לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2009

i don't wanna be told to grow up


 

 

עד היום לא ברור לי למה אנשים ממהרים להתבגר?

פספסתם רכבת? לא נורא תבוא עוד אחת.

 כולן במילא מובילות בסוף לאותה תחנה...

בינתיים תהינו מהציפייה.

  לאנשים יש שנים רבות (אם הם לא מחרבשים אותן באמצע)

לחיות בתור מבוגרים ורק קורטוב (מיקרוסקופי) של ילדות.

הזמן גם ככה עושה את שלו (והוא מזור לכל שכואב) אז תנו לחיים לזרום

 ובינתיים נצלו את הרגע

(לא במובן של להשתכר כל לילה באיזה מועדון סוג ת'

 ולמצוא את עצמך ערום בבוקר בלי כרטיס אשראי בארנק

 ומושג קלוש איך הגעת לשם...) .

אני מרחמת על אלו ששכחו איך כואבת לך הבטן מרוב צחוק

 על אלו ששכחו איך זה להתלהב מדברים רגילים

 שאנשים עוברים לידם ברחוב  בד"כ בלי להניד עפעף (משוח במסקרה)

על אלו שאם הם לא מוצאים לפחות 1001 דאגות ביום רואים בו יום מבוזבז...

על אלו שזקוקים לזריקת בוטוקס כדי לחייך ( ועוד 10 זריקות נוספות כדי לשמר מצב זה...)

על אלו שבפעמים הנדירות שהם מושכים את שרירי הפה

 לכיוון מעלה מרגישים תחושת התנוונות.

על אלו בנות ה13 עשרה שמתלבשות ומתאפרות

כמו דראג קווין (ולא במסגרת משחק של "מי דומה יותר לאבא?").

הן לא היו יכולות להעביר את המסר בצורה טובה יותר

 גם אם הן היו שמות פתק "תאנסו אותי" על המצח.

על אלו שהמושג "ילדות"  בעיניהם הוא בגדר המלצה.

אני ילדותית (בחלקי) ונהנית מכל רגע.

ולא אכפת לי מה אנשים חושבים על זה

 (מצידי שיקפצו לי אחד אחד בנג'י לתוך התחת. רק שבשביל ביטחונם האישי זה מאוד לא מומלץ.)

אם אני נהנית אני לא צריכה לרצות אף אחד אחר (:

לפני כמה הימים הלכתי עם המשפוחה לאכול ובדרך אחותי רצתה לעזור באיזו גינה.

בניגוד לגחמותיי עצרנו שם כי לצערי לא הייתי היחידה במכונית...

היינו שם כמה דקות והכול היה טוב ויפה עד שהיא שהבחינה במזרקה בהמשך הגינה

(מין שטח כזה בגובה הקרקע שמונחות עליו בערך 20 מזרקות קטנות)

בהתחלה היא טבלה רק את הידיים ואת הרגליים ובהמשך היא "זרמה" (עם המים) והחליטה לשתף את כל הגוף בחגיגה.

אני עומדת מהצד ספק צוחקת,ספק מיואשת  והיא כולה ספוגה במים מכף רגל ועד ראש.

עד מהרה היא הצליחה לצרף גם אותי באיומים שאם אני לא אעשה את זה היא תעשה לי את זה.

וכך מצאתי את עצמי ילדה בת 17 וחצי רצה בתוך מזרקה כאילו אין מחר ואשכרה נהנית מזה.

(עזבו שאנשים הסתכלו עלינו מוזר וצילמו אותנו כאילו היינו חלק מהנוף) 

 כבר לא היה לי אכפת שאני ספוגה במים (בהמשך לפחות)

ושנעלי ה"פראדה" שלי נרטבו (מזל שיש פריטים שאני לא יכולה להרשות לעצמי)

פשוט נהניתי כמו ילדה קטנה (ורטובה). וזה היה מאוד משחרר (לא לאנשים שצפו במחזה...) .

עד היום לא נמצא איינשטיין שידע איך לעצור את הזמן אז לכל הפחות אפשר ליהנות ממנו.

 

 

 

סרטון מתיחות חמוד שמצאתי D:

 

 

מקווה שאהבתם (:

 

(אפשר להגיב,לא מתים מזה...)

 

 nevermind

נכתב על ידי , 19/10/2009 20:32  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תן את הכבוד לנעל!


 

 

 

 

צה"ל -

המקום שבו יש יותר ראשי תיבות מחיילים.

המקום שכל שמיניסט ממוצע (או אפילו בשביעית,שישית,חמישית,גן חובה...)

מתחיל לחשוב איך להשתמט/לקבל תפקיד בסגנון מש"ק ממטרות,תפקיד חשוב וקשה ביותר הדורש קורס  מתמשך ומסורבל בין שתי דקות-שלוש לקצונה, (אה, ויש גם את האחוז שלא...).

המקום בו רוב האנשים מתחילים לעשן עם "החבר'ה"

המקום בו צבעי הסוואה הם האופנה האחרונה

המקום בו החיילים באים בהמוניהם למרפאה בטענות  "הגיוניות" כמו "יש לי מחזור" והחיילות באות בטענה ש "יש לי בעיות בבלוטת הערמונית"

הכל בשביל לקבל גימל מסכן כדי שיוכלו להתרברב באוזני כל מי שרק יחשיב כי "הצליחו לרמות את המערכת הצבאית"

מי ישמע כאילו פיצחו את האטום.

והמקום בו טובחים בבני אדם מפעם לפעם.

אבל עזבו אתכם מפרטים שוליים...

לא שאני נגד גיוס לצה"ל,להפך לדעתי הוא הכרחי , אבל אני נגד ללכת  אחרי המדינה בעיניים עיוורות רק בגלל  שזאת המדינה שלנו.

את האמת? אני כבר לא יודעת את מי להאשים.  את  החיילים? את הצבא?  את  שר הביטחון ? את השלטון? את מערכת החינוך? את המודרניזציה שכפינו על עצמנו? או שמה

כל התשובות נכונות???

אבל דבר אחד בטוח "משהו רקוב בממלכת דנמרק" (המלט,תאשימו את מגמת תיאטרון ...) .

אני רואה ילדים מהשכבה שלי שכבר לא יכולים לחכות להתגייס.  גישה נערצת באיחוד בגלל הטיעון הבוגר שלהם "אני רוצה להרוג ערבים".

יפה שאתה פטריוטים  אבל עד גבול מסויים.

להזכירכם גם הנאצים היו פטריוטים (לא שאני משווה חס וחסיסה)  אבל אז להציל יהודי נחשב לפשע נגד הממשל כלומר האדם היה נחשב פושע לכל דבר

מה שהוביל לענישה. אותם אנשים הוכנסו לבתי כלא במדינות שנכבשו ע"י הנאצים ובפולין חל חוק שכל מי שעוזר ליהודי גזר דינו מוות.

אנשים אלה הואשמו בפשעים נגד הממשל. היום הם חסידי אומות העולם.

לא למדנו כלום מהשואה?!

אז הופלנו כי היינו יהודים

היום אנחנו מפלים ערבים,רוסים אתיופים (אהמ תלמידים אתיופים בפתח תקווה נשמע לכם מוכר?)  וכו' רק בגלל היותם כאלה.

למה אנחנו לומדים היסטוריה?

כדי שלא נעשה את אותן שגיאות שנעשו בעבר.

 כדי שחייל  יהודי לא יפהק כשאישה ערביה כורעת ללדת לפני המחסום רק כי חל איסור להעביר אותה (שדרך גב לא תקף במקרי חירום כאלה אבל פרטים משניים אלה לא מעניינים את החייל המפהק  שחזר מסוף שבוע בבית עם הנגאובר).

כדי שאנשי השב"כ  בארץ לא יתעללו בנחקרים שלהם.

כדי שמדינת ישראל לא תפקיר את חייליה (האם גם לכם עולה בראש שם מוכר? *רמז:מתחיל ב- ג')

כדי שפציפיסטים שאינם מעוניינים לשרת בצבא מטעמים מוסריים לא יושלכו לכלא צבאי בגין "עברה על החוק".

כדי שלא נהפוך לחיות.

מה שיפה זה שלאחר מכן אנחנו עוד מתלוננים על כך שמהמדינות האחרות מאשימות אותנו ומצדדות במדינות ערב.

כמובן שהם עשו זאת מתוך גזענות אחרת למה שהם יאשימו את העם בעל הילת המלאך מעל הראש?

בואו נחשוב.... נתרכז..... נאמץ את מוחותינו.....  אמממ.... אכן שאלה קשה.

לדעתי צבא זה דבר הכרחי לקיום שלנו ומה לעשות גם מלחמות ,אבל צריך לבדוק עם עצמנו מתי אנחנו עוברים את הגבול (תרתי משמע).

אנחנו עוברים שטיפת מוח מכל אמצעי קיים. שיקום מי שלא שמע לפחות פעם אחת שהצבא שלנו הוא בין המוסריים בעולם.

כנראה המצאנו ל"מוסר" הגדרה חדשה שלא תמצאו באף מילון.

דבר אחד בטוח אנחנו יודעים להמציא דברים. אולי עוד נזכה בפרס נובל על זה...

 

Nevermind

 

נכתב על ידי , 14/10/2009 22:52  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



under pressure


 

 

 

 

 

Pressure pushing down on me Pressing down on you no man ask for Under pressure - that burns a building down Splits a family in two Puts people on streets

that's o.k. It's the terror of knowing What the world is about Watching some good friends Screaming 'Let me out' Pray tomorrow - gets me higher Pressure on people - people on streets

 

 

אולי אני סתם מתבכיינת אבל כבר כמה ימים

חופש ובכל זאת כאב הראש שלי גובר (אם אפשר).

 אין לי כוח לשום דבר (את משבר גיל ההתבגרות כבר עברתי תודה!)

פשוט בא לי לזרוק את הפלאפון לאחת האסלות ולאחל לו נסיעה שקטה לאוקיינוס (השקט,כמובן)

בא לי, כמה שזה ישמע מוזר, פשוט להיזרק לאי בודד

(לא לגמרי - חתולים, כלבים ושאר קושקושים מוזמנים העיקר שהם לא הולכים על שתיים).

אחת החיות שאני לא סובלת היא קרצייה. באיחוד שהתסמינים שלה מתבטאים בבני אדם.

בא לי פשוט לגמור כבר עם הכל (לא במובן של התאבדות,לשפל הזה אני עוד לא הגעתי...)

לסיים כבר את הבגרויות, להוציא רישיון (גם לאופנוע ים,בכל זאת צריך

להגיע אל האי הבודד איכשהו ... ויש לי תחושה שזה לא יקרה במסגרת  "הישרדות").

לסיים את הבגרות בתיאטרון (לכאב ראש הזה נתתי קטגוריה שונה מ"רק" בגרויות)

להחליט כבר מה אני רוצה לעשות בצבא... (משקית ממטרות! [NOT])

שהצבא יחליט כבר מה הוא רוצה לעשות איתי... (שכיבוי והדלקת ממטרות לא יהיו כלולים בתפקיד הזה)

 יש את ההרגשה שעכשיו (י"ב) צריך לתת את הפוש (אפ) האחרון וזהו.

כמו אדם שרואה את האור בקצה המנהרה בה הוא הולך כבר 12 שנה (עדיף מבמדבר) ובקטע האחרון

כבר אין לו כוח והוא הולך כמו סבתא רבא בכיסא גלגלים אבל הוא יודע שעוד שנייה הוא יסיים

וזה מה שמחזיק אותו שפוי.

מדהים שאנשים בלחץ כל החיים שלהם כדי שהם יוכלו לנוח בקבר...

אז... ניפגש כשתהיו רגועים?

 

nevermind

 

נכתב על ידי , 7/10/2009 15:06  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

27,416

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNevermind. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Nevermind. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)