תנו לי לקחת אתכם קצת אחורה
שימו פליי, תנו לקליפ לרוץ עד 1:20.
סמכו עלי, יש פונאטה:
~~~~~~~~~~~~~~~
סקס
~~~~~~~~~~~~~~~
אני זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי בקליפ הזה.
זה מתישהו בצבא, קצת אחרי שנגמר סיפור ההתאהבות הראשון שלי.
באותה תקופה, MTV היה כמו בשבילי כמו המעיל שסוחבים בחורף בגלל שקר אבל לא באמת משתמשים בו, והוא תמיד היה מתנגן לי ברקע בבוקר במהלך המירוץ אחרי ההתעוררות.
אני זוכרת שמשהו בקליפ הזה גרם לי לבהות לשבריר שניה בטלוויזיה, ומשום מה מצאת את עצמי יושבת ומסתכלת על כל הקליפ:
בחורה יפה, חזקה ועצמאית שקמה בבוקר לבד במיטה שלה ושרה על איך העולם שלה.
כן, היא קמה לבד. אבל היא לא מוותרת על החלפת מבטים עם כל גברבר שווה שעובר לידה.
העולם הוא מגרש המשחקים שלה, והיא מחליטה על החוקים.
ואו.
מה בחורה שבורה כמוני צריכה יותר מזה?
משחקי סקס זה כח, והכח בידיים שלי.
ומה אני נותנת לבחור עלוב אחד קטן לשבור אותי?
אני צעירה, יפה, רווקה וחזקה בדיוק כמו הבלונדה שמפזמת לה בכייף בקליפ.
יש עוד הרבה שם בחוץ וזה הזמן שלי לשחק איתם קצת.
I'm single
That's how I wanna be.
~~~~~~~~~~~~~~~
שקרים
~~~~~~~~~~~~~~~
לא לקח לי הרבה זמן להבין, שגברת בדינגפילד שיקרה לי.
איזה חזקה, ואיזה בטיח.
השיר הבא שלה (למעוניינים) שהתנגן על מסך ה"בוקר טוב" שלי הראה את אותה בחורה חזקה, עצמאית, שרה לקצב הסמי היפ הופ על שיר שהיא מנסה לכתוב.
ואז מגיע הפזמון בו היא מפזמת לה ללא בושה עד כמה I love you I love you I love you לאיזה בחור אקראי בחייה.
סליחה? נטאשה?
לא סיכמנו על גירל פאוור?
מה קרה ל'אני לא צריכה גבר שיחזיק אותי/ אני לבד ואני אוהבת את זה'?
עכשיו את הולכת ומתאהבת לי?
איכזבת.
~~~~~~~~~~~~~~~
וידאוקליפ
~~~~~~~~~~~~~~~
מיותר לציין שהתבגרתי קצת הרבה מאז אותה תקופה ושהימים של להקשיב לבחורות שמרקדות לי על המסך רחוקים ממני מרחקי שנות אור.
אבל מאז ומתמיד אהבתי מוזיקה, והיא תמיד היוותה לי ספת פסיכולוג ריקה, נעימה ומבדרת.
משהו קטן שאני אוהבת לעשות (ופה יקפצו מלא אנשים שיגידו 'הי! חשבתי שאני היחיד שעושה את זה!') -
כשאני הולכת ברחוב, נוסעת באוטובוס, או אפילו סתם יושבת אצל חברים, אני אוהבת לפעמים לשים את העולם סביבי במיוט לשניה או שתיים, לשים פליי על מוזיקה אקראית שמתנגנת לי בתודעה (או באמ פי) באותו הרגע, ולהסתכל על העולם סביבי כאילו הוא וידאוקליפ.
אז נכון שזה מפגר, ובנאלי.
אבל לפעמים, מידי פעם, אתם תמצאו אותי בכל זאת מזמזמת לעצמי את אותן מילות שיכנוע עצמי שגברת בדינגפילד דיברה עליהם למעלה.
אפילו שאני יודעת שאני לא צריכה באמת לשמוע אותם בשביל לדעת שהכל בסדר.
לפעמים, זה כייף לחזור אחורה, לנקודות חיזוק ישנות.
~~~~~~~~~~~~~~~
******
~~~~~~~~~~~~~~~
אז בין לימודים על אמבות, מדוזות ויערות גשם, עלתה לי בגוגל פרסומת על ולנטיין שמסתבר שחל מחר.
או אולי בעצם היום. לא יודעת.
שלא תחשבו שהתקלקלתי או משהו כזה- מעולם לא הסכמתי לחגוג את היום המסחרי הזה.
גם כשהיה לי חבר, או סתם דייט אקראי, נמנעתי מלצאת ביום הזה. חגיגות קלנדריות בשבילי זה רק ימי הולדת. ואולי, יום שנה אחד. (שנה, כן? לא "חודש ויומיים לנשיקה הראשונה שלנו!" קוצי מוצי בלוג ורוד של נענע...)
אבל זה כן גרם לי לשים לב שניה, שלראשונה בחיי, אני לא סתם לבד- אלא אני באמת בסדר עם זה.
אני כן יוצאת, וכן מחפשת- אבל אני לא נותנת למוסכמות החברתית של "בן זוג" להשפיע עלי.
או במילים אחרות- אני די מרוצה ממצב ה"סקס, שקרים ווידאוקליפ" הנוכחי שלי.
אז תני לי לתת לעצמי טפיחה קטנה על השכם.
(תסתובבו שניה, לא נעים לי שאתם מסתכלים...)
(זהו, סיימתי. אתם יכולים להסתובב חזרה)
מקווה שעם או בלי בן זוג- גם אתם מרוצים.
או שלא.
לא אכפת לי.
גם ככה אתם במיוט כרגע (... ♫♫♫ ♫♫ ...)
ואם קליפ הילדות, הפוסט האופטימי והמילה ולנטיין שכאן עדיין לא הפחידו אתכם מספיק-
אני די בטוחה שזה יעשה את העבודה:
חגיגות שמחות לחוגגים
והמון הצלחה לנבחנים!
Kozel
קבלו בקטנה שוב את גברת בדינגפילד, עם קליפ שלה שאני דווקא מאוד אוהבת עד היום,
למרות שהיא לא ממש הטעם המוזקלי שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
