גילדה

לכל אחד שמגיע לכאן, טוב נו, לא לכל אחד, בעיקר לרווקים ולרווקות ... בעצם;לכל דוס\ית רווק\ה מצוי\ה , יש חלום.
גם לי היה החלום ההוא. של איך אני מחזיקה מעמד, מושכת עוד ועוד עם שפע עלילות בדיחות וחוטים דקים של חסד מרגש עד לפוסט שהוא האמא של הפוסטים .
האמא של הפוסטים, במיקרה שלי לפחות, הוא;למעשה 4 אימהות 

מבשר על ביאת המשיח- שהוא כולו חלום כי בטח מישהו ברוטר כבר יקדים אותי ויפרסם את הידיעה לפני

השני מספר על זכיה בלוטו רכישת;נענע, NRG , קשת;והשתלטות על המדיה ; בעיה קטנה היא שאינני ממלאת לוטו כלל , צרות של מובטלים

השלישי מתאר בפרוטרוט;כיצד הצלתי את מדינת ישראל מאבדון ע"י חשיפת רשת פשיעה בינ"ל- עזבו שאני דוסית פרובנציאלית שהכי קרוב לפשע היה להכיר את ההוא מההתנתקות שעכשיו במעצר בית

האחרון איך לא- בשורה משמחת שדי במילה אחת כדי לתאר אותה . מילה שהיא בדרך כלל;נגזרת של בנין התפעל ומורכבת;מן האותיות אלף ריש סמך או; חית תף ונון

בדמיוני ראיתי כיצד הבלוג כולו ילבש מלמלה ולבן, מנגינת עוד ישמע תתלווה לרקע והמילה תופיע בגדול כטפט ענקי
לצערי ואולי, בעצם לא לצערי;לא תתקלו בזה כאן .
~אנחות אכזבה מן היציע ~
אני לא מתחתנת, לא מתארסת .
לפחות לא בזמן הקרוב, לפחות לא ממה שאני יודעת ואמא שלי, וחברות שלי ו...

~אה וגם לא עצרו אותי בהתנתקות, אוף~

אז האמא של הפוסטים לא הגיעה אבל האבא של הפוסטים, הגיע גם הגיע .

אז כמו כולם אני אכתוב שממילא : לא הייתי כאן מזמן; ואוסיף כל מיני קישקושי רוויה וכו'

אבל אני מעדיפה;תודות
שנתיים ומשהו אני כאן . שנתיים תמימות . של חיפושים ; אחר אלוקיי, עצמי,עמי וארצי
והנה מצאתי את שאהבה נפשי, וכולי תקווה כי נהרות לא ישטפוה .


אז תודה ענקית קודם כל, איך לא לריבויינו של עולם, האלוקים של כולנו על זה שהורית לי את הדרך חזרה לזרועותיך , שחיבקת ואימצת ברגעיי הקשים , ששיעשעת אותי ואתכם בעלילות משונות ומועילות, ששלחת אותי לאתר הזה ממש במיקרה , שהכרת לי אנשים מדהימים בגדולתם שלא הייתי יכולה להכיר אילולי וכמובן,
על זה שבדרך נס, קסומה ונפתלת, שמרת על חשאיותי החשאית והחסויה במשך שנתיים תמימות!
~ועל זה נאמר שאין מראין לו לאדם אלא מה שצריך לראות וד"ל~

אז תודה לך ריבויינו !

~בהזדמנות זו אחזור ואמליץ לכולכם לשוחח עם ריבויינו בפשטות ממש ;ואזכיר לכל מי ששכח,שאלוהים הוא לא רק של הדוסים ושהוא ממש שווה היכרות~
תודה נוספת היא לכם, הקוראים הנאמנים באמת .
תודה על סדנת הכתיבה שהענקתם לי, על המילים החמות, על המקום הפרטי , על ההתרגשות שלכם על האמונה שלכם על התקווה שלכם על הכל
ריגשתם אותי עד דמעות, הצחקתם אותי כדי חנק, הרחבתם את לבבי בשמחה , גירתים את מוחי ,נטעתם בי המון אור תקווה ואמונה

בקשת מחילה וסליחה שלוחה ממני אליכם, על שהרגזתי, עקצתי, לגלגתי, הקצנתי, השתוללתי, זלזלתי, התעלמתי, הטעיתי, בילבלתי, הכאבתי, ציערתי,פגעתי, שרפתי, ניתצתי ,חיללתי

במשך שנתיים קיבלתי המון פניות לקשר מכאן ודחיתי את כולן על הסף.
כולכם אנשים טובים, אני הרשעה
חשאיותי ובטחוני החברתי-אישי-משפחתי ופחדי, כן פחדיי
חייבו אותי להימנע מכם ולזכותכם יאמר שלא מנעתם עצמכם ממני ,
ובזכות חסד זה שלכם ;ברכת הצלחה לבבית שלוחה ממני אליכם .

ובחיים שלי, מחוץ לקופסא הגדולה הזאתי
~חייבת פי סי חייבת~
לפעמים, כשמישהו היה פוגע בי, מתיז גפרור אש ושורף את רקעי לבבי קול רענן קרא בי פתאום ולחש וטען שאם פלוני היה קורא כאן והיה יודע שאני היא זו, היה מתבייש במעשיו וחוזר בו .
ואין זו הגאווה המדברת מגרוני כי אם, האמת.
ואולי לחלקכם נראיתי מיוחדת אבל האמת היא שאינני כזו כלל וכלל . הנני פשוטה שבפשוטות, רגילה שברגילות, חלשה שבחלשות, עם הארצית ממש
~עם קורטוב מרענן של צפוניות ראויה כמובן~
וביננו, גם לא כזאת יפה

המסר העיקרי שאפשר לקחת מפיסות הקטעים האלה;בהם;קטפתי אתכם ברגעים קצובים, הדבקתי ופיזרתי בחיי, הוא מסר של אהבת ישראל והיפרדות מן הקליפות החיצוניות של מראה, קול , התנהגות ,לבוש ומילות סרק , מסר שאתם עצמכם לימדתם אותי בו.

כי בתוך כל אחד שעומד מולכם, יושב לידכם במשרד, עולה איתכם במעלית, הורס לכם את הקפה, מתפלל לידכם בבי"כ, נרדם עליכם באוטובוס כשהוא עייף , מאבד לכם סיכומים, מסתובבת עם צמיד כתום אפילו שנגמר, עוקף בתור, לא שרה את התקווה, מחייך אליכם בבוקר ומזעיף פנים בערב, כי כואב לו;

בתוך האחות הקטנה שלכם,הדודה הזקנה, הדייט הלחוץ שמולכם, בן השכנים וההוא משם, יש גילדה אחת קטנה או קטן ,
יש אתכם.

ומה ששלי, שלכם הוא
בואו נבנה וניבנה זה מזה ויחד נציב בניין עדי עד
לבנים של חיבה ,אהבה ורעות לבנים של מילים, חיבוק, טפיחה על השכם או שתיקה ראויה
עזרו לאחרים להיבנות כפי שעזרתם לי


היו טובים, לפחות יותר ממני ובזאת אבוא על שכרי

תודה אחרונה ליריב הנפלא מנהל האתר שהציל אותי כמה פעמים מצרות, תודה לחבר'ה ב NRG שהאמינו בי ופרסמו קטעים שלי ושימחו אותי ביום קודר , תודה לכל מי שהקדישו לי פוסטים, ששלחו לי מיילים אישיים, שלא איבדו את הסבלנות, שהתפללו עלי


זה בהחלט הסוף, אבל לכו תדעו,
אולי עוד נפגש שם, 

כי  שום מילה לא הולכת לאיבוד ושום דימעה ושום אות....

רק צריך לפקוח את העיניים ולפתוח את הלב



ממני האוהבת את כולכם אהבת אין קץ!!!

בציפיה לגאולה שלימה ושלום על העם והארץ, שמחה בריאות וטוב

סליחה ,
היו שלום ידידי אוהבי-אהובי
אני