חלקים ממני

טיפה נופלת אל אגם גועש ומשרירה בו דממה

בדרך כלל זה הפוך ובמים השקטים נוצרים אדוות קטנות שלעיתים הופכות לגלים סוחפים,

אבל היום, הטיפה הזו היא שלי, בשבילי.

אני יצרתי אותה במעשה אהבה שנמשך כל הלילה,

היא יורדת אלי אט אט, מתדפקת על שעריי חיי מבקשת להיכנס

חגה ומרחפת מעלי, שרה מזמורים ותפילות מעולמות אחרים אותם ידעתי ממזמן,

אבל נותרו בעיניי שברים עמומים של אורות זיכרון.

היא צועדת ליד מיטתי

מסתכלת בתוך נבכי נשמתי ואוחזת בידי וביד אהובתי

אומרת אני שלכם יצרתם אותי באהבה גדולה.

אני מחבק אותך קטנה,

אך לא אוכל לאחוז את ידך וללכת לצידך

משום שזה לא הזמן עתה

יקירתי תעזוב עוד מעט לבלי שוב

ואני אינני חזק מספיק בשביל עצמי -

לא אוכל להיות לך אב,

אינני יכול להכיל את כאביי

ושלך ישארו יתומים ממצע חמים עליו תוכלי להניח את ראשך ולבכות דמעות קטנות

שובי אל אותם עולמות רחוקים

ובבוא היום, כשאגדל בעצמי

נשב ליד עץ גדול על ספסל בגן שעשועים ואומר לך:

כל יום את שיר חדש בחיי

את אהבה

את שקט.

טיפסתי אט אט וחיש חיש על הספה. האיש הלבן הגדול שכב שם בוהה בחתיכת עץ גרוס שעליה היו חריטות מוזרות. (משונות הן דרכי האנשים)

כבר מרחוק ראיתי את זה. ניחוחות הגבנ"צ עלו באפי והרעידו את גופי. ארבתי לו בשקט יחסי (תנסו אתם להחריש זנב) מאחורי ראשו

ובעודי מותח את רגלי לאחור מוכן לזנק על חתיכת הגבינה באזנו של האיש (שנראתה טעימה במיוחד, לדעתי זה היה רוקפור כי היו עליה נקודות כחולות),

שם פעמיו אלי המניאק ובתנועה חדה כאילו היה נינג'ה תאילנדית הכניס לי אחת מצלצלת היישר באחורי שכן ניסיתי כבר להתחמק מהפתאי הענק הזה שריחף לעברי.

בחיי מיקי מאוס שזה כאב, אני חושב גם שאיבדתי הכרה.. כשפתחתי את עיניי ראיתי את התפלץ הזה עם הגבינה באזניים גוחן מעלי, ממצמץ ודוקר אותי בלב עם צ'ופסטיק (ידעתי שהוא תאילנדי המניאק)

"אל תזוז, פרחח האשפתות"

"סבתא שלך פרחח האשפתות"

"מה? אתה מדבר?"

"פלא שאתה שומע בכלל עם כל הגבנ"צ שיש לך באוזניים"

שתיקה.. (אני שונא את השתיקות המביכות האלו בדייט ראשון)

"טוב תקשיב יה אשפה מהלכת על ארבע הסיבה היחידה שאני חס על חייך זה כי יום כיפור מחר, ואני יש לי מספיק על מה לכפר

אני אשחרר אותך בתנאי אחד.. שתעשה מצווה ותצום מחר"

"מה לצום? אני חילוני, לא שומר מסורת, לא אוכל כשר.. כלום  (אמנם הייתי בגן דתי בילדותי אבל הבראתי מאז)

וחוץ מזה מה זה המסיונריות המשוועת הזו, מה אכפת לך מה אני עושה"

"ככה חשוב לי, רוצה לחיות תצום מחר ותענה את נפשך"

"הצ'ופסטיק הזה שתקעת לי בחזה מספיק עינוי בשבילי

למה צמים בכלל?"

"אם אתה באמת רוצה לדעת, צום יום כיפור מהווה פעולה גשמית שמסמלת עבורינו פעולה רוחנית שנקראת: "צימצום". אנו נמנעים מלהנות מחמישה הגבלים שהם: אכילה, שתייה, תשמיש, רחיצה, סיכה ונעילת הסנדל - להגבלות גשמיות אלו יש שורש רוחני, שיום כיפור מהווה את מידת הרצון לקבל הגדול שקיים באדם שכלפיו אנו מתאמנים בלדחות את התענוגות אל תוך הכלים האגואיסטים , עד שנתן את הכלים לכוונה אלטרואיסטית, דהיינו ממצב של לקבל על מנת לקבל למצב של לקבל על מנת לתת !!"

"אז זאת בדיוק הסיבה שאני פרשתי מהדת (וגם כי ממש חם בבגדים השחורים האלו בקיץ)(ומה קשור נעילת סנדל לכל הסיפור הזה)

אני לא מאמין שהפעולה הגשמית באמת מסמלת ומשפיעה על העולם הרוחני שלי באותה מידה כמו שאפעל באופן ישיר על הרוח.

וגם כי כל העסק הזה של 'נעשה ונשמע' די מסריח מהיסוד, אפילו הקומוניסטים שטופי המוח בדרום קוריאה לא מקבלים החלטות ככה"

"אז מה תעשה מחר?"

 "בוא'הנה אתה יודע איזה חגיגה זה בשבילנו היום כיפור הזה, אתם שוכבים חצי מעולפים מהצום הזה, מזילים ריר כמו בבית אבות גריאטרי ואנחנו בינתיים פושטים ומגלחים לכם את כל השמן שוקולד גבינה (השילוש המקודש) מהארונות

"טוב סבבה, בוא נסכים שאתה לא חוזר ולא מגלח פה שום דבר ותעשה מה שאתה רוצה"

"סולח לך אח שלי על העוינות האוריינטלית"

"ואני סולח על הגבנ"צ..