ככל שאני מכירה יותר אנשים, אני נקשרת יותר לכלב שלי...

אמא: "מיצי בואי לראות חדשות, אומרים  שmp בשלל צורותיו מזיק לשמיעה".

מיצי: "מה אמרת?".

אמא: "נו, בואי לראות איזה נזקים את עושה לעצמך".

מיצי: *מגלגלת עיניים* "יכולתי לקחת סמים קשים, אבל לזה את נטפלת".

סבתא: "אני מכירה מישהי שטסה לאפריקה, התאהבה שם בכושי ועברה לגור איתו.

אבל אפשר להבין אותה, הם יפים, גזעיים כאלה...".

מיצי (במונית באילת): "הנה הדגל של סודאן".

נהג המונית: *מגחך* "אבל זאת ירדן!".

מיצי: "אני יודעת, אבל זה הדגל של סודאן!".

קרצייה (סיסטר) לאחר שיצאנו מהמונית: "זה באמת היה הדגל של סודאן".

מיצי: *גרגור זועם* "אז למה לא אמרת כלום?"

קרצייה: " לא רציתי שהוא יצחק גם עליי..."

בחיים לא הייתי גאה יותר במשפחה שלי.

Nevermind

זמן: אחת ומשהו בבוקר (יש שיגידו בצהריים), לפני שעה וחצי בערך.

מקום: ביתי הקט והמסכן.

סיטואציה:

מיצי (בתפקיד אני) נוחרת בשלווה, חולמת חלומות כחולים כנראה, כשלפתע נשמע צלצול צורם ואימתני באינטרקום.

מיצי מתעצבת על חוסר ההתחשבות שבדבר, עד שסוף סוף יכלה להתפנק קצת בשינה מיותרת, חייבים להעיר אותה מהחלום היישר לגיהינום המציאותי.

מיצי קמה בחוסר רצון. היא מתקדמת לדלת, לוחצת על כפתור הדיבורית (או איך שלא קוראים לממזר), ושואלת את שאלת הקודש- "מי זה?"

היא שומעת באוזנה קול צוויצי ולא גברי בעליל, ומשייכת אותו לצוציק של השכנה ממול. הוא מלמל משהו לא ברור, או שמיצי עדיין התקשתה בשעה זו לחבר את המילים אחת לשנייה, ופתחה לו בהנחה שזה כבר קרה בעבר, ובכך יסתיים הסיפור.

טיפ של קמצנים: כאשר מצלצלים בדלת, ולא הזמנתם אף אחד, אל, אבל אל תפתחו. גם אל תשאלו מי זה.

תסכימו לפתוח רק במידה והוא מציע לכם סוכרייה ופגישה במקום מבודד איתו ועם מיסטר פושפוש.

המשך סיטואציה-

אך טה טה טה טאם.

מיצי שומעת הפעם דפיקה מחרישת אוזניים שמזכירה לה ציפורניים על לוח/חתולים נזרקים על קיר/אבא שר במקלחת.

ואז היא שומעת את השכנה החביבה בעלת שלושת הצוציקים שהגדול שביניהם צלצל למיצי באוזן לפני שנייה.

שכנה חביבה:  *בעלת מגפון בלתי נראה* "תפתחי כבר את הדלת!"

מיצי: *מסטולה משינת יתר* "איזו דלת?"

שכנה חביבה: "הדלת שלך, נו תפתחי!!!"

מיצי: *מזועזעת* "אבל אני בפיג'מה!" לא מחמיאה במיוחד, אם יורשה לי להוסיף.

שכנה חביבה: "מה זה משנה, תפתחי את הדלת עכשיו!"

 מיצי שמבינה שגם סופת טורנדו לא תעצור את הדבר הצווחני הזה: *פותחת את הדלת בחוסר רצון בולט*.

שכנה חביבה: *בתגובה למיצי שמסתירה חצי גוף כולל רגליים לא מגולחות מאחורי הדלת* .

"נו, איפה את?" *מסתכלת אחורה* "אויש, מה יש לך להתחבא ככה, אפשר לחשוב".

מיצי שהדם עלה לה לראש מוקדם מידי בבוקר: * מסתכלת בזעם בשכנה שמרגישה בבית, נכנסת בלי רשות ושמה בערך מאה שקיות בלתי מובנות על רצפת המטבח של מיצי*.

שכנה חביבה: "נתקעתי בלי מפתח, אז אני משאירה את הדברים שלי כאן, עד אחרי שאני אחזור מ- מבלבלהבלו" (מיצי ישנה בעיניים פקוחות באותו הקטע).

מיצי, שלא זכרה שהסכימה לשאלה שלא נשאלה: *ממלמלת בקול צרוד* "טוב, את יכולה להשאיר את הדברים כאן".

שכנה חביבה: *בטון של 'ברור שאני יכולה, מי שאל אותך בכלל פוסטמה?'* "תודה".

מיצי: *אמן תישרפי בגיהינום*.

השכנה החביבה הלכה, ומיותר לציין שמאה שקיות הסופרמרקט שלה רובצות למיצי עד עכשיו על הרצפה.

מיצי נתקפת דחף עז להעיף לה אותן מהחלון לקיבינימט.

מיצי נושמת עמוקות, ומתפנה לכתוב פוסט פריקה במקום.

מיצי אומנם לבושה, אך עוד עם גרגרים צהובים בעיניים, והבל פה שהיה מסוגל להרוג את הבל עצמו, יושבת מול המסך, ושופכת את ליבה המיוסר והעייף.

מיצי מתגעגעת לימי השכנים שרק רצו סוכר.

מוסר השכל:

אינעל מי שהחליט לגור בקומונה.   

Nevermind

כי יש סיכוי של 100% שהייתם תאונה.

כי העולם שייך לצעירים.

כי פראייר מי שנכנס ראשון.

כי אין לכם מהפדיחות של מי ללמוד.

כי גם אם יש לכם מנטליות של ילד בן 4, אוטומטית יחליטו שאתם בוגרים יותר.

כי חזיר קטן אוכל הרבה, חזיר גדול אוכלים אותו.

כי תאלצו לשמש מיניבוס לפרחח הקטן.

כי גם בגיל 50 הוא יישאר החמוד מביניכם.

כי עליכם ינסו לראשונה את שיחת "איך נוצרתי?".

כי לא קיים פרס סטייל "השחיין הכי מהיר ברחם".

כי על ההיריון שלכם אמא התחילה גמילה מאלכוהול וסיגריות.

כי יש תור, קחו מספר.

כי הפרחח לא ייתן לכם לסיים אפילו פוסט אחד בשקט.

כי ההיסטריה של האם הטרייה דפקה גם לכם כמה ברגים בשכל.

כי אם הייתם בהמה בכורה בימי התנ"ך, היו מקריבים אתכם.

כי כנ"ל אם הייתם הבכור של אברהם (גם חווית ה"כמעט" מספיקה לטראומה לכל החיים).

כי עד שלא תתחתנו, ההתעניינות המשפחתית תחול רק עליכם.

כי אבא ינסה לחתל אתכם לראשונה בדפי מדפסת ונייר טואלט.

כי אמא ואבא חשבו באותה תקופה, שזה יהיה מגניב להדביק לבנם סרט ורוד על הראש.

כי הורגים אתכם במכת בכורות.

כי הצלחתי למצוא 20 סיבות למה לא.

כי תפסיקו לנסות לספור אם צדקתי, ותעברו כבר לשורה הבאה.

כי לא מספיקות לכם הסיבות שהצגתי עד עכשיו?

כי נגמרו לי הטיעונים, אבל הבנתם את הפואנטה.

כי ככה.

Nevermind