These are crazy days but they make me shi-ene |
| 10/2009
עומדת בסלון
והוא שם מוזיקה.
משהו קלאסי, אבל לא מעצבן. קליל כזה.
והוא מרקיד אותי.
'הי, תראו איזה קטע', אני מתלהבת, 'אני רוקדת!'
מעולם לא ראיתי את עצמי כטיפוס שרוקד.
כלומר, בטח שבפאב עם מוזיקת רוק משובחת, או אפילו מטאל קליל.
או ביציאות וכאלה.
אבל ריקוד קלאסי? בזוג? ככה? אני?
לא מסתדר.
אבל... הוא בחר לשם את המוזיקה הזאת. והוא בחר להרקיד אותי.
ומי אני שאגיד לו לא?
"את די קלילה על הרגליים, יחסית ל..."
"יחסית ל... בחורה כמוני?" אני שואלת בחיוך זדוני, בידיעה שהוא לא התכוון להעליב אותי, אלא להחמיא לי.
אבל, אני בחורה. וזה כייף להשתמש בנשק הזה לפעמים.
בכל מקרה- אני בוחרת את המשחקים שלי בחוכמה ועכשיו זה לא מתאים, אז חייכתי מיד ואמרתי "תודה. אני מפתיעה פה גם את עצמי!"
והמשכנו עד שהמוזיקה הפסיקה.
וכשהמוזיקה הפסיקה, הוא נעמד בצד.
ואני?
ריקדתי לי לבד מזמזמת מוזיקה משלי שאף אחד לא שומע, בתוך הראש.
"תראה מה זה? גרמת לי לרצות לרקוד"
הוא מחייך ועומד בחיבוק ידיים.
"את בחורה די קופצנית, באופן כללי. זה לא אמור להפתיע אותך כל כך"
"כן, אני יודעת. היתרון במניה דיפרסיה- זה החלק של המניה. קפה?" הצבעתי לכיוון המטבח, ובלי לחכות לתשובה ריקדתי לי לשם, ולחצתי על הכפתור של הקומקום.
"יש לך מניה דיפרסיה?" הוא שאל בפנים חצי מודאגות, בטח במחשבה של 'אוי, לא. על מה נפלתי פה'.
"לא." חייכתי והוצאתי 2 ספלים. מאגים.
אני אוהבת מאגים.
"סתם היפוכונדריה קלילה."
קיפצתי לי במטבח והצאתי סוכר וקפה. וכפית. ועוד אחת. הרגל מהאקס שלי- הכפית של הקפה נשארת בתוך הקפה. לעזור לו להתקרר טיפה.
המשכתי לדבר מבלי להבחין בו כמעט והייתי עסוקה בלהכין את הקפה הטעים שלי כמו שצריך.
"הקטע של היפוכונדרים- הוא לאגור ידע. אז אני קוראת פה ושם על דברים. מה שאתה רואה עכשיו? המצב הקופצני הזה? זה המניה."
מודדת סוכר, מודדת קפה
"מניה?" הוא שואל "מה זה מניה?"
"אתה לא יודע?" הסתובבתי אליו לחצי שניה והמשכתי במזיגת המים החמים
"זה החלק ה... נקראה לזה 'מאושר'. זה ההפך מדיכאון. זה המצב שבו אתה ממש אנרגתי. והחלטי. וחייב עכשיו. ומיד. ועושה החלטות קיצוניות של שינוי חיים. ולא נותן לשום דבר לשכנע אותך אחרת."
"מעניין" הוא ממלמל
"יפ יפ" אומרת ומגישה לו את המאג הכחול.
הוא לוגם את הקפה ועונד על עצמו הבעה של "טעים..."
כמו שכל גבר צריך להגיד לאישה על דברים שהיא מכינה להם.
לפחות בהתחלה.
"מצד שני, אתה צריך לקחת בחשבון שכל מה שאני אומרת מבוסס בעיקר על ידע שנאגר מישיבה ממושכת מול המחשב/ טלוויזיה, ואני מניחה שלפחות רבע מהידע הכללי שלי מבוסס על ויקיפדיה. לטוב ולרע"
לגמתי מהקפה שלי.
הוא חייך והניח את הספל בצד.
"אז..."
"אני פקחתי עיינים בשאלה חוזרת אליו.
"אז?..."
"הבחור ההוא שסיפרת לי עליו. זה שאמור לחזור"
"מה שמו? מה איתו?"
"הוא... את חושבת שיהיה משהו בניכם? כשהוא יחזור?"
הנחתי את המאג הכתום שלי ושילבתי ידיים
"לאע" ביטלתי. "לא נראה לי שהוא מתאים לי בכלל. למה?"
הוא התקרב אלי.
"כי... רציתי לדעת אם ... יש לי טעם להכנס לעסק"
"עסק?" שאלתי מנסה להעמיד פנים שאני לא יודעת מה הולך לקרות עוד 10...9...8...
"כן, עסק. את יודעת. ביזנס"
"as if- It is nothing personal, it is just business?" שאלתי באנגלית מלוטשת
"oh, but this is nothing but personal..." הוא קירב את החיוך הזדוני שלו אלי
"6...5...4...
"אין שום הגיון במה שניסית להגיד, אתה יודע?" אני רעה ואני אוהבת את זה
" אני יודע..." הוא אמר ונישק אותי,כצפוי.
נשיקה לא רעה, אני חייבת לציין.
הייתם חושבים שזה ישתיק אותי, אה?
אבל אתם יודעים מה?
זה לא השתיק אותי.
אלא התיקתוק של השעון במטבח עשה את שלו.
התיקתוק העיר את המוח שלי מסיפור הלילה שהוא סיפר לי, בזמן שחיכיתי שהמים ירתחו.
ובלי ששמתי לב, יש לי קפה מוכן במאג הכחול שלי, מונח על הדלפק, יחד עם הכפית בפנים. מנהג של האקס.
אח... יום אחד...
ועכשיו- יש לי עוד תרגיל לפתור.
שונאת חשמל!!!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
