These are crazy days but they make me shi-ene |
| 2/2010
פרדי קוקר... חה!
"הי יומני, מה העניינים?
אני עייפה מאוד, אבל לא מצליחה להרדם.
וכל זה בגלל המממ... טוב אני לא אשאיר אותך במתח.
הסיבה היא שאני מפחדת.
אתה בטח שואל: "ממה את מפחדת?" אז מהסרט שאחותי הגדולה ראתה אצל סבתא- פרדי קרוגר (במקור נרשם קוקר... חה!.) 4 , ועכשיו היא רואה את 5.
זה סרט מגעיל.
רציתי להגיד לך 3 דברים: ה1- הוא שהמדבקה בעמוד הקודם היא ממתנה שאחותי הקטנה קיבלה מדודה שלי.
השני זה שבעצם אין לי כח לכתוב ובגלל זה לא כתבתי לך ו3- שכחתי. אני אכתוב לך בבוקר.
אז ליל- או! נזכרתי- ה3 הוא שעכשיו סוף החופש הגדול.
טוב, זהו. לילה טוב יומני שלי. "
מטילדה קוזל מנהלת דו שיח מרתק עם היומן שלה בגיל 9.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מצאתי את יומן הילדות שלי, וחשבתי שזה יהיה נחמד לחלוק איתכם קטע על פורים.
אבל בגלל שהייתי ילדה עצלנית, לא כתבתי בו רצוף, ולא מצאתי אפילו קטע אחד על פורים.
אבל אז נתקלתי בקטע הזה שקשור למשהו שקרה לי אתמול:
אז כן, הייתי (וכנראה עודני) ילדה פחדנית. קצת.
האמת שלא יותר מידי- אני עדיין נהנת מסרטי אימה קלים פה ושם.
אבל לא לבד, ולא יותר מידי מפחידים.
לצורך העניין "הטינה" (עד כמה שבתכלס זה סרט מפגר)- נחשב הגבול שלי.
די נו, אני עדיין מפחדת להתקל בילד המיילל והמפחיד הזה!
ומה שהכי גרוע בסרט הזה- הם לקחו לי את מקום המבטחים הכי בלתי מעורער שקיים!
לא משנה מה קורה בחוץ- סופה סוערת, גנבים מפחידים פרצו לכם לבית, עכבישים ונחשים התחילו לזחול לכם בחדר, או הכי גרוע- ג. יפית עומדת מחוייכת בפתח דלתכם- לא משנה מה קורה- ברגע שאתם מתחת לשמיכה במיטה שלכם- אתם מוגנים.
תחשבו על זה. זה ה-מקום הכי לא מסוכן שיש.
אז לא. ב"טינה" החוצפנים האלו שמו את הפאקין מפלצת מתחת לשמיכה יחד איתכם!
וכן, מאז שאחותי הגדולה גרמה לי לי לראות פרדי קרוגר בגיל 9- עדיין לא פיתחתי מספיק אומץ כדי לראות אף אחד מסרטי רחוב אלם, למרות שראיתי כבר סרטים פי אלף יותר מפחידים.
אני מניחה שמפלצת ילדות תמיד תשאר מפלצת.
בכל מקרה- לגבי אתמול-
בעוד שכולנו נהנינו מהגשם הסוער השנתי של פורים, יצא לי להבריז ממסיבה ולפצוח בשיחה לילית עם ידיד שלי בטלפון.
באמצע השיחה (על כמה הסרט "באטמן ורובין" שחט כל קונצפט אפשרי של באטמן*) החשמל קפץ בבית.
עכשיו, בדר"כ מישהו בבית מסדר את זה, אבל בשתיים בלילה, חוץ ממני כולם ישנים.
אז פתחתי את הדלת בחדר לתוך העלטה המצמררת של החצר, ועשיתי את דרכי הבייתה לכיוון ארון החשמל.
כל הרחוב וכך גם הבית שלי היה חשוך מוות. מה חשוך, אני מדברת איתכם על שחור משחור. כלום. נעדא. יותר שחור מבדיחת שואה שחור.
חוץ מהאור של הפלאפון שלי וכמה פלאשים מטורפים של ברקים (שסיפקו לי גם קולות רקע מגניבים של רעמי סרט אימה טוב של שנות החמישים).
לוצי, מהצד השני של הטלפון, שמע את הבחורה עם הכי הרבה ביצים שהוא מכיר מצחקקת לו בחרדה בטלפון על כמה שהיא "לא מפחדת. זה רק חושך. אין לי ממה לפח- אמא! מה זה היה?! אה, החתול שלי. טוב, אני ... אני לא מפחדת... לא מפחדת..."
לפחות הוא יצא מבודר מכל העסק.
בסוף מסתבר שזה היה קצר של כל האיזור, ולא אצלינו בבית.
אז אחרי שנכנסתי משקשקת מפחד למיטה ומנסה לא לחשוב על ילדים סינים קטנים ומיללים שנמצאים איתי מתחת לשמיכה, לוצי נאלץ לשים את מסיכת האמפטיות שלו ובידר אותי עד שחזר החשמל.
תענוג פורימי מושלם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז אימרו לי - ילדים וילדות חביבים:
חוץ מלראות את פיקולו עירום ולהתנגש חזיתית בציצי הדאבל F האימתני של נענע - מה באמת מפחיד אתכם?
מה הפחיד אתכם בילדות?
ומה אתם עושים בעלטות פתאומיות?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
להלן הסיבה שאני לא יכולה להחזיק את הספר IT בבית-
(למי שלא מכיר- ממולץ בחום)
Pennywise
"We ALL float down here..."
 פורים שמח!
קוזל
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
