| 11/2009
אחת שתיים שלוש וחצי
אוקי, אז הפוסט הפעם בא בשלושה חלקים. וחצי.
נתחיל מאחד, כי שם בדר"כ הכל מתחיל:
***טולולו טולולו טולולו*** (סאנד של פלאשבק)
לפני חודש ככה, שיחת חולין עם חברה מהאוני' לפני שיעור פיזיקה משמים ומרתק ביותר:
-"מטילדה, החלפת חולצה היום?"
-"אע? לא... למה?"
-"אז זו באמת לא היית את- מטילדה- ראיתי פה כפילה שלך היום!"
-"שלי?"
-"כן! היה לה שיער קצת יותר ארוך, עכשיו כשאני חושבת על זה, אבל היא הייתה קופי את!"
-" יופי, כי אחת לא מספיקה..."
***
אז כולי התלהבתי מהנושא.
במיוחד לנוכח העובדה שעוד שתיים אמרו לי שנתקלו בה. ואחת מהן היא חברה קרובה שלי, כך שכמובן שהיא אמרה לי שהבחורה קצת שונה, ושהיא הגרסא הפחות טובה שלי.
בכל מקרה- מגניב.
בשיחת מייל קצרה עם לקסי, סיפרתי לו את זה והבטחתי לו תמונה איתה.
למרות שאנשים טוענים שאם אני אפגש איתה- לכו תדעו מה יקרה. עולמות יכולים לקרוס, מימדים חדשים יכולים להפתח, ואולי אפילו גיהנום יקפא!
(אה, כן- זה לא בדיוק גיהנום. סתם תמונה שלקסי צילם בדרום אמריקה. מגניב, לא?)
אז אתמול ככשחזרתי הבייתה אחרי יום א-רוך של לימודים, אותה חברה מהפלאשבק קופצת לי בצ'ט בהתלהבות יתרה:
-"מטילדה! מטילדה! צילמתי אותה! יש לי תמונה של הכפילה שלך!"
-"באמת? ואי, שלחי לי. הבטחתי ללקסי."
-"תקשיבי, היא ממש דומה לך! נשבעת לך - אפילו הולכת כמוך...
רגע, שניה- תני לי רק לוודא- לא היית היום באוני' נכון?"
-"אה... כן הייתי. אבל אני באיזור של ביולוגיה כל היום. לא באיזור שלכם."
-"מה לבשת?"
-"חולצה ירוקה וג'ינס..."
-"לא נכון, רגע, אבל... לא היית במקרה בגילמן?"
(גילמן למאותגרי אוני' ת"א שבינכם- בניין של מדעי הרוח- אחלה קפה, ומיקום אסרטגי קרוב לכניסה של האוניברסיטה. רחוק מאיזור ביולוגיה שלי)
-"בבוקר? עם קפה? אם פי ומשקפי שמש?"
-"מה?! זאת היית את?! אז למה לא אמרת שלום?!"
-"כי זה בוקר. וקפה. ואם פי. ומשקפי שמש!" (*לא אופטיות)
-"  "
שורה תחתונה 1: אני עדיין מאמינה שהיא שם ויום יבוא ונפגש. היי, אם מרקו מצא את אמא...
נמשיך עם שתיים- כי הוא קצר:
בצער רב ויגון קודר אני מודיעה בזאת על אחד הדברים הכי עצובים ששמעתי בשבוע האחרון:
השבוע- זה השבוע האחרון של התוכנית של גורי אלפי ועינב גלילי.
כן, כן. רק בגלל שגלילי עוד שניה וחצי יולדת וגורי נוסע לצלם סרט ברומניה (לא פחות ולא יותר) הם חושבים שזה נותן להם את הרשות להזניח את בין שתיים לשלוש בצהרים, 4 ימים בשבוע שהייתי יושבת עם ארוחת הצהרים המאולתרת שלי מהבית על הדשא על האוני' ומאזינה באדיקות.
וצוחקת כמו מפגרת.
אוף.
שורה תחתונה 2: מי יבדר אותי עכשיו? מי?! *סניף סניף*
שלוש יותר ויזואלי.
שלוש, גם די נכתב פעם במקום אחר אז אני אנסה לאלתר אותו פה- כי הבטחתי לליידי הסבר ואפילו נסיון רב להלחם ברצונו של ישרא למנוע ממני להעלות סרטונים של יוטיוב לפה:
יש לי חדר חיצוני בבית, שנבנה בחצר.
לא, לא צריף של בית שימוש או משהו כזה (תודה על vההערכה שלכם) אבל הוא פונה לחצר של הבית שלי, והוא קומת קרקע.
בכל מקרה- מדי פעם בשנתיים שלוש האחרונות, בלילה, מטפסת לה שממית חמודה על החלון, ומטיילת לה שם מולי, אוכלת לה בכייף את כל היתושים והעשים המעצבנים שבוחרים מידי פעם לפלוש לתחום חדרי.
היות והיא על החלון, אני רואה רק את הגחון שלה.
עד שיום אחד- באישון לילה, גיליתי להפתעתי שמדובר לא באחת, אלא בשתייים. זכר ונקבה.
ואיך אני יודעת שהם זכר ונקבה?
בואו רק נגיד שפורנו לטאות זה דבר משעשע כשזה נעשה לך מול העיניים.
יותר מאוחר אפילו גיליתי שמדובר בשלוש לטאות שונות, כאשר אני קצת מצליחה להבדיל בינהם:
מצד ימין- הזכר. קוראים לו שמיל (כי הוא הכי פחדן משלושתן, ופחדן זה חתול, וחתול זה שמיל. אז, כן. שמיל.)
ומצד שמאל- ציפורה. אותה אחת שהוא הכניס להריון. אתם יכולים לראות בתוכה את העיגולים הלבנים שהם זוג הביצים שהם יצרו באותם רגעי קסם, מול עיניי:
השלישית גיליתי בשלב יותר מאוחר. הבנתי שהיא שלישית כי היה לה זנב שונה משל ציפורה ושמיל, נקודה שחורה על הפה, ואה- כן. היא הייתה נקבה שלא הייתה בהריון. (מה שאומר ששמיל עושה חיים, המלך הזה, אבל חיים זהירים כנראה).
הכירו את טקילה.
מה שמיוחד בטקילה זה שהיא מתנהגת כאילו היא על ספיד. השממית הזאת רצה לי על החלון. מפה לשם ומשם לפה וכל הזמן ניידת. באותם רגעים בודדים שאתם רואים אותה עומדת- היא כל כך מלאת מרץ שהזנב שלה זז בעצבנות, ממש כמו חתול עצבני או נחש שעיצבנתם יותר מידי.
כן כן. טקילה על סמי מרץ בלילה.
והנה היא מנסה לאכול משהו שהוא פי שלוש מגודל הראש שלה.
לא הייתי שם כדי לראות אם היא הצליחה או לא...
והנה עוד קצת תמונות- תמונות שהצלחתי לתפוס מהצד השני של החלון, אין לי מושג של מי, כי מהצד הזה אני לא יכולה לזהות... והפיצית. הלטאה החדשה של ציפורה ושמיל. לא זכתה לשם מיוחד כי היא לא ביקרה פה יותר מפעמיים בודדות...
 
שורה תחתונה 3: סרטון.
כשהייתי לומדת למבחן, ומישהו מהם היה מתחיל לטייל לי מול העיניים הייתי מנסה להפיג את השיעמום ע"י העברת העט על החלון.
יום אחד גיליתי, שהמפגרים חושבים שהעט שלי הוא עש שהם יכולים לתפוס ולאכול.
אז... הייתי "מתעללת" בהם מידי פעם- ונקרעת מצחוק תוך כדי.
וחצי-
"אחותי" (*אודות) הופרש מהעתודה, והוא מתגייס היום.
על שם כך הוא נפרד מהשיער הארוך האהוב שלו, ומסתתר בנתיים כדי שלא נצחק עליו.
אז בואו נשרים לו בקול רם יחדיו את שיר ה"זה לא נורא" שאני מקדישה לו:
"זה לא נורא, זה לא זה לא, זה לא נורא, זה לא זה לא..."
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
