you often don't realize that once you broke through, you can no longer go back to where you started. Because it's gone. The person you thought you were was gone. Just because of that single action that you thought would do nothing.
And all of a sudden you have so much to explore, because you can do anything.
But even though that surprises people often, that shouldn't come to us as a surprise. I mean, isn't that the point of our "superior" abilities over other living beings in this world?
[עריכה: הם צדקו, היצורים האלה, אה? אני באמת הייתי בכיינית ודרמטית יתר על המידה. עדיין, כנראה.]
| |
ייאוש. והוא לא נעשה יותר נוח.
אין מה להגיד.
אתמול בערב, כשהלכתי לישון אחרי שהתפרסמו תוצאות המדגם, הייתי מאוכזבת. הייתי מאוכזבת כי בוז'י וביבי היו בשיוויון. הייתי מאוכזבת כי כמו שזה נראה, עוד היה לביבי סיכוי לקבל את המנדט מהנשיא לנסות להקים ממשלה. מצד שני, עוד היתה לי תקווה - גם אם פחות חזקה מהתקווה שהיתה לי ערב קודם לכן - שבוז'י יקבל את המנדט והמחנ"צ יהיו אלו שיקימו את הקואליציה - יחד עם מתמודדים ראויים אחרים, ובעיקר - בלי נתניהו.
היום בבוקר, כשקמתי בעשר כדי לנסוע לבסיס, ראיתי את התוצאות הכמעט-סופיות וכל התקווה שהיתה לי נעלמה. הדבר היחיד שהצלחתי להסכים איתו היה הטור ב"הארץ" שקראתי, שאמר שאין ברירה - חייבים להחליף את האזרחים. כי אין מה לעשות, זה הפתרון היחיד לסיוט האבסורדי הזה שמתרחש כאן.
למה זה אבסורד? כי בשנים האחרונות, מלבד דבר טוב או שניים שהוא עשה, העיסוק היחיד של ראש הממשלה היקר שלנו היה לדאוג לעצמו ולכיסא שלו. לכיסא הנוח, למשכורת, לרכב והנהג הצמוד, ובעיקר לבזבוז המטורף של הכסף שלנו בלי לתת לזה שום תמורה. אם זה בלקנות נרות ריחניים לבית שלו, אם זה בלתת לאנשים משרדים לא קיימים - או יותר גרוע, "שר בלי תיק" - כדי שישבו איתו בקואליציה, ואם זה בלשחרר מחבלים כשהיו לי בחירות אחרות, הרבה פחות הרסניות. לא, נכון, האחרון לא קשור למצב הכלכלי - רק לרצון שלו לשמור על הכיסא.
אבל עשרים וארבע שעות של טרור במסרונים, בטלוויזיה ובפגישות אישיות, וחלק נכבד מעם ישראל שכח את כל זה.
כי זה מפחיד. זה מאוד מפחיד שתהיה ממשלה שמאלנית ובוז'י יחזיר שטחים ויחתום על הסכמים. זה לא משנה שמלבד רבין, כל ראשי הממשלות שעשו את זה היו ימניים - אם זה בגין (הסכם השלום עם מצרים), אם זה שרון (החזרת יהודה ושומרון ועזה) ואם זה נתניהו עצמו (החזרת חברון). זה מאוד מפחיד שתהיה ממשלה שמאלנית ובוז'י ישחרר מחבלים תמורת הסכם שלום. זה לא משנה שמי ששחרר מחבלים כדי לחדש את המו"מ עם הפלסטינים היה נתניהו, למרות שהיו לו בחירות אחרות - שבניגוד לזו, היו הפיכות (כמו לעצור את הבניה בהתנחלויות). זה מאוד מפחיד שהממשלה השמאלנית תוביל אותנו לאבדון ותביא להרס של מדינת ישראל - אבל זה שממשלה ימנית בראשות ביבי כבר עושה את זה בשנים האחרונות, זה לא מפחיד.
וזה, זה האבסורד האמיתי.
כי אחרי שאנשים פה יצאו החוצה לרחוב, גרו באוהלים באמצע ת"א, עשו מהפך מטורף כמעט בבחירות הקודמות כדי לנסות להביא שינוי והפגינו מול משכן הכנסת כדי למנוע שחרור מחבלים מיותר, הם חוזרים בחזרה לביבי. אותו ביבי שגרם לכל הדברים האלה מלכתחילה. אותו ביבי שמחמיר את היחסים שלנו עם ארה"ב בכל יום שעובר. אותו ביבי שלא אכפת לו מכל אחד ואחת מאיתנו בשיט. אותו נתניהו.
ועכשיו זה יימשך ככה עוד שנתיים, שלוש, ושוב נצא לעוד בחירות מיותרות.
כל הכבוד, אזרחי ישראל. כנראה שאנחנו באמת ראויים לזה.
| |
"So you were right. No new paintings. We didn't make a difference at all."
"I wouldn't say that. The way I see it, every life is a pile of good things and bad things. Hey. The good things don't always soften the bad things, but vice versa, the bad things don't necessarily spoil the good things and make them unimportant."
Doctor Who 5X10, "Vincent and the Doctor"
| |
היי ילד.
אני חושבת שיש בשבועות האחרונים איזשהו לקח עבור שנינו.
אתמול עברתי, אני חושבת, את רוב שלבי האבל האפשריים. כשיצאתי מביה"ס כעסתי כל כך. אני עדיין כועסת, במידה מסוימת. כעסתי על כל האידיוטים שלא מבינים את הקשר שלנו ושחושבים שזה לא בסדר. כעסתי על המין האנושי, כי בוא נודה בזה, זה הגזע הכי דפוק שיש. אני בטוחה שאתה מעריך יותר את הכלב שהיה לך מאשר חלק מהאנשים שנתקלת בהם. כן, אני יודעת כמה אתה מתוסכל וכמה אתה מבין את התסכול והכעס שלי. ידעתי גם מה אני אעשה כדי לשנות את זה - אתה לא יודע את זה, ואני שונאת לעשות את זה, אבל אני פוליטיקאית מצוינת. אני כמעט תמיד מצליחה לגרום לאנשים לראות דברים כמוני.
אחרי זה ניסיתי קצת לא לחשוב על זה, ואז חשבתי לצאת למקס ברנר ולאכול כמויות של שוקולד כדי קצת לשפר את ההרגשה שלי. אני יודעת מה אתה רוצה להגיד, ואני בהחלט מסכימה, אבל לפעמים כשדברים קורים איתך, אני חוזרת למקום הבטוח הזה כי אני לא בטוחה לאן עוד ללכת. חיכינו שם, ופתאום התחלתי לבכות וכתבתי את המכתב שכתבתי לך אתמול. ידעתי שלישון ישפר את המצב, אבל בכל זאת ניסיתי להתעקש על השוקולד. בסוף נכנעתי וחזרתי הביתה לראות סטארגייט. עוד מקום בטוח, אני יודעת, אבל זה דווקא מקום בטוח שאני לומדת ממנו הרבה. ואתמול למדתי שלא תמיד אני יכולה לקבל את התשובות שאני צריכה, אפילו לא ממך, שמעולם לא דחית שאלה שלי, אבל זה לא משנה את העובדה שאני צריכה לקבל החלטה.
ואתה יודע מה הלקח הזה שדיברתי עליו בתחילת המכתב שלי, או ההחלטה הזאת? שאנחנו צריכים להפסיק לעודד את זה.
זה כל כך קל לנו לשכוח את זה. זה כיף, להמשיך להיפגש, להמשיך לדבר, לצחוק על הכל, לחלוק חוויות... אתה יודע. זה כיף מאותה הסיבה שזה תמיד היה כיף וזה תמיד יהיה כיף - כי אנחנו מבינים ומכירים אחד את השנייה בצורה מפחידה כמעט, בעיקר כי אנחנו דומים כל כך. כיף לי לראות מה שלומך ולספר לך כמה הכל השתנה לטובה מאז היום שבו התחלנו לדבר, כשהרבה מזה בזכותך, וכן, גם ללמוד ממך עוד דברים שלא יצא לי ללמוד ממך בשנתיים האלה, ואני יודעת שכיף לך לראות אותי מחייכת ולשמוע את הסיפורים שלי, וכן, גם ללמד אותי את כל הדברים האלה שלא הספקנו לדבר עליהם. וכשיש לנו קצת יותר זמן, אני יודעת ששנינו נהנים מהוויכוחים וההסכמות והדיונים האלה.
אבל בכל פעם שאתה מחייך כשאתה רואה אותי, גם אם אתה באמת שמח לראות אותי וגם אם יש בך חלק שמרגיש שהביקורים האלה צריכים להתרווח, אתה רק מעודד את זה. ובכל פעם שאני רואה אותך מחייך, בכל פעם שאתה אומר לי לשמור על עצמי ומחזיר לי חיבוק, אני רוצה עוד יותר לבוא, כי כל כך קל לי לשכוח שבסופו של דבר, עברנו את השלב הזה כבר ולשנינו טוב כשזה פעם ב, לא יותר מדי ולא פחות מדי. ואני לא מאשימה - לא אותך ולא אותי - כי זה לגיטימי שזה ככה. כי אם אני הייתי מבוגרת יותר בעשר שנים או שאתה היית צעיר יותר בעשר שנים, לא היה אף אחד שהיה חושב שזה מוזר. ואז גם אתה לא היית חושב ככה - וכנראה לא היינו מגיעים למצב שבו אני מרגישה טוב גם כשאני רחוקה ממך לאורך זמן, שזה דבר חיובי. איך אמרת את זה אז, בשיחה הקשה הראשונה שלנו? "עוף גוזל"?
כן, בהחלט.
ואני חושבת שקצת שכחנו את זה.
ולמרות שאני עדיין חושבת שזה לא צריך לקרות, שאנשים אחרים לא צריכים להיות הסיבה שאנחנו לא יכולים להישאר בקשר, ולמרות שאני עדיין חושבת שהמושג "חינוך" מעוות בביה"ס הזה ואולי בכל האוכלוסיה, ולמרות שאני עדיין מתכוונת לנסות לשנות את זה, ולמרות שאני עדיין חושבת שאתה טועה (כי אתה טועה), ולמרות שאני תמיד אוהב אותך ואתגעגע אלייך, ולמרות שאני עוד מתכוונת לחזור לראות אותך, אני חושבת שאני קצת צריכה לזכור יותר שבסופו של דבר, את הפרידה שלנו עשינו כבר לפני יותר מחצי שנה. וזאת היתה הפרידה הכי מושלמת שיכולתי לבקש.
אז לא, אני עדיין לא יודעת איך העניין ההוא מסתדר עם האדם שאני אוהבת, אבל מה שראיתי בשתי הפגישות האחרונות שלנו הראה לי שאתה אותו האדם שהיית, אותו האדם שאני כל כך אוהבת ומעריכה. זה עדיין לא מתאים לך, אבל אולי הבעיה היא שאתה מעדיף להכחיש את העובדה שזה פוגע בך בצורה כל כך מזעזעת, ואולי הבעיה היא שזה מגיע מהבית שלך ואתה לא חושב שיש דרך להתחמק מזה, או כל דבר אחר. אבל בכל מקרה שהוא, למרות שאני מאוד רוצה להבין ולעזור, אולי עדיף להרפות מזה בינתיים ולהמשיך לזכור שכרגע מה שחשוב הוא הדברים שלימדת אותי וכל הרגעים הטובים שהיו לנו, כי היו ויהיו עוד הרבה.
מה אתה אומר, ילד? נחזור למסלול המקורי? נראה לי שזה הדבר הכי טוב לכולנו.
וברור שאני אבוא להראות לך את תעודת הבגרות שלי (טוב, אין לי הרבה ברירות, בהתחשב בעובדה שזה בביה"ס ובפעם הקודמת פשוט לקחת לי את הדף מהיד, מה שהיה מאוד משעשע), ואת תעודת השחרור, ואת תעודת הסיום של התואר, וברור שאני עוד אגיע לראות מה שלומך ואולי גם להתייעץ, אבל את זה עדיין חשוב לזכור.
ולנטיין שמח 3>
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
