| 3/2010
היו זמנים במקסיקו שבהם דספרדו יצא לשליחות קטלנית במסעדה שבקצה היקום
השבוע הקודם לא היה מזהיר במיוחד-
יומיים לפני מבחן גיליתי שלמרות שחשבתי שהוא ביום שני הוא בעצם בשישי, דבר שדי נתן לי מכה ריצינית, היות ובניתי על הסופ"ש ללמוד למבחן הזה.
בסוף ניגשתי בלי ללמוד, ניחשתי 97% מהשאלות, ויצאתי מהמבחן אחרי שעה.
הי, כשאתה לא יודעים את החומר- לא צריך שעתיים וחצי בשביל לנחש אותם.
החלטתי שהמציאות שלי שאני אמורה לחזור אליה עכשיו לא מספיק טובה בשביל שאני אוכל להתמודד איתה, והחלטתי שאני רוצה לברוח לתוך שעתיים של שקט טהור בעולם המסך הגדול:
-אין תשובה
-ניקיונות פסח
-יום שישי? השתגעת? למי יש זמן?
-אנא השאירו הודעה אחרי הביפ
חברים שלי לא עזרו לי במיוחד.
אז אחרי כמה שיטותי אינטרנט, נתקתי באיזכור מסויים לטרמינטור, וניסיתי להזכר בסצינה מסויימת.
כשלא זכרתי אותה- בדקתי והבנתי שמעולם לא ראיתי את הסרט. אף אחד מהם.
פופקורן, מיטה, שמיכה ואתרי און-ליין לא רעים- וביליתי סופ"ש מענג עם ארבעת סרטיו המשובחים של מיסטר "פוט דאט קוקי דאון" היחידי שיכול לגרום אפילו למשקפי שמש של אלטון ג'ון להראות ברוטליים.
קינחתי קצת גם עם "דספרדו" (אלוהים אדירים איך חולת גיטרות שכמוני לא ראתה את הסרט הזה קודם, איך), חצי "היו זמנים במקסיקו" (אני לא מבינה איך סרט עם ג'וני דפ, אנטוניו בנדרס וסלמה "הבה הבה" הייק יכול להיות כל כך גרוע) וצפיה בפעם האלף ב"מדריך לטרמפיסט" (כי אפילו שזה לא מתקרב לגאונות של הספר, אני פשוט מאוהבת בסרט הזה.)
בכל מקרה, הבריחה הזאת עשתה לי קצת יותר טוב ובהחלט סיפקה לי חוסר לימודים מסיבי ב48 שעות האחרונות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני אוהבת סרטים.
לא חולה יותר מידי במובן שאני יכולה להגיד להם מי שיחק ואיפה מתוך שינה, אבל יש לי ידע יותר מבסיסי בעולם הקולנוע.
אני חייבת לציין שאחרי שראיתי את 4 הטרמינטורים ברצף קצת התבאסתי.
כלומר- הראשונים משובחים.
מה זה משובחים- נכנסו בקלות יתרה לעשרת הסרטים הכי טובים שאי פעם ראיתי.
השלישי היה קצת אדיוטי מבחינת עלילת המשך, אבל האקשן שם היה לא רע.
הרביעי- לדעתי היה מפלה.
כן, יחסית לסרטים של היום הוא מצוין, אבל נסו אתם לראות סרט של שנות השמונים תשעים, ואחריו את האיכסה הטכנולוגי שאמור להיות אקשן מסונתז של היום.
בסרטים של היום לא רואים פאקין כלום!
כל סצינה שמתיימרת להיות אקשן היא כהה בצורה לא ברורה, ומלאה חיתוכי צילום מהירים שאמורים לגרום לנו להבין שקרה משהו מגניב מבלי להראות לנו אותו.
שלא תבינו לא נכון- יש באמת שיפור בהבדל בין אמיתי ללא אמיתי בין הדמויות.
אבל מה קרה ללתת לנו לראות את האקשן, ולא רק לרמוז לנו על קיומו?
זה ממה מעצבן אותי ברמה מסויימת.
ראיתי לפני חודש ככה גם את "מכסחי השדים"- תסכימו איתי שהיום לא היו חושבים אפילו פעמיים על ליצור רוחות רפאים בצורה כל כך פרימיטיבית- אבל הי! האפקטים הפשוטים אפילו של הבלו סקרין היו פשוט תענוג בלתי פוסק!
פעם יכולנו לראות מה קורה בסצינה, בלי להרגיש ש"מה, שניה, איפה? למה? מאיפה הוא צץ?" אפילו כשהיה מדובר בסצינות מהירות ובלתי הגיונית בעליל.
לא ברור לי איך בתקופה שבה ההתפתחות הטכנולוגית מהירה כמעט כמו מהירות האור- הסרטים רק הולכים ומתדרדרים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקי, יצא קצת מתוסכל- אבל אני חייבת להסביר לכם למה-
אני עוד איזה שעה ככה הולכת לראות את "אליס".
"אליס" מבחינתי היה אמור להיות יותר מסתם עוד סרט.
וממש לא בגלל התלת מימד.
כמו שראיתם בעיצוב הקודם- אני יותר מחובבת את הסיפור ואת העלילה של לואיס קרול.
ואחרי שגיליתי את ביטלג'וס בילדותי פיתחתי קראש לא קטן על עבודתו של טים ברטון.
כששמעתי לראשונה (לפני שנתיים כמעט) שברטון הולך לעשות את "אליס" כל כך התלהבתי שאפילו הדבקתי לסרט הזה את הכינוי "האורגזמה הקולנועית שלי".
כן, כן- לוצ'י צוחק עלי על זה עד היום, ואני די בטוחה שאני לא הולכת לשמוע את הסוף של זה בקרוב.
אגב לוצ'י- הוא גם התלהב מהרעיון כמעט כמוני, וכבר משהו כמו חצי שנה שאנחנו שיריינו אחד את השניה לסרט הזה.
אחרי כמה זמן הגיעו התמונות.
זה הוריד לי את ההתלהבות מהר מאוד, כי זה נראה קצת מאולץ. אבל נתתי לברטון את הקרדיט, וסמכתי עליו לעשות את זה כמו שרק הוא יכול.
הטריילר הלהיב אותי, אבל העובדה שגם שם הכל כהה ולא ברור התחילה לדגדג לי באצבעות לא טוב.
ועכשיו, אחרי שהרבה ראו ושמעתי חוויות של מכרים שלי שממש מאוכזבים- אני חייבת לציין שזה לא כל כך מפתיע אותי.
כגודל הציפיה גודל האכזבה מעולם לא היה כל כך נכון, אבל בתור חובבת ברטון ואליס אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על הסרט הזה.
אז בעקבות עידוד של דובר הגרמנית המתחיל של ישרא, יצא לי לתפוס את לוצ'י ולהחליט שהיום סוף סוף אנחנו ניתן קפיצה לעולם הפלאות של ברטון ונשלם את המחיר המוגזם של 50 שקל לכרטיס בודד (אלוהים, אני זוכרת את הימים שבמחיר כזה היינו קונים 2 כרטיסים ופופקורן זוגי ועוד נשארים עם עודף!)
אז אני מכינה את עצמי מראש לאכזבה מסויימת, ואנסה לא לתת לזה להשפיע על חיבתי לברטון, שתמיד ישאר מלך עבורי, לא משנה מה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ואו, בשביל פוסט שהיה אמור להכיל "ראיתי טרמינטור, אקשן של היום זה חרא, ואני בדרך ל'אליס'"- יצא לי פוסט די חופר, אה?
חג שמח
קוזל.
| |
[הכנס קללה עסיסית כאן]
לקבל במייל מכתב מאקס לא כל כך רחוק שלך עם כותרת "Our new baby!" יגרום לך קודם כל להתקף לב קטן, סינון קללה עסיסית על אמא שלו בהמשך, ורק אחרי כמה שניות של דיקלום "סעמק" משובח תבוא לך ההבנה שבעצם יש לך ידיד רחוק עם אותו שם.
[הכנס ברכת "ברוכים הבאים לעולם" לילדה החדשה של ידיד שלי כאן]
קוזל.
| |
לא נעים, לא נעים בכלל
אני לא טובה בחרוזים- זרמו עם זה:
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מעשה במיסטר X לו הייתה חברה,
ולהוריו היה רכב חברה.
"כשהדלק חינם,אפשר לנסוע לכל העולם-
או לפחות לצפון, ליממה".
אז בשיחת עסקים, בין מיסטר X להורים,
הוסכם על החלפה פשוטה.
להוריו עם רכבו הגיע,
על סף דלתם עם חברתו הוא הופיע,
והרי לכם מה שם קרה:
הדלת נפתחה, ושם עמדו לקראת שינה
אימו ואביו החביבים.
אך היות שרק לבנם ציפו,
את חברתו הם הפתיעו
שכן האב היה לבוש רק בתחתונים*!
"אוי אוי!" אביו קרא ורץ לחדר השינה
"אוי אוי" החברה קראה ולכיוון השני פנתה
פניהם של שניהם אדומים.
ומיסטר X ואימו, מחוייכים שם עומדים,
צוחקים, צוחקים צוחקים...
(*טנגה. צמודים. עם כרס שעירה מעל. תענוג)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מעשה במיסטר Y לו הייתה בת קטנה
ומשרדון מאולתר בביתו.
באותו משרד קטן, הראוטר נח לו גם,
ושלט הוא בכל אשר לו.
יום אחד, בלי בושה, האינטרנט נתקע,
ולבת לפייסבוק לא נתן גישה.
"בל ייאוש" היא אמרה ופנתה במהרה
לרסטט לו את הנשמה.
בנתיים במשרדו, מסטר Y במחשב מתעסק לו,
בודק מייל, עוד מצגת שקיבל.
בעוד הדלת מאחוריו פתוחה, לחדר נכנסה הבת הקטנה
ומה שראתה שם גרם לה להבהל:
"אוי אוי" היא מילמלה ולסלון מהר פנתה
"אוי אוי", מיסטר Y לא שם לב,
שביתו הקטנה,
בתמימות נכנסה
בעוד במצגת כחולה הוא מרפרף...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
