הכיוון (כבר לא) מערב

החודש הזה נולד מתוך תחושה שאנחנו מתקרבים לסוף ועוד לא היה לנו אף חודש שהוא כולו "לפנק, לפנק, לפנק" או בעברית "פאן, פאן, פאן".  

בשנה האחרונה שחר למדה הרבה, נחשפה להמון דברים חדשים וצברה מלא חוויות, אבל היא גם גדלה והתבגרה, ואוטוטו היא הופכת לנו מילדה לנערה מתבגרת (ושאלוהים יעזור לכולנו עם זה...). אז החלטנו שצריך חודש אחד שיחגוג את ההתבגרות הזאת, ויהיה כולו דברים של בנות, בשביל בנות ושבנות אוהבות.

אז אנחנו אולי מנהלות יותר טובות, בעלות אינטואיציה יותר טובה ובאופן כללי מוצלחות יותר, אבל בנות גם אוהבות שופינג. אין טעם להכחיש. אז הלכתי עם שחר לשופינג. בחרנו קניון שהיא עוד לא הייתה בו (קניון שבעת הכוכבים בהרצליה, למרות שבדיעבד הסתבר שהיא כן הייתה בו), ויתרנו על יום לימודים ויצאנו לדרך. הקניון היה יחסית ריק, מה שעשה את השיטוט בין החנויות לנעים יותר. הסתכלנו, מדדנו וגם קנינו כמובן. אחר כך ישבנו בבית קפה עם כל השקיות של הקניות והרגשתי שאני יושבת עם חברה. היה כיף!

בסוף השבוע שחר אירחה שלוש חברות לשישי-שבת. הן ראו סרט בנות ("ילדות רעות"), אכלו ממתקים (התפקיד שלי היה להכניס את האוכל, להניח אותו לפניהן ואז לצאת בלי להשמיע קול), ריכלו (כנראה) ובסוף גם ישנו קצת (ממש קצת). בבוקר אלון הכין להן ארוחת בוקר מפנקת עם פנקייקים (לפנק, כבר אמרנו?).

שחר, שירה, נטע וגנית רואות סרט

תקלה קלה נרשמה כשערכת הלק לציור על הציפורניים שהזמנו לה באינטרנט לכבוד החודש לא הגיעה בזמן למסיבת הפיג'מות. עוד לפני שהחודש התחיל הזמנתי לשחר באינטרנט סט של 24 לקים, שלכל אחד יש גם מברשת רגילה וגם שפיץ כמו טוש דק שאפשר לעשות איתו ציורים על הציפורן. נתקלתי בזה במקרה באינטרנט, כשראיתי סרטון ביו-טיוב של איזו יפנית שמלמדת איך לצייר על הציפורניים (מהלו קיטי, דרך קשת בענן ועד דרדסים) וידעתי שזה יהיה להיט אצל שחר והחברות שלה. ככה זה נראה:

לרוע המזל, הערכה הייתה צריכה לעשות את כל הדרך מאוסטרליה והגיעה באיחור של שבוע. לא נורא, היא עדיין הייתה להיט היסטרי. שחר סידרה את הערכה לפי צבעים (כמו בתמונה) ופתחה חנות מניקור ביתית. היא ציירה לעצמה על הציפורניים וכששלה נגמרו היא עברה לצייר על אלה של האחים שלה. הנה דוגמא:

עד עכשיו היא נהנית להסתכל באוסף הלקים המפואר שלה ולהשוויץ בו.

מה עוד היה לנו? שחר צבעה עם אלון את הקיר בחדר שלה בפסים ורודים. הם הלכו יחד לבחור את הצבע ושחר התגלתה כאחת שכשהיא יודעת מה היא רוצה - היא יודעת מה היא רוצה. הם עבדו יחד והנה התוצאה:

מיטיבי הלכת שבין הקוראים ודאי זוכרים שצביעת הקיר בחדר של שחר הופיעה בחודש השלישי, הוא חודש העיצוב, אבל אז לא יצאה אל הפועל. כידוע, אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית, והנה מצאנו דרך אלגנטית להכניס את הקיר הזה לחודש הבנות (ורוד, לא?).

בסוף החודש לקחתי את שחר לצילומי בוק, שהרי בכניסה לגיל 12 עומד שומר שלא נותן לך להיכנס אם אין לך בוק צילומים מפואר. למרבה הזוועה, הבוק הממוצע כולל תמונות של ילדות יושבות בפיסוק על סוס או על אופנוע, מפריחות נשיקות מזעזעת באודם אדום מרוח ולקינוח שוכבות על פסי רכבת.

היה לי ברור שאת זה לא נעשה, אבל רציתי גם לתת לשחר את החוויה הזאת של לעמוד מול מצלמה. אז ביקשתי מתומריקו הקדוש שעובד איתי בעיתון לצלם אותם תמונות עדינות, ילדותיות, וזה מה שיצא. אגב, אפילו את ההצעה שלי ללכת למספרה לפני הצילומים שחר דחתה כי רצתה שזה יהיה טבעי לגמרי.

מה אני אגיד לכם, נחת. חמסה חמסה חמסה. היה ממש כיף. הצטלמנו גם בפארק הלאומי ברמת גן וגם בחוף הים ליד מנטה ריי. שחר בחרה מראש את התלבושות ומה הולך עם מה, וגם התאמנה קצת על פוזות מול הראי. לקח לה קצת זמן להשתחרר מול המצלמה, אבל לזכותו של תומריקו ייאמר שהוא היה חביב ורגוע, ורואים את זה בתוצאות. יש לנו דיסק עם מאות תמונות, הרבה מהן פשוט מעולות.

ועדיין, כשחזרנו הבייתה שאלתי את שחר אם היא רוצה להיות דוגמנית והיא אמרה בחוכמה שזו עבודה קשה לחייך כל היום ולעמוד על הרגליים, ושנראה לה שזה כיף רק פעם ב-. נו, סימנתי עוד וי בדרך לילדה מנתחת מוח במקום דוגמגישה...

והנה עבר עוד חודש. שחר מאוד מאוד מאוד נהנתה בחודש הזה. בכלל, נראה לי שהיא מתחילה לעכל שהשנה  עומדת להיגמר (עוד חודש אחד!!!), ואפילו קצת חבל לה. איתמר לעומת זאת כבר מתחיל לטפטף לנו את הרעיונות שלו לשנת הבר מצווה, ואפילו סופר את הימים (משהו כמו 1,000 נכון להיום).

החודש ה-11 יסתיים מחרתיים. למרבה השמחה, רגע לפני הסוף הכתיבה בבלוג הדביקה את המציאות. זה אומר שאת קורותינו בחודש האחרון תקראו כמעט בזמן אמת.