התחלתי את הבוקר ממש מוקדם, אבל יצא לי לסכם עוד קצת בפסיכולוגיה. עוד מעט המבחנים ואני כבר כמעט מוכנה!

בסביבות שמונה קפצתי לביה"ס. אמרתי היי למר ג', דיברנו קצת על הא ועל דא, על מה נשאר לו ועל מה נשאר לי, גיליתי שהוא לא ישן מספיק גם בלילה שעבר אבל שהיום הוא מסיים עם הכל אז סביר להניח שדברים ייראו טוב מעכשיו, ביקשתי ממנו את ההקדשה שביקשתי בשנה שעברה והייתי קצת מבוישת-מובכת משהו, אבל הוא חייך. ואמרתי לו שישמור על עצמו והוא אמר שהחל מהיום. 3>

משם המשכתי למשמרת. עליתי למעלה כדי לגלות שכולם למטה ביריד (XD), ואז שלחו אותי ליריד השני, אז הגעתי לשם ועזרתי לסיים לסדר. רוב המשמרת בכלל ישבנו וקראנו ספרים, אבל יצא לי לעבוד עם מישהי ממש נחמדה אז גם דיברנו קצת וזה. אחרי שבע שעות עבודה (שהיו תענוג, כי כאמור, קראתי וסיכמתי חומרים בפסיגולוגיה לקראת הבחינה) סגרתי משמרת, אכלתי בבורגראנץ' וחזרתי לדבר קצת עם החבר'ה שעשו משמרת ערב. זה היה כזה כיף ^^

אחרי שהיינו שם והחלטתי איזה ספרים אני קונה השנה נסעתי לשיעור בקוגניטיבית. היה כל כך כיף! היה ממש אדיר, למדנו את הפרק האחרון והתחלנו לעשות חזרה למבחן. היה ממש מגניב! למרות שקצת עצוב לי שזה השיעור הלפני-אחרון ואני כבר מתגעגעת. אבל כאמור, היה מגניב. והיה מעניין. ואני רוצה ללמוד עוד בקוגניציה, אבל מה עוד חדש?

בכלאופן, אחרי השיעור קפצנו לקניון לצומת. אחד האנשים שעובד איתי ראה אותי ועושה לי כזה, "כבר סגרתם את היריד השני?" ואני כזה, "עבדתי בוקר היום..." והוא כזה, "אה, אז את פה לטייל?" D:

וסתם, הלכנו לסטימצקי כי יש לנו כרטיסי הנחה. אחרי שגילינו שאין שם כמעט כלום למרות המבצע המאוד אטרקטיבי שלהם, חזרנו לצומת, עזרתי קצת, ביקשתי שישמרו לי איזה ספר, ואז מצאנו את שאר הספרים אז כבר קניתי את הספרים שחיפשתי (נפילה, מצרפי המקרים והמלכה הלבנה) והיה ממש מצחיק כי כבר דיברתי עם האנשים שאני עובדת איתם והיה נהדר D:

*אני מתקדמת למשרד של המנהלת. אני רואה את מר ג' יושב ליד, אז אני משנה כיוון ומתיישבת לידו*

אני: "היי."

הוא: "היי. מה נשמע?"

אני: "בית הספר שלך מרגיז אותי שוב."

אני: "הכל בסדר?"

מר ג': "כן. היום הבגרות בפסיכולוגיה, אז זה משבש לי את כל סדר היום, ויש לי כל כך הרבה מה לעשות שאני לא יודע מאיפה להתחיל."

אני: "לא נראה לי שלשבת פה-"

מר ג': "תורם לזה? לא."

אני: "קח. זה מפדקון."

*מר ג' בודק את הדיסק-און-קי עם החומר מפדקון כאילו הוא מעולם לא ראה אחד*

המורה שלי לרפואה: "ככה זה. לך הוספתי נקודה, לת' הוספתי שתיים, למר ג' הוספתי שלוש."

אני (מסתובבת למר ג'): "גם אתה ניגש לבגרות ברפואה?"

*הוא מחייך*

המורה שלי לרפואה (מושיטה לי את הבגרות של י'): "אן בטוח תדע."

*אין רפואה בי"א השנה ומי שהיה אמור להיות איתי במועד ב' לא הגיע אז הייתי לבד בבחינה של י"א ברפואה*

הבוחן: "יש סיכוי שהחברים שלך יגיעו?"

אני: "ת' לא. השנייה אין לי מושג."

הבוחן: "אבל את פה."

אני: "למיטב ידיעתי כן."

*לפני הבחינה של י"ב ברפואה*

המורה שלי לרפואה: "אני רוצה מאיות."

אחד הילדים בכיתה: "גם אנחנו."

אני: "אני יכולה לבקש משהו?"

מר ג': "כן, בטח."

אני: "לך לישון מוקדם היום. תנצל את יום רביעי לנוח".

מר ג': *חיוך* "לישון נמצא בלו"ז לשבוע הבא."

אני: "אתה חייב לנוח."

מר ג': "בשביל זה יש את החופש הגדול, לא?"

אני: ״הבעיה היחידה שלי עם הקורס הזה היא שחסר פה המון מידע.״
דקל: ״יש פה רק נגיעות.״
אני: ״כן.״
...
דקל: ״אבל יש עוד בקורסים מתקדמים. יש קשב חזותי. נוירופסיכולוגיה קוגניטיבית.״
אני: ״גם בתואר שני בקוגניטיבית.״
דקל: *חיוך* ״בדיוק.״

אני: "אני אבקש ממך את אותו הדבר שביקשתי ממר ג' היום."

MIG: "מה ביקשת ממנו?"

אני: "לך לישון."

MIG: "זה לשפוך לי מלח על הפצעים."

MIG: "היא בוכה כשהיא ערה, היא בוכה כשהיא ישנה. היא מתמודדת עם כל דבר ככה."

אני: "ככה זה נשים."

MIG: "אם אני הייתי אומר את זה זה היה שוביניסטי."

אני: "אבל זה נכון."

MIG: "אני יודע."

MIG: "כבר חודש שאני עמוס כל הזמן. מאז פסח."

אני: "זה לא ממש חודש."

MIG: "חודש וחצי."

זה מצב הרוח שלי כרגע.

אז חזרתי מעוד שיעור בקוגניציה. אני תמיד חוזרת סופר-שמחה-והיפראקטיביות אחרי שיעורים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אבל זה פשוט כי יש לי מנחה אדיר וכי החומר מדהים. המוח האנושי הוא, לטעמי, הדבר הכי מדהים שקיים ויכול להתקיים אי פעם, ולמרות שהיה לי ויכוח על זה עם MIG, אני לא מאמינה שהאדם אי פעם יפצח את המכונה המדהימה הזאת לחלוטין. וקוגניטיבית מתמקד בדיוק בכל הדברים המדהימים האלה.

אז כן, אני יושבת בשיעור עם חיוך ענק וכותבת מלא וחושבת על רעיונות למחקרים ועל אפשרויות. ואני מתלהבת מהעובדה שאנחנו לומדים על לוגריתמים ועל נוסחת האליפסה (לפרוטוקול, של הקנונית זה x^2/a^2 + y^2/b^2 = 1, למרות שניגשתי ל-807 לפני ארבעה חודשים) וגל סינוסואידלי וכל מיני רעיונות אחרים של חוקיות מתמטית. ואני מתלהבת מהיכולות של המוח שלנו ומהרעיונות המדהימים למחקרים ולתיאוריות שעלו בראש של אנשים. וכמובן, אני מנסה לפתח תיאוריות משלי ולשפר תיאוריות קיימות, ומתבאסת כשכמעט ולא נותנים לי חומר לעבוד איתו.

ואז מגיע דקל ועושה את הכל עוד יותר טוב.

האמת היא שאני רגילה לדבר עם אנשים שמתלהבים מהתחום הזה, שנהנים מזה, שרוצים להעביר את החומר, שרוצים ללמד קוגניציה כקוגניציה ולא בהכרח כקורס או משהו (אהמMIGאהמ), אז זה היה נהדר שחוויתי את זה. הייתי מתוסכלת בהתחלה כי הוא מאוד יסודי במעבר על החומר, ולמישהי מהירה וחכמה כמוני, שקוראת את הספר, זה די מיותר בדרך כלל, אבל כשאני מחלקת את הקשב ומסכמת תוך כדי שאני מקשיבה, זה מדהים. יש לו כאלה תוספות מעניינות והוא באמת רוצה ללמד את החומר הזה, לא בהכרח את הקורס. והוא כזה אנרגטי, וכותב על הלוח ודואג להמון חומרים וזה פשוט אדיר. ולפעמים אני באה אליו עם כל מיני שאלות (כמו היום או בשיעור שעבר), ויש לו תשובות שמראות שהוא יודע מה הוא אומר ושהוא יודע להשתמש בראש ממש טוב, מה שנעשה קצת נדיר היום.

והיום גיליתי שהוא קרא את אנדר.

האמת היא שאני סוגדת לימי שני כבר מהסמסטר הקודם, אבל...

ושלחתי ל-MIG הודעה שהוא ומר ג' חייבים לפגוש אותו P:

ועוד דברים ששימחו אותי היום:

*ראינו מכונית מגניבה

*השמיים היו יפים

*יצא לי לדבר עם מר ג'

*MIG ענה לסמס המגוחך בעליל ששלחתי לו וממש לא ציפיתי שהוא יענה לו והצחיק אותי

*יצא לי להשתמש בבושם החדש שאני אוהבת

*נשארו עוד פחות משלושה ימים ל-FEDCON

*אמרו לי שהפוסטר שלי מדהים

*המתכונת היתה קלה למדי

D:

She says we've got to hold on for what we've got

It doesn't make a difference if we make it or not

We've got each other and that's a lot

For love - we'll give it a shot

זה כנראה היה יום ההורים הכי מוזר שחזרתי ממנו אי פעם. אני מניחה שזה בגלל שזה לא באמת היה יום הורים, אלא יותר "סבב להגיד שלום לכמה מורים", כי בשלב הזה כבר אין באמת ימי הורים לי"בניקים. מיתרונות הי"בניקים.

החלק הכי טוב של הערב היה השיחה של החצי שעה על מר ג', אבל אני אחזור אליה עוד מעט. עברנו אצל כמה מורים שלי, שמאוד התרגשו לראות אותי ומהמחשבה שהגענו לביה"ס במיוחד בשבילם והכל. דיברנו איתם קצת, בעיקר להגיד תודה וכל מיני כאלה. דיברנו קצת עם המורה שלי למתמטיקה ואמרנו לו שאני מתגעגעת לשיעורים אבל זה פינה לי המון זמן, והתגלגלנו מצחוק כשהוא אמר שזה מפנה לי יותר זמן להשקיע בבגרויות. אני? להשקיע בבגרויות? Wrong goal, honey.

ובאמת דיברנו עם מר ג'. הוא נראה טוב - נינוח, מחייך, בריא והכל. אמא אמרה לי להיכנס להתחיל לדבר איתו בלעדיה כי בדיוק התקשרו אליה, אבל האמת שקצת פחדתי לעשות את זה (לא שבאמת יש סיבה לזה, אם חושבים על זה), אבל בסוף נכנסנו ביחד והכל היה בסדר. הוא שאל מה נשמע, דיברנו קצת על האוניברסיטה, על פסיכולוגיה, על קורסים, בכלל על לימודים, על התקדמות בחיים ועל "אובייקטיבי" כמושג פרקטי מול מושג פילוסופי. היה ממש מעניין. הוא ואמא התווכחו קצת, מה שממש שעשע אותי. הוא אמר שהוא מתחבר להרבה ממה שאני אומרת, פשוט ברמה קצת אחרת, ושהוא מניח שככה זה יהיה עוד 20 שנה (זאת הזמנה לבוא לראות אותו עוד 20 שנה? P:). זה היה נהדר. יצאתי משם עם כזה חיוך מטורף. 3>

וזה טוב, כי לא ראיתי אותו כבר בערך 3.5 שבועות, ומלבד כשהייתי מתוסכלת מבני אדם, זה כמעט ולא הפריע לי. ואני מניחה שזה אומר שלאט לאט אני מצליחה להתנתק גם מזה, וזה נהדר.

וזהו, בכללי אני אופטימית. הייתי חולה עכשיו שבוע וחצי, מה שהיה נהדר(!), אבל אני מתחילה לחזור למסלול. התחלתי לרוץ בתחילת פסח, ועכשיו קצת חזרתי לזה, למרות שאני עדיין חלשה מהצינון המגעיל הזה. התחלתי למדוד את הערכים התזונתיים באוכל שאני אוכלת, וברגע שאני אלמד פחות או יותר לאזן את עצמי אני אוכל להפסיק למדוד כל הזמן (מסתבר שעד היום הייתי מוציאה יותר קלוריות רק על המטבוליזם משהכנסתי. זה מסביר למה הייתי רעבה כל הזמן!). מזה אני מרוצה.

באוניברסיטה דברים ממש נחמדים כרגע. היה שיעור קוגניטיבית ראשון אחרי שלושה שבועות (התגעגעתי3>), גיליתי שהפסיכופיזיקאים אפילו יותר חנונים ממני (יש להם "יום פכנר"! גאש, זה פשוט מצחיק. כבר 24 שעות שאני צוחקת על זה XD), קיבלתי ציונים טובים על המטלות שלי (96 בחברתית ו-97 בקוגניטיבית. אמרתי למר ג' והוא עושה לי, "טוב." (כדי לעודד אותי להתקדם יותר. זה עושה לי טוב), וצחקתי ואמרתי לו, "טוב?"), נרשמתי לבחינות גמר (קצת לחוצה, אבל פחות מאשר במבוא, תודה לאל), ונרשמתי לסמסטר הבא (פסיכופתולוגיה, ואם יאשרו לי אז גם התפתחותית וסטטיסטיקה א'). אני נהנית!

בביה"ס הכל כרגיל - בגרויות ומתכונות ומתכונות ובגרויות ובעיקר חופשות (D:). קצת רגעים של עצבים, אבל בגדול הכל בסדר. הייתי צריכה את החופשה הזאת, למרות שהיא שעממה אותי למוות. בסופו של דבר חטפתי על זה בזה שאת השבוע האחרון ביליתי חולה בבית, אז אני מניחה שזה הגיע לי. -_-

ראיתי את הסרט של הלגו והיו לי הרבה מחשבות מעניינות, אבל יום אחרי זה התעוררתי במצב נוראי, אז עדיין לא יצא לי לכתוב על זה. זה יגיע!

אבל בכל אופן, טוב לי.

Ohh, halfway there,

Ohh, Livin' On A Prayer,

Take my hand - we'll make it, I swear.

Ohh, Livin' On A Prayer