ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...

שהמניאק לא העביר לי אותו ישירות, אגב.

קיצר יש כמה חוקים לדבר, אבל זה השרביט (לפיד) שלי, אז אני מחליטה:

א. חייבים לקרוא לזה שרביט, אחרת זה לא נשמע גיי.

ב.חייבים לקרוא לזה שרביט, אחרת זה לא נשמע גיי.

ג. צריך לכתוב משפטים שאתם בטוחים שאנשים משקרים לכם, כמו "פיקולו לא בתול", או " כולנו נחייה גם אחרי 2012", או "בונזו הוא אוכל של כלבים בלבד".

ד.חובה להשמיץ את נענע.

 הנה כמה אוספים לסבלכם האישי בלבד:

"אני לא מאלה שחורשים חווה בפייסבוק"

"ואני גם לא מהמצטרפים לקבוצות"

"וכמובן שלא ייסדתי אחת"

"ולא הצטרפו אליה שני ילדים בני 9"

"חוטיני זה נוח"

"נשבעת לך, תרגישי"

"הגודל לא קובע"

"אני רוצה אח קטן"

"אני רוצה אחות קטנה"

"תאומים זה אושר כפול"

"הטוש במקלחת, הוא רק טוש"

"באמת שאין לי מושג מה את רוצה מהטוש, אני מתקלחת לאט מטבעי"

"אני גם אוהבת להתנשף תוך כדי, סתם בלי סיבה מיוחדת"

"אני צריך לקנות קונדום חדש"

"לא, זה ששמרתי בארנק מגיל 8 כבר היה בשימוש ממזמן"

 "עברתי תיאוריה ראשונה"

"כן, גם טסט ראשון"

"שלישיה זה אושר משולש"

"אני לא סוגד לאלפי מגזינים של פלייבוי מתחת למיטה שלי"

"זה שיש לי מנוי לאתר פורנו, לא אומר שאני משתמש בו"

"השפנפנות של יו לא עושות לי את זה"

"ובכלל, אני מעדיף ברונטיות משקפופריות עם גשר ומידת חזייה A"

היא:"אני שמנה?" הוא:" לא"

היא: "רזיתי ב 0.0000000001 קילו, רואים?" הוא "כן"

היא: "מה דעתך על יום שלם של שופינג שבו התפקיד העיקרי שלך יהיה קולב?" הוא:"אממ..."

"גם בנות מחרבנות"

"רביעייה זה אושר מרובע"

" פיקולו ערום לא סקסי"

"משקפי ערסים נראים עלייך טוב, פיקולו"

"נענע עברה סוף סוף את בחינת המעבר לכיתה א'"

"ועוד בהצטיינות יתרה"

"כל המרבה, הרי זה משובח"

"אני שומרת את בתוליי לחתונה"

"אני לא מפחד שדוב גדול יטרוף אותי"

"גם לג'וקים מגיע לחיות"

"את ושפיות לא הולכים יחד"

"סקס עושים באהבה או לא עושים בכלל"

אמא: "כשאת משקרת, האף שלך מתארך" מוזר, האף שלה נשאר באותו גודל.

"בובספוג הוא חנון מרובע"

"פטריק חכם כמו שאיינשטיין טיפש"

"השרשור הזה הולך להיגמר בקרוב"

המשפט הקודם הוא שקר לשקר.

כלומר אמת.

"לא הצלחתי לבלבל את עצמי במשחק השקר"

"אני יכולה להמשיך עד אין סוף"

המשך: *

*כתוב בכתב בלתי נראה

על כל הפדיחה הזאת שמכונה "פוסט", אחראית הצפרדע.

תבואו אליה בטענות.

מי שרוצה שימשיך.

תסבלו.

Nevermind

או כמו שנענע מכנה אותם, חרבונים.

פשוט לאחרונה אני צריכה הרבה, אבל מתאפקת. אין כמו חישול עצמי.

זה גם בונה אחלה שרירי תחת. אני מרגישה כמו פולנייה, אתם יודעים אלה שאומרות "אני אנוח כבר בקבר".

וגם שם היא תהיה עסוקה, תסמכו עליה. 

גם לכם יש הרגשה שאתם חיים על טיימר? כמו זה של כל המורים לספורט בסרטים שבוהים בכל התלמידים רצים, אבל לא באמת עושים שום דבר חוץ מלבהות במלונים של התלמידות מתנדנדים לקצב הריצה? אפ אנד דאון, אפ אנד דאון. ולזה הם קוראים "חינוך גופני".

ולזה אני קוראת "בני (ילד רע) סלע". איפה היינו? אה, מלונים קופצניים. לא, קודם- טיימר. כן זה. 

הרגשה משונה כזאת כאילו הריצו הכל ואתם פשוט לא עומדים בקצב. הריצה עצמה מאוד מהנה- דופק מואץ, רגליים כואבות, כיווצי שרירים, בחילה ו... חסכתי מכם. ברוך ה' שעשני שטוחה.

 באמת אין זמן לכלום. והוא שולט. לא סתם האדם עבד של הזמן (ושל האישה). מי צריך שעון בכלל? הסתדרנו טוב מאוד לבד כבני מערות. קצת ספונטניות מישהו? *הד- מישהוווו מישהווו מישהוו...* למה צריך לדעת מה יהיה בימים הקרובים מראש? ולמה צריך להזמין מראש מקומות במסעדה? למה אי אפשר

פשוט לנסוע ורק אז להחליט לאן? ולמה הזברה לובשת פיג'מה? אני לא קונה את התירוץ העלוב של השיר. ולמה לדלאי למה קוראים דלאי למה? הוא לא אמור לתת מענה לכל ה"למות"? שיקראו לי "דלאי ככה". יותר טוב.

זוכרים את אודי חמודי, הילד מהשיר? לא? מה זאת אומרת לא? גידלו אתכם באסם או משהו? כופרים. כלומר, כפריים.

בכל אופן, תמיד חשבתי שהילד הזה הוא קוץ בתחת לא מבוטל, כל הזמן עם ה"למות" שלו. למה זה, למה זה. אבל אז (עכשיו) חשבתי אולי הקוץ בתחת צודק כי הרי אנחנו חיים על אוטומט כל יום, עושים דברים ושוכחים את המטרה. עדיף כבר לחיות בלה לה לנד. שמעתי שיש שם סוסי פוני מרקדים. סתם כי מתחשק להם. גם אני רוצה לרקוד כשמתחשק לי, רק לא בפומבי. פדיחות. אבל הפעם לרקוד לצלילי החליל של עצמי, השאר סתם מזייפים.

כמה אנשים קמים בבוקר ועושים את מה שהם באמת רוצים? לאלה שכן, תמותו. לאט לאט. אבל אנחנו בוחרים מה לעשות בכל רגע. יש את הקטע הזה של חשיבה לטווח הארוך. ואני אומרת, כמה ארוך? אנשים מחכים עד שיהפכו לגוויה בשביל להנות. לא פלא שהגיהינום עורך מסיבות מדהימות. הוא אוסף כל פעם את כל החטאים הקטנים שלא יכולנו להרשות לעצמנו ואוגר אותם שנה שנה, עד שאנחנו זוכים בעונג לחוות אותם בבת אחת. אתם בטח שואלים מה קורה בגן עדן, אה? פחחח כאילו מישהו מגיע לשם. האדם מטונף מידי בשביל להגיע לגן עדן. סי יו אין האל. גם ככה גן עדן שייך לסנובים, מין מקום כזה שכל המדשאות מטופחות, הכל נקי ושומם (מין הסתם, כולם בגיהינום), אסור להפריע לשכנים בין 2 ל4. גם לא בפריטה על נבל. סנובים כבר אמרתי?

צריך יותר חופשות בחיים. למה , מה יש? תהנו קצת. תשתחררו (לא יותר מידי, סוטים), תלכו סתם ככה בלי לדעת לאן אתם הולכים. לא חייבים לדעת הכל. וגם לא רוצים, אבל זה כבר עניין אחר...

ואם אתם כבר בעניין, אז תשרפו את הפייסבוק (לא מילולית, אני לא ממש להוטה לקבל באימייל קבלה של מכבי אש עם מחיר בעל ארבע ספרות).

הוא תוקע אתכם. כמו שאמר אדם תרבותי וחכם משכבר הימים: "תתקדמו".

 גם אני צריכה להתקדם. ההתקדמות היא כמו הדובדבן שבקצפת (לא אוהבת, דוגמה רעה), כמו הביסקוויט של הקרמבו.

אני תמיד אוהבת לאכול מלמעלה למטה. להשאיר את הטוב לסוף. אז בעולם הזה אני אסבול, מה שאומר ששמורים לי עשרות אלפים חטאים בגיהינום.

אולי הקבר הוא באמת המקום האידיאלי להתחיל לחיות. או אולי אני פשוט צריכה לישון קצת. אולי.

Nevermind

- א'.

- עכשיו שפסח נגמר, אפשר להתחיל לזלול חמץ בכמות נורמאלית, ולא פי 10 מביום רגיל.

- אני כותבת הגיגים ב4 בבוקר. אותי לאברבנאל.

- אני מזדקנת השבוע, מעניין מה אמא תכתוב לי בברכה.

- ש' ואבא חוזרים מחר מארץ התה והבייקון. כופרים.

- גם אני רוצה לטוס לשם.

- אני מלאה בסתירות עצמיות (או שמא זו קנאה?). 

- בטח כל הבגדים שאבא יביא לי משם יהיו או קטנים עליי ב2 מידות, או גדולים עליי ב10 מידות. 

- ומכוערים.

- על מה לעזאזל חשבתי שביקשתי מגבר לקנות לי בגדים?

- ועוד אחד שאמא שלו עושה לו את השופינג.

- ברצינות, אברבנאל מתחיל להישמע לי כאופציה טובה.

- ועכשיו אני גם מדברת לעצמי.

- מזל שתמיד אפשר להאשים את השעה.

- כל עוד זאת לא שעה נורמלית.

- והרצפה עקומה.

- לא, באמת. מישהו חייב לשפץ אותה.

- קקטוסים ירוקים עושים לי את זה.

- NOT

- לא נראה לי שיש קקטוסים בצבע אחר.

- אני אוהבת חתולים.

- וכלבים

- אבל הכי הכי הרבה, אני אוהבת אותי.

- אני בטוחה שלא ידעתם עליי את העובדות הנ"ל.

-זה הוחבא כ"כ טוב עד שגם אני הופתעתי מעצמי.

- זה לא פוסט סגידה לעצמי.

- זה הפוסט הכי מוזר שעשיתי, וזה לא בא ברגל.

- קרפדות ירוקות זה חולירע.

- פרות כתומות עושות לי את זה.

- הכוונה אלייך, נוני.

- אני לא מאמינה שאני עדיין ממשיכה לכתוב.

- שפיות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי.

- המשפט הנ"ל מסביר את המשפט הנ"ל הנ"ל.

- אולי אני אלך לישון וזהו.

- ואולי לא.

- ואולי כן.

- איי ניד א דרינק.

- למי שתהה לגביי העיצוב החדש...

- ... הננסית הכחולה היא בשביל האפקט השרמוטי.

- ולתמי הבטחתי מזמן אזכור.

- אז החלטתי להגדיל ראש, ולתת לה זמן מסך לא מבוטל.

- מה יש, היא משקה אותי כל יום.

- אני רוצה להציע לתמי נישואין.

- אבל אני מפחדת ממחויבות.

- נתחיל בהצעת חברות, ונראה לאן העניינים יזרמו (תרתי משמע).

- נראה לי שאני בכל זאת אלך לישון, אני מפחידה אפילו את עצמי.

- ואני לא מפחדת בקלות.

- רק מהמפלצת שמתחת למיטה.

- שונאת מפלצות.

- וחצילים.

- אבל מפלצות יותר.

-לא, חצילים.

- לא, מפלצות.

- לא, את.

- הסיפור שאינו נגמר.

- אני רוצה כבר לגמור את הלילה.

- לא ככה חשבתי שזה ישמע (יקרא).

- לילה טוב לפרה ולדוב.

- זהו, סגרתי את הבסטה.

- מה כ"כ מצחיק אתכם? סוטים.

- לילה.

- אם חושבים על זה, אז כבר לפנות בוקר.

- אני אלך לישון לפני שהשמש תזרח.

- אני לא ערפד.

- לפחות לא אחד שמודע לזה.

- אתם עוד פה? קישטה!

- לפנות בוקר טוב שיהיה.

- טוב אז...

- ... זהו.

- אמרתי זהו.

- אני אביא גרר אם לא תתפנו מפה.

- רציני

- ומנוף לגדולי גוף.

- שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.

- אני ופיצוליי הלכנו לישון. ההישארות במקום זה ללא מציל, היא על אחריותכם האישית בלבד.

- תהיו ילדים טובים.

- הגזמתי קצת, נסבלים.

- כן, זאת המילה.

- אורוואר.

- אסטה לויסטה (בייבי).

- אדיוס.

- אלוהה.

- אריבדרצ'י.

- למה כל הפרידות מתחילות באות א'?

- שלום.

 או, יותר טוב.

- ת'.