 נעה בין שפיות להיעדרה, טובעת בים מילים חסרות כיוון. המלחמה שלי במשפטים נודדים על השפיות שאבדה לה. |
| 10/2004
שיר על מותך העיניים שלך אמרו את הכל את הסבל שעברו, הכאב שחנק השתיקה של אלו שיכלו לעזור.
השמיים זהרו בשמי בוקר חמים העמדה רחוקה, הקסדה הפצועה לידך האדמה מסתירה את חומרת הפגיעה ועיניך פקוחות, רואות רק מעבר אף טיפול לא יציל אותך עכשיו עור אפור, שפתיים מכחילות ההחייאה לא מזיזה בך אות חיים.
אתה מביט לאינסוף בעיניים כלות מבקשת להקל אך אתה בבדידותך כבר לא מגיב גם לאלו המבקשים לעזור מוותר על חייך ביריית נשקך ואמא אדמה סופגת את הכל.
לרגע עצרנו, הרופא בחן גופך, על הר עלום מול רמאללה ובית-אל עצם עיניך וקבע את מותך.
לזכרו.
| |
כה אמר סטרינדברג "לא כל אחד מסוגל להיות משוגע; ובין אלה שהתמזל מזלם להיות מסוגלים לשיגעון, לא לרבים יש האומץ לכך".
(קאסל, 1962)
| |
הרחק בעולם האמת בחוץ אנשים רואים אותי כאחת משלהם, עם חיוך קטן אפשר אף לקנות את אמונם. בעולם שסביבי לא יודעים שאני לא לגמרי שפויה, שבלילה אני לא מצליחה להירדם, מהמוות שרודף אותי, מהמחשבות שלא מרפות, מעוד אדם שלא הצלתי ומת.
בחוץ אנשים מחייכים והם בשלהם, לא הייתי רוצה להיות כמותם.
העולם שלי אמנם חסר שפיות, אך בניגוד לעולם שסביב, בניגוד לאנשים שבחוץ, יש בו הרבה מאוד מן האמת.
| |
לדף הבא
דפים:
|