שירי ילדים מקסימים

גופת גבר כבן שלושים וארבע

נמצאה במצב ריקבון בדירה

כשאמו יושבת

מעבר לדלת

שומרת שאיש לא יפריע לבנה

שאלו השוטרים: לא רצה לאכול?

ענתה: "לא אכל לא שתה

לשירותים לא יצא

חשבתי ישן,

דבר אחר

מי ידע?"

 לא הרחת את הריח?

לא שמת לב לזבובים?

"עסוקה הייתי בעניינים אחרים

ובנוגע לריח, תתרנית אנוכי

זה עובר אצלנו במשפחה

עוד מימי בית שני"

כי כן רבותי, גבירותי, יהודים יקרים

עוד מימי בית שני כולנו מסריחים

יש סירחון עד שמים,

חוצה גבולות ועמים

כי לנו, לא אכפת מאנשים אחרים.

-         כוס...סוכה

-         שלומית בונה סוכה / לכן היא בת-סוכה

-         תחזיקו אותי לפני שאני מזיין לו ת'סוכה

-         היו שיעורים בסוכה?

-         המורה, הוא נתן לי מכה בסוכה

-         קיבלתי סוכה בפעם הראשונה

-         ילדה, רואים לך ת'סוכה

-         אבא'שך ערום - סו? כה

וגם

סכך לילד המפגר

אבל זה לא קשור

זה כבר משהו אחר

ביום שבו מת מר חרמון ונדם

הלך אחרי גווייתו המון אדם

שלא הכיר את המנוח מעולם

גברת חרמון עמדה על קבר בעלה

בשקט הוציאה מגופה אנחה

ועוד לפני הקדיש הסתובבה והלכה

שלושת ילדי המנוח חרמון

מוכי בהלה נחישות ויגון

צפו במתרחש ממרחק ביטחון

בהלה מנחיל ההמון

נחישות שלא יעמוד בם רצון

לשמור אביהם בחיים, יגון

גברת חרמון הלכה לדרכה

נכנסו ילדי חרמון למונית המחכה

וההמון נשאר ליד הגופה המכוסה

איש לא זז כולם ממתינים

דורכים כל הקבר ועל הפרחים

לאט לאט את האדמה מהדקים

אחר הצהריים משאית של בטון

שפכה תכולתה על קבר חרמון

לוודא שלא ישוב ולמנוע אסון

מר חרמון ניסה לבורא להשיב נשמתו

אלא שהבורא סירב ודחה וסילקו

אל בינות לאנשים שלא היו מוכנים לקבלו

וכך נשאר תלוי בין שמים לארץ מר חרמון

ועל יד קברו, שלא ישמעו ציפורניו השורטות בבטון

מחלקים חינם עד היום אטמי אוזניים להמון