לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

התוצאה


ליפעמים מפגש מקרי אחד יכול להוביל לאסונות מופלאים

Avatarכינוי: 

בת: 28

ICQ: 401115296 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2010

פרק 12


תראו איזה מזן יפה מאתי לי לעדכן (07:05)

טוב יאללה לפרק??

יש לי רק בקשה קטנה, מהפרק הקודם גיליתי שיש לי עוד 2 קוראות שבחיים לא ראיתי אותן מגיבות!

אנשים זה א ממש יפה מה שאתם עושים!!!

עם את קוראים ואוהבים את הסיפור מה הבעיה שלכם לכתוב מילה או שניים עליו בתגובות?

זה לוחק ממש דקה מהחייים!!

בחייאת רבק!

תתחשבו מעט!!!!!!!!!!!

 

 

טוב יאללה...

רוצים פרק??

 

תהנווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

 


 

מהפרק הקודם:

 

"ביל? הכול בסדר שם?" שאלתי בזמן שזרם המים החמים זרם על גופי החיוור מעט,

"ביל?" לא הייתה כול תגובה, היה שם רעש, צעקה ועכשיו שקט,

~דפיקה בדלת~

"מי זה?!" שאלתי בפאניקה, הדלת נפרצה ובפתח עמד…

 

 

 

פרק 12

 

 

"ואוווו, אחלה גוף…" אמר עומד בפתח הדלת, עיניו היו אדומות וידיו רעדו, קולו היה עמוק יותר מהרגיל, הוא נראה שונה, היופי הטבעי שלו נעלם כאילו לא היה והוא הפך להיות אדם שונה לגמרי…

"מה עובר עליך? אתה בסדר?" שאלתי אותו, הוא ניכנס לחדר האמבטיה סוגר את הדלת אחריו, הוא התקרב אלי לאט לאט והתיישב על קצה האמבטיה מביט בגופי הערום שבמים, עיניו נדדו מלה מטה על כול גופי וחיוך אט אט התפשט על שפתיו "מה?" שאלתי אותו למראה החיוך חושף שיניים ישרות ולבנות.

הוא הרים אותי מהמים על ידיו ולקח אותי למיטה, בזמן שהייתי אצלו על הידיים שמתי לב שעיניו אדומות והאישונים שלו מורחבים באופן מוזר…

"הכול בסדר, ביל?" שאלתי, הוא הנהן ושם אותי על המיטה הולך לצד השני של החדר ומוריד את המגבת מראשו, התיישבתי לי על המיטה ערומה לגמרי, הרגשתי דחף להתכסות בשמיכה שהייתה על מיטה אך לא עשיתי זאת, משומה בטחתי בביל כאילו אני מכירה אותו שנים, הוא החל להתקרב אלי עם משו בידיו, אחרי כמה צעדים הוא הוריד את המגבת השנייה…

"ביל? מה אתה עושה??…." שאלתי לא מבינה מה עלה בגורלי, הוא התיישב על המיטה ערום גם הוא והראה לי מה יש לו ביד,

"קונדום?" שאלתי עושה את עצמי לא מבינה אך הבנתי הכול מעולה

"רוצה לעזור לי?" שאל בקול העמוק הלא אופי לו

"אני לא רוצה את זה עכשיו" אמרתי מצמידה את רגליי לבטן

"קדימה… את תיהני.. אני מבטח לך!" אמר בתוקפנות קלה והחל להתקרב אלי

"אל תתקרב אלי שמעתה?" צעקתי עליו ושמתי את השמיכה עלי, הוא הוריד ממני את השמיכה והמשיך להביט בגופי ממשיך להתקרב לאט לאט כאילו עושה לי מוות איטי…

 

 

~ת.פלשבק~

 

"לא ילך לך!" צעק מוציא את ה'חבילה' שלו ומחדיר לתוכי,
"אעעעעעעעעעעעעעעה" צעקתי, זה כולכך כאב, זה היה כולכך לא נעים, זה היה מגעיל, לחשוב שהוא אצלי, שהוא בתוכי, שהוא עושה אותי....
"פיט! תפסיק את זה עכשיו ומייד!!!" צעקה המורה שנכנסה שניות ספורות אחרי שהוא היה בתוכי, שבכיתי, שהוא עשה אותי...

 

~ס.פלשבק~

 

 

 

~נקודת מבט של טום~

 

"טומי? תספר לי מה קרה?" שאלה אותי אלכס בקול האופטימי שלה

"זה היה ביל, הוא התקשר אלי לפני כמה שניות, שאלתי אותו עם הוא בסדר, הוא ענה לי בכן, ואז ישמעו קולות ורעש והוא צעק 'הצילו' ואז השיחה התנתקה לה" אמרתי מרגיש איך משו לא בסדר עם אחי היקר והאהוב, מרגיש איך משוו קורה לו… איך מישו עושה לא משו…

"דיוויד אפשר לבטל את הריאיון?" שאלה אבי

"עם זה היה לעיתון אז היה אפשר אבל זה בT.V, בשידור ישיר… מצטער ילדה אבל אי אפשר!" אמר בקול מנחם מה שבכלל לא התאים לדיוויד  "אבל אחרי הריאיון נלך מייד לתחנת המשטרה ונדבר איתם על זה, אני בטוח שהם ימצאו פיתרון. אבל עכשיו תנקה את הראש שלך מעט ותתחיל ללכת לכיוון הבמה אתם עולים עוד כמה שניות." אמר בעדינות והלך לשבת בקהל

 

 

~נקודת המבט של איימי~

 

פתחתי לאט לאט עיניים מסתכלת מסביב, כאב לי מעט הגוף, בעיקר החזה והידיים, משו היה חסר לי.. משו שאני….

"ביל?" שאלתי המומה מהמראה, הוא ישב ערום עם הגב על הקיר, מחוסר הכרה עם שפה מדממת, התקרבתי עליו מעט ואז נזכרתי מה קרה…

 

 

 

~ת.פלשבק~

 

"ומה יקרה עם אני אמשיך להתקרב אליך?" אמר ממשיך להתקרב עלי עוד ועוד, בעיניו היה מבט משוגע מעט, מבט שיכול להכניס אדם לפאניקה, מבט שמזכיר מעט…

"ביל אתה מסומם!" צעקתי לו, הוא צחקק והחל לגעת לי בחזה, "ביל תפסיק עם זה, זה לא נעים!" אמרתי מורידה את הידיים שלו ממני, אך זה לא עצר אותו לגעת בי יותר חזק, "אח ביל! אתה מכאיב לי!!!" צעקתי מאיפה לו בוקס,

"אח בתזונה!" אמר נוגע בשפתו ורואה שהיא מדממת, "אני אהרוג אותך חתיכת…" החל להגיד ולהרביץ לי מעט, ניסיתי להגן על גופי בעזרת ידי אך הוא המשיך להרביץ כואב יותר ויותר

"אתה… מכאיב… לי!!!" אמרתי בקול מתגבר עד שצעקתי, דחפתי אותו ממני והוא עף למטה, קיבל מכה בראש והתעלף, ניסיתי לקום אליו לראות מה איתו אך הסחרחורת גברה עלי והתעלפתי גם אני..

 

~ס.פלשבק~

 

 

 

"גאד דמט מה עשיתי?" אמרתי בכול רם מתחילה להתלבש מהר, לבשתי את הבגדים שלי מההופעה כי לא היה לי משו אחר ללבוש ועל הדרך זרקתי על ביל מגבת שתסתיר את פגל גופו התחתון, במהירות סיימתי להתלבש וסידרתי את החדר בקטנה וניגשתי לביל

"ביל?" שאלתי אותו סוטרת לו קלות על לחיו החיוורת, "ביל אתה שומע אותי?" שאלתי מגבירה את עוצמת הכאב מעט… הוא לא עונה… "פאק הרגתי אותו…"

"בסדר… נעשה את זה בדרך הקשה.." אמרתי קמה לכיוון המיני בר שעמד בפינת החדר ומוציא משם קוביית קרח, "ביל, זאת אזהרה אחרונה, אני שמה עליך את הקרח" אמרתי אך הוא עדייו לא הגיב, התקרבתי עליו מעט ושמתי עליו את הקרח…

"אהאהההאהאה, שייסה זה קר! זה קר!!!" אמר מקפץ ממקום למקום בזמן שאני צוחקת לי בשקט.

"למה אני בלי בגדים?" שאל הולך מהר להתלבש

"אנחנו צריכים לדבר עכשיו…" אמרתי בקול שקט ורגוע

"אוקיי.. מה קרה איימי?" שאל אחרי כמה שניות שהוא יצא והתיישב על המיטה,

"הייתה על סמים?" שאלתי אותו ישירות מבלי ללכת סחור סחור

"אממ..ניסיתי פעם כשהייתי בן 13 או 14 אבל לא התמכרתי או השתמשתי בזה באופן אובססיבי" אמר מנסה להסתכל לכול מקום אחר רק לא לעיניים שלי

"לא, התכוונתי לעכשיו, בהווה, בזמן אמת, אתה משתמש בסמים?" שאלתי חוששת מעט מהתגובה שלו כלפי השאלה שלי,

"לא. למה?" שאלה מסתכל עלי הפעם

"הייתה על סמים… ו… ניסית להשכיב אותי בכוח… ו… העפתי לך בוקס ואז הרבצתה לי ואז העפתי אותך ממני ונפלתה וקיבלת מכה בראש ו…. כנראה זה גרם לאובדן זיכרון…" אמרתי לאט ובשקט מחכה לתגובתו בתקווה שזאת לא תהייה תגובה אלימה..

"מה??!" שאל ביל בהלם והוריד את ראשו לאות בושה….

 

 

 

~נקודת מבט של טום~

 

"תודה רבה לכם טום, גוסטב, גאורג ו… בנות" אמרה המראיינת בחיוך מאולץ וגם אני חיכיתי חיוך מאולץ. כולנו קמנו מהספות והלכנו אל מאחורי הקלעים

"אל תדאג טום, נלך עכשיו לתחנת המשטרה והם יגלו את המקום שממנו ביל התקשר…" אמרה לי אבי מחזיקה לי את היד, הסתכלתי עליה במבט עצוב ועזבתי את ידה.

"טום? ו… אחת מכן בנות, אתם צריכים לבוא איתי לתחנת המשטרה עכשיו" אמר דיוויד מחכה שאני ואחת הבנות נתקרב,

"אני אלך" אמרה אלכס ואבי הנהנה לה, היא נעמדה ליידי מחייכת חיוך אופטימי ומנחם מה שלא ראיתי אצל הרבה בנות שפגשתי, וביניהן כולל את אבי

"טוב נוסעים, תיכנסו למכונית" אמר דיוויד וכולנו נכנסנו בזמן שהאחרים נוסעים חזרה למלון לנוח אחרי היום המתיש הזה.

 

~כעבר שעתיים~

 

"טוב אדון קאוליץ וגברת סמית' אנחנו יכולים לאתר מהיכן השיחה" אמר השוטר הגבוה בעוד בשוטר השני ניגש עליו עם דף ולוח שלו משו, "בעצם, כבר איתרנו מהיכן הגיע השיחה" אמר השוטר ברוגע

"מה? מאיפה? אני נוסע בשנייה זאת לקחת אותו!" צעקתי מתלהב בקול רם,

"מצטער הינך יכול לנסוע לשם כיוון שיש צורך במשטרה שתלווה אותך משתי סיבות: אחת אתה מפורסם ולא יכול להסתובב חופשי"

"הוא אומר את זה כאילו אתה רוצח" צחקקה אלכס בשקט

"והסיבה השנייה היא שאחיך נחטף והוא יכול להיות מוחזק בידי מחבלים או פסיכופטים חמושים" אמר כותב משו בדף "אנחנו נתקשר אליך מחר בסביבות 10 ונבוא לקחת אותך ואז ניסע לאחיך ונציל אותו" אמר מסתכל עלי בעיניים המנסות ללא כול הצלחה לנחם.

"זיין, אני נוסע לשם עכשיו!!!"

 

 

 

 

 

 

 

 

זהווווווווווווו….

ישבתי על הפרק הזה 3 ימים ואני לא מגזימה!!!

אני יודעת שהוא יצא בעייתי ולא במובן הכתיבה העלובה שלי אלא במובן העלילה עצמה.

אני אישית מקווה שנהנתם ושהצלחתי להשאיר אתכם במתח…

עד הפרק הבא…

תישארו יפים D;

נכתב על ידי , 24/8/2010 07:05  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 11


 

 

 

קולולולולוו פפפפפפפפרקקקקקקקקקקקקק!

תהנו:

 

 

מאירועי הפרקים הקודמים:

"אבא שלי אנס אותה כבר כמה שנים ובפעם האחרונה היא התנגדה לו ממש והרביצה לו וכול השיט הזה אז הוא הרג אותה וזהו, ובי הוא התעלל מעט, למרות שהוא אהב אותי מאוד, וכול פעם שהיה מרביץ לי אחרי כמה דקות היה מביא לי מתנות…" אמרתי עם דמעות בעיניים שלאט לאט החלו להסתיר את הכביש וירדנו מעט מהמסלול

"תיזהרי!"

 

 

פרק 11

 

עצרנו בצד הכביש, האיפור הכהה שלי נזל ביחד עם הדמעות שלא יכולתי להסתיר,

"היי, הכול בסדר?" שאל אותי ביל יורד מהאופנוע ומוריד את הקסדה שלו, הוא התקרב אלי והוריד גם לי את הקסדה מנגב את הדמעות שלי עם האצבע הגדולה,

"לא" אמרתי בקול חלש,

"הוא יושב בכלא, הוא לא יכול לפגוע בך יותר" הוא אמר מנסה לנחם אותי ללא כול הצלחה

"בדיוק!, אני מעדיפה שהוא ירביץ לי מאשר שאני אהיה יתומה" אמרתי מסתכלת לו בעיניים ומחכה שיגיד משו מנחם

"עם הוא לא היה בכלא והיה מרביץ לך… היית יכולה עכשיו להיות בבית חולים ולא להיות עכשיו איתי" אמר מחייך בעדינות,

"מממ…"

"בואי נמשיך לנסוע. לפני שצ'אק יחזור ויגלה שברחנו" אמר שם את הקסדה שלי עלי ואת שלו עליו.

 

הנסיעה הייתה שקטה אני לא דיברתי וביל לא דיבר, שנינו שתקנו וכול אחד חשב על משו אחר…

 

"היי ראית?" שאל ביל בשמחה מצביע על שלט שעברנו כבר,

"מה?" שאלתי לא מבינה

"היה כתוב שם שעד לעיר פרייגה (?!) יש עוד 400 קילומטר!" אמר מאושר,

"אז יאללה יותר מהר"! אמרתי ונתתי גז וביל תפס אחיזה חזקה יותר,

 

 

~כעבור שעתיים~

"היי תראה, הגענו!" אמרתי מורידה מהירות,

"תזכירי לי לא לעלות איתך יותר על אופנועים ואולי גם מכוניות…" אמר לאט לאט עוזב אותי

"חח, טוב יאללה, זה נירא מיושב…." אמרתי עוצרת ליד הכניסה של העיר

"את חושבת שזה ישוב של קניבלים?" אמר והסתכל עלי במבט רציני

"הא?" אמרתי במבט של WTF

"נו את יודעת אולי זה ישוב מנודה ואין להם שם אספקות אוכל והם אוכלים אנשים…" אמר מכווץ את עיניו

"כן ביל זה ישוב מנודה שיש בו פרארי וקאדילקים שנוסעים ברחובות…" אמרתי מנידה את ראשי מצד לצד.

"טוב בסדר, בואי נסע לאיזה מלון"

"אין עלי כסף…" אמרתי מעקמת את שפתיי

"זה בסדר, לי יש, במקרה שחכתי להוציא את הכרטיס שלי מהמכנס והוא נמצא פע עלי"  אמר מחייך קלות

"טוב" אמרתי והתחלנו לנסוע בעיר ולחפש מלון

"היי תראי, מלון בשם טוקיו" אמר מצביע לעבר מלון גדול וגבוהה.

חניתי את האופנוע הגנוב שלנו ונכנסנו למלון, בקבלה זיהו את ביל והוא אמר שמילה לא יוצאת לתקשורת אחרת המלון יפשוט רגל והיא לא אמרה מילה ונתנה לנו חדר זוגי.

"וואו החדר מאוד יפה!" אמרתי מסתכלת סביב,

"אני ראשון במקלחת!" צעק ביל וניכנס לדלת מבלי לחכות לתגובה

"אני חושבת שאני מאוהבת בחדר הזה" אמרתי מתיישבת על המיטה הזוגית הענקית ביותר שראיתי, אמרי כמה דקות ארוכות וזפזופים ב-T.V ביל יצא עם מגבת על הראש ועל פלג גופו התחתון, הסתכלתי טוב טוב על גופו, הוא היה רזה מאוד עם צלעות שבלטו בצורה מחרידה, היה לו גם עגיל בפטמה שעשה לי חשק וכמה ריבועים קטנים בבטן, "ואוו" אמרתי בחיוך

"איימי.. איימי… הלו.. להתעורר שם!" אמר מצחקק לו,

"אוו סורי… אני.. תורי להתקלח?" שאלתי כשחזרתי מארץ הפנטזיות שלי,

"חח כן" אמר צוחק הפעם בקול רם יותר

"טוב…" אמרתי קמה לכיוון המקלחת

"יש שם מגבת והשארתי את החלוק לך" אמר מחייך מתיישב על המיטה.

"טוב.. הלכתי" אמרתי וסגרתי את הדלת…

 

 

~נקודת מבט של ביל~

היא סגרה את הדלת ואני החלטתי להתקשר לטום כדי שירגע וידע שאני בסדר גמור,

"הלו טום?-

-כן כן אני..-

-הצילו…-"

 

 

~נקודת מבט של טום~

"שניה חברה יש לי טלפון" אמרתי מתרחק מעט

"תמהר טום, אתם עולים עוד כמה דקות!" צעק לי דיווד

"הלו-

-הלו ביל זה אתה? איפו אתה? הכול בסדר?-

-הלו? ביל"

"מה קרה טום?" שאלה אותי אלכס שראתה את המבט על פני

"הוא התקשר ו..." אמרתי ודמעות עלו על פני ללא שליטה…

 

 

~חזרה לאיימי~

"ביל? הכול בסדר שם?" שאלתי בזמן שזרם המיים החמים זרם על גופי החיוור מעט,

"ביל?" לא הייתה כול תגובה, היה שם רעש, צעקה ועכשיו שקט,

~דפיקה בדלת~

"מי זה?!" שאלתי בפניקה, הדלת ניפרצה ובפתח עמד…

 

 

 

 

 

 

זהוווווווווווווווווווווווו!!!

מי עמד בפתח הדלת?

העם זה צ'אק?

או אולי ביל?

או שזה אולי ביכלל  פיט?

או שזה ה…

טוב זהו אין יותר אפשרויות…

תגיבו מי אתם חושבים שעמד בדלת!

נכתב על ידי , 18/8/2010 16:49  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעה


פרק 11 יעלה מחר ^^

יש למה לחכות!!!!!!!

 

ובנתיים...

ספויילרים:

 

"הוא יושב בכלא, הוא לא יכול לפגוע בך יותר"

~~~ 

"את חושבת שזה ישוב של קניבלים?"

~~~ 

"הלו ביל זה אתה? איפו אתה? הכול בסדר? הלו? ביל?"

 ~~~

"הוא התקשר ו..."

 

 

 

אהה ותירשמו לקבועיים ולמנויים

המנויים מקבלי ספויילרים של הפרק הבא!!!

נכתב על ידי , 18/8/2010 01:14  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 10


ליפני הכול להיכנס לבלוג הזה, ליקרא ולהגיב!!

במיוחד מי שאוהבת את סימפל לפאן!!!

הבלוג!

 

קולולולולולולולו

הגענו לפרק 10!!!1

 

זה שפרקתי למטה את השנאה שלי כלפי השינוי של טוקיו הוטל לא אומר שאני שונאת אותם, אני עדיין מעריצה אותם,

אבל את הישנים אני מעריצה ולא את החדשים...

אז בקיצר..

זה לא אומר שפרשתי..

אני עדיין מעלה פרקים...

ו..

הינה ההוכחה...

תהנו...

 

אהה ואנשים תצטרפו למנויים כי החל מהפרק הזה הם מקבלי ספויילרים לפרק הבא!!!!

קדימה!

 

 


 

 

פרק 10

 

*נקודת במט של אבי ואלכס*

 

"למה לקח לכן כולכך הרבה זמן?" שאל טום בשניה שראה אותנו מתקרבות ללובי

"היא לא יצא מהמקלחת" אמרה אבי מעיפה מבט עצבני על אלכס

"סליחה שאני אוהבת להתקלח!" צעקה לה חזרה,

"או לא את לא אוהבת להתקלח את אוהבת לעצבן אותי!"

"לא אני לא!"

"כן את כן"!

"לא אני לא!"

"כן את כן"!

"לא אני לא!"

"כן את כן"!

"טוב דיי!!" הן שמעו צעקה גדולה שהבהילה אותן והן השתתקו, "את יותר גרועות מטום וביל" אמר דיווד שהשתיק אותן רגע ליפני,

"היי אני פה" אמר טום בפרצוף כועס

"אני יודע!, טוב אנשים לשבת" אמר דיווד מצביע לכיוון הספה, אלכס ואבי התיישבו באמצע וליד אבי התיישב טום, וגאורג וגוסטב התיישבו בצדדים של הספה.

"אוקיי תקשיבו, אתם כולכם הולכים לריאיון" אלכס הרימה את ידה "כן גם אתן בנות"

"הוא קורא מחשבות" קבע אלכס לאבי בלחש,

"במשך הריאיון ידברו איכם על החטיפה של ביל ושל הילדה הזאת, אמה" אמר נאנח,

"איימי" תיקנה אלכס את דיווד שלא ממש שם לב אליה,

"ואחרי הריאיון, שלצערכם נמשך שעה וקצת אתם הולכים לעוד אחד אבל הפעם בטלוויזיה בלייב ואחרי זה אתם יכולים לנוח" אמר מסתלק משם ליפני שמישו הספיק להגיב,

"אוקיי… זה יהיה…" החלה להגיד אלכס

"מעפן!" השלימה אותה אבי,

"לא בדיוק אבל בכיוון" אמרה,

"למה אתן בבגדים של אתמול?" שאל גיאורג

"כי לא חשבנו להשאר איתכם דביל! חשבנו שאחרי ההופעה נישן במלון ובבוקר נחזור לפנימייה להחליף בגדים!" אמה אבי בכעס

"טוב סליחה שלא ידעתי!!" אמר בקול נעלב,

"אוף!" צעקה אבי קמה מהספה לעבר דלת היציאה של המלון

"לאן את?" שאלה אלכס רצה אחריה

"אני רוצה בגדים נקיים!" אמרה משלבת ידיים

"את לא הולכת ליגנוב נכון?" שאלה בשקט

"נרא עם לא יספיק לי כסף אז כן" אמרה פונה לעבר היציאה

"אני יכול לקנות לכן בגדים" אמר טום מתקרב לשתי הבנות

"מה?" שאלה אבי ועשתה פרצוף של 'זה לא עניינך על מה דיברנו'

"סורי אבל שמעתי את השיחה שלכן, ואני יכול לקנות לכן כמה בגדים שרק תרצו… יש לי מלא כסף ואתן לא יכולות ליגנוב מחנויות!" אמר ולחש את שתי המילים האחרונות

"אוקיי" אמרה אלכס בחיוך ומחאה כפיים

"חח חמודה" אמר טום מסתכל עליה קופצת במקום מרוב אושר,

"תפסיקי את עושה לכולנו פדיחות!" אמרה אבי מושכת אותה בכתף למטה,

"טוב סליחה שאני מפגינה אושר" אמרה לה בקול שחצני מעט

"זה לא הפגנת אושר זה הפגנת טמטום שגובר מרגע לרגע!"

"את מטומטמת לא אני!"

"כן אני קופצת במקום כמו ילדה קטנה?!"

"לפחות לי יש דרך להפגין רגשות, שלא כמוך כול היום עם פרצוף חמוץ!" אמרה אלכס מוציא לה לשון

"אני אהרוג אותך עם לא תסתמי!" צעקה אבי וטום תפס אותה ליפני שהיא התקרבה לאלכס וזאת הראתה לה שוב לשון,

"אוקיי תירגעו שתיכן, דיווד צדק אתן באמת גרועות יותר ממני ומביל…" אמר מגחח, "בואו נלך לקנות לכן כמה בגדים כי באים לאסוף אותנו עוד חצי שעה" אמר טום וכולנו פָנינו לעבר היציאה

 

~כעבור חצי שעה~

 

"אוקיי, לכו תתלבשו ואני אחכה לכן כאן עם דיווד ושאר הלהקה. אה ואתן יכולות להשתמש באיפור של ביל" אמר טום בזמן שאנחנו נכנסים למלון, הוא הביא לנו את השקיות והלך לשב בספה על גאורג וגוסטב.

"ואוו הוא בחור ממש נחמד, תראי כמה הוא קנה לנו!" אמרה אלכס בחיוך רחב. טום קנה לכול אחת מאיתנו 3 חולצות, 2 מכנסיים, חצאית אחת לכול אחת ושמלה גם לכול אחת.

"כע זה היה ממש נחמד מצידו… הרי הוא היה יכול להסיע אותנו לפנימייה ולתת לנו לקחת את הבגדים שלנו" אמרה אבי חושבת מה ללבוש, הן נכנסו לחדר והחלו להתלבש:(תמונות בסוף הפרק D: )

~~~

אבי לבשה סוודר בצבע תכלת עם פסים לבנים דקים, מיכנס "עננים", כובע סרוג גם בצבע תכלת, נעלי עקב (נחשו באיזה צבע? תכלת.), את צווארה היא קישטה בשרשרת פנינים קלאסית בצבע כחול ולקחה איתה תיק זמש בצבע… כחול! ומשכפי שמש עם מסגרת בצבע תכלת. היא איפרה את עיניה בצלליות תכלת ואפור, שמה מסקרה שהארוכה את ריסיה ושמה גלוס ורוד שקוף מעט.

 ~~~

ואלכס לבשה חולצה ורודה על ציור של מפלצת חמודה שקורצת, סקיני שחור, נעלי אולסטאר, כובע שחור עם כמה ניטים, עגילים בצורת תווים (חמווווווווווווווווווד), היא לקחה איתה ילקוט שחור עם ציור של כוכבים ו'כתם' של צבע ורוד ומשכפי שמש עם מסגרת ורודה. היא איפרה את עיניה בצללית שחורה ושמה מסכרה ועל שפתיה היא שמה אודם ורוד זוהר מעט.

 ~~~

 

"אני מוכנה" אמה אלכס עם מלא אנרגיה בזמן שהיא עוקבת אחרי אבי שמתאפרת,

"עכשיו גם אני" אמרה אבי ושתיהן ירדו ללובי

"זה היה מהיר" אמר גוסטב ושתיהן חייכו (ליפני שערכתי את הפרק היה כתוב במקום שתיהן השתין XD)

"אתן נראות נהדר" אתר טום בחיוך פלרטטני לעבר אבי

"טוב אנשים, ההסעה הגיע אז אתם יכולים לצאת" אמר דיווד ויצא למכונית

"אה בנות שימו משכפי שמש, הצלמים תמיד שמים פלאש שהורג לכן ת'עיניים!" אמר גוסטב

"חח אוקיי" אמרה אלכס בקול טיפשי, עם מבט מאוהב

"פשוט מישי ת'משכפי שמש ולכי כבר!" אמרה אבי דוחפת אותה קלות,

"אל תידחפי אותי!"

"אל תחלמי לי פה!"

"אל תגידי לי מה לעשות!"

"אל תהיי פרנואידית!"

"היי היי ההייייי!!!11, לא לריב עכשיו!! לצאת יאללה!" אמר איש מגודל שכנראה היה שומר הראש של הבנים.

 

 


 

 

זהו בלי מתח…

וגם בלי ביל ואיימי כי לא היה מספיק תגובות בפרק הקודם…

יאללה תגיבו D:

 

 אהעה כן והבגדים של הבנות!!

 

 

אלכס:

 


 

אבי:

 

 

נכתב על ידי , 10/8/2010 14:10  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט פריקה קטן (ממש לא)..


כי אמא שלי כלבה ולא מוכנה להקשיב לי!

 

מצאתי לי זמן לפרוק הכול...

משומה כול לילה אני ניכנסת לתיקייה שבה אני שומרת את טוקיו הוטל הטובים, המגניבים, המבינים במוזיקה, הישנים!

וכול פעם שאני רואה את הרעמה, או הראסטות...

או שומעת את השיר הראשון ששמעתי.. (Don't Jump) או כול שיר ישן אחר...

עולות לי דמעות..

ללא שליטה..

 

זה מרגיש כאילו הם מתו...

ואת מקום הכבוד שלהם תפסו אנשים אחרים ושונים לגמרי...

ידעתי שיום אחד השינוי הזה יבוא... אבל לא ידעתי שהוא יגיע כולכך מהר...

בקושי הספקתי להעריץ אותם...

רק שנה וחודשים בודדים א-ה-ב-ת-י אותם ליפני השינוי המגעיל וההרסני הזה...

 

ורק עכשיו הבנתי...

אחרי הערצה של שנתיים הבנתי שהערצתי סתם בובות על חוטים...

למרות שליפני השינוי הם היו מעולים...

הם עדיין היו בובות על חוטים...

2005-2009 הם ניגנו רוק, כי זה מה שהלך טוב, זה מה שעשה להם נעים...

2009 והלעה... הם מנגני פופ..., כי זה מה שאומרים להם... כי הם מנסים להרגיש שוב נערים...

 

אני מזל תאומים- זה מזל שאוהב שינוים, ואני באמת אוהבת שינויים...

אבל השינוי השנוא עלי מכולם זה השינוי של טוקיו...

זה כולכך חבל, כולכך עצוב שטוקיו הוטל התמסחרו..

אני יודעת מה אתם חושבים:
"אין בזה שמודבר רע!"

"הם עושים את זה בשביל הפרנסה"

"הם בוחרים להתמסחר"

וכול השיט הזה...

 

על מי אתם מנסים לעבוד?!!?!?

 

אתם עובדים רק על עצמכם ולא על אפחד אחר!

תבינו שזה שאתם חיים באשלייה או לא אשלייה שזה בסדר שהם התמסחרו, בסוף תבינו שזה לא טוב!

המיסחור זה דבר רע!

אנשים שקונים את הלהקה הורסים אותה בשינויים דראסטים, קיצוניים, פיתאומיים!

להקה ממוסחרת מנשה בפתאומיות את המוזיקה שלה, את הלבוש שלה, את סיגנון החיים ואפילו את סיגנון ההתנהגות!

זה בסדר לחיות בבועה ולהגיד לעצמך:

"זה לא התמסחרו הם רק התבגרו"

זה בסדר רק כשאתה מבין שאתה משקר לעצמך בפרצוף!

 

תראו את ההבדל המגעיל הזה!

פשוט תשימו לב!

טום, זה שלאט לאט את מתחילה לחשוב "היי הצמות דיי מתאימות לו" זה בסדר, זה דבר רגיל,

זה שאת אומרת לעמצך "אני אוהבת את הביל החדש!, אני אוהבת לבוש משונה ומוזר ואני אוהבת את העובדה שהוא שר שירים לא לאנשים אלה ל'חייזרים' שהוא מאמין בהם והיי עם הוא מאמין אז אולי הם קיימים? אז גם אני אתחיל להאמין, ואני אוהבת את השינוי במוזיקה שלהם כי פופ זה מה שהולך עכשיו! אז למה שאני לא אקשיב לפופ כמוהם?" זה! זה ממש לא בסדר!

פעם הוא שר שירים לאנשים, כמו בסקרים: "תצעק  עד שתרגיש את זה!" ובניינו מי לא מרגיש טוב יותר אחרי שהוא פרק עצבים?

ומה עם ביי יור סייד? למה זה לא נתן תחושה שתמיד יש מישו לצידו?

ומהה עם דונט ג'אמפ?, בי זה נוגע במיוחד ביגלל שזה השיר הראשון ששמעתי ולא ביגלל שניסיתי להתאבד, אבל הבטחתי לעצמי שעם אני איי פעם ארצה להתאבד אני אשמע את כול השירים הישנים של טוקיו הוטל, גם עם אני אשנאה אותם למוות, ורק אחרי זה אני אשמע את דונט ג'אמפ ואקפוץ מהגג... אם עדיין יתחשק לי אחרי השירים שלהם כי השירים הישנים שלהם היו מעודדים!

והחדשים הם סתם חסרי כול משמעות!

נכון יש ישר אחד אולי שניים שיש בהם משו שמזכיר אותם, את טוקיו השל פעם...

in your shadow i can shine- זה השיר הראשון שמזכיר לי אותם, את הישנים

ו-Zoom Into Me- מזכיר אותם, למרות שאני אישית מעדיפה את אין יור שאדו....

 

 

תראו אני סך הכול לא רוצה להוציא אותם רעים או להגיד לכם להפסיק להעריץ אותם! אני רק אומת שהם השתנו לרע!

ואני לא אחת שזורמת עם הגל ועם השינוי הזה יורדת, וזאת עובדה אני עדיין מעריצה של טוקיו הוטל, אבל מעריצה את טוקיו הוטל השינים ולא את החדשים...

 

 

(ת'כלס תראו דפקתי לכם חפירה, זאת רק פריקה מי שלא רוצה לקרא לא חייב... אבל לפחות תעיפו מבט קטן... ותגיבו.....)

 

 

 

מתגעגעת לראמה..

מתגעגעת ללבוש..

מתגעגעת לראסטות..

מתגעגעת לסגנון הישן..

הסגנון הישן של המוזיקה של הלבוש של הכול..

מתגעגעת לתקופה הזו שלא הכול היה באנגלית..

לתקופה שלא הכול היה ממוסחר..

לתקופה שלא היו פלייבקים..

התקופה הזו היא התקופה הכי מרגשת

והכי קשורה אל המעריצים..

מתגעגעת לקהילה הישנה..

מתגעגעת למעריצים האמיתים..

שעזבו בגלל סיבות אלו..

מתגעגעת לתקופה שכ"כ אהבו אותם בארץ..

ושכמה השקיעו בהם כדי להביא אותם לארץ ..

ושכמה הם אהבו אותנו..

ולתקופה שלא נכנסו אליהם יותר מידי אל החיים..

ולא מתגעגעת לתקופה שאמריקה השתלטה עליהם..

השתלטה עליהם לרעה..

בהכול..

עכשיו הכול ההפך :/

חבל שאי-אפשר לחזור לאחור..

(ת'כלס גנבתי את זה ממנה... אבל רק כי אני הכי מתחברת בעולם לזה עכשיו!)

 

 

 

 







 

 

 

פשוט פעם אהבתי אותם יותר...

נכתב על ידי , 6/8/2010 00:55  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , פאנפיקים , מועדוני מעריצים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטוקיו הוטל - התוצאה || יול אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טוקיו הוטל - התוצאה || יול ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)