הכיוון (כבר לא) מערב

"ואלה מסעי בני-ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון...

ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות. ויסעו מסוכות ... ויחנו בתחת. ויסעו מתחת... ויחנו במדבר צין היא קדש.

ויסעו מקדש ויחנו בהור ההר בקצה ארץ אדום. ויעל אהרון הכהן אל הור ההר

וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים"

(במדבר ל"ג)

רגע לפני פסח יצאנו לשחזר את יציאת מצרים, או לפחות את החלק האחרון שלה. לא שהתכוונו, למעשה אפילו לא ידענו שזה מה שעשינו, עד שהגענו להר צין, שנקרא גם הור ההר, ונכנסתי לגוגל לברר למה.

אז מסתבר שהר צין, שהוא לדעתי-הבלתי-נחשבת-בעליל אחד ההרים היפים ביותר בנגב, נחשב למקום שבו לפי התנ"ך מת ונקבר אהרן הכהן (אח של משה) בסופה של יציאת מצרים. למרות שבשנים האחרונות התאוריה הזו הופרכה וכיום מאמינים שהר ההר נמצא בכלל באזור פטרה בירדן - עדיין השם נשאר.

אז בלי מצות, בלי סוכות ואפילו בלי עגל הזהב הגענו גם אנחנו לנחל צין, שמזדקר בלב שמורת נחל צין ואפשר לראות אותו כבר מרחוק ולזהות אותו לפי צורתו המיוחדת הנראית כשולחן.

למרגלות ההר נמצא שדה הבולבוסים. מדובר תופעת טבע ייחודית שהיא למעשה שדה עצום שבו פזורות אין ספור אבנים פחוסות שנראות כמו תפוחי אדמה גדולים ולכן נקראות בולבוסים. אף אחד לא יודע באמת איך נוצר השדה, אבל גם פה יש גרסה מקראית וגרסה גאולוגית: על פי האגדה פה שכנה העיר התנ"כית סדום, וכשאלוהים החריב אותה בגלל כל החוטאים הוא הפך את הראשים של תושבי העיר לאבנים פחוסות ופיזר אותן בשטח.

הגירסה הגאולוגית, לעומת זאת, גורסת שמדובר בתהליך כימי-ביולוגי שבו במשך מיליוני שנים התגבשו קלציט ופוספטים סביב מאובן של דג או יצור ימי אחר. ההוכחה לכך, לכאורה, היא שאם שוברים בולבוס כזה אפשר למצוא בפנים לפעמים את המאובן (אם הוא לא התפרק מאז).

כך או כך, מדובר במקום מאוד יפה ומיוחד, שהילדים נהנו מאוד לשחק בו "אל תיגע ברצפה", כלומר לנסות ללכת מאבן לאבן בלי ליפול. ואגב, מתברר שפקחים של רשות הטבע מתסובבים באזור ותופסים אנשים שמנסים לגנוב בולבוס למזכרת הביתה.

שדה הבולבוסים למרגלות הר צין

בולבוסים ועוד בולבוסים

ושוב הר צין. נו, אמרתי שהתלהבתי

משדה הבולבוסים נסענו לגב זרחן. לפי גוגל זה אחד הגבים היפים בנגב, אבל בפועל מדובר ב... איך לומר, שלולית גדולה. הדרך אליה יפה מאוד, וצריך קצת לטפס ברגל עד שמגיעים, אבל קצת התאכזבנו לגלות שלא ממש אפשר להתרחץ שם. אולי אחרי שטפונות הבריכה מלאה יותר ... אז הסתכלנו על המים הירקרקים (אולי בגלל זה קוראים לזה גב זרחן), עשינו הפסקת קפה, וחזרנו לאוטו.

אח, כמה יפה. הנוף ליד הגב

מטפסים אל הגב

בולדרים שנפלו ליד הגב

ו... הגב עצמו

 
אחרי הביקור בגב התחלנו לעשות את הדרך לשדה בוקר, שם ישנו את הלילה בבית ספר שדה. בדרך עצרנו לעוד הפסקת קפה ליד גשר הרכבת הגדול ביותר בארץ, שעובר מעל נחל צין ואורכו 300 מטר.

בשדה בוקר ביקרנו בנחשייה. הם מחזיקים שם את כל הנחשים שאפשר למצוא בארץ ישראל - מאפעה ושפיפון עד פתן וצפע. מדובר בנחשים שתפסו לוכדי נחשים או שהיו בסכנה אחרת והגיעו לנחשייה. המקום קטן ולא מרשים, אבל המדריך שליווה אותנו היה אנציקלופדיה מהלכת והיה מעניין מאוד לשמוע ממנו סיפורים על נחשים.

נחש צפע

למחרת, אחרי ארוחת בוקר שווה, יצאנו דרומה, לכיוון מצפה רמון. נסענו דרך שטחי האש של צה"ל והגענו למאגרות נחש צמא - מקום שווה ביותר שלא שמעתי עליו קודם ולא הכרתי את הסיפור שלו, שהוא אחד הפלופים הגדולים של מדינת ישראל. כדי שלא תהיו בורים כמוני הנה הסיפור:

מדובר בשתי מנהרות שנחפרו בשנות ה-70 ונועדו לשמש כמאגרי הנפט של מדינת ישראל. מתברר שאחרי מלחמת יום הכיפורים החליטו בישראל שצריך להכין מאגרי נפט, כדי לא להיות תלויים בערבים. הביאו מומחים מצרפת ומשבדיה שייעצו לחפור מאגרים תת קרקעיים באזור שיש בו סלעי גרניט וגיר יבש. כיאה למדינה מתוקנת, לקחו את הסלעים לבדיקה כדי שלא יהיו תקלות - ורק אחרי שווידאו שהם מתאימים החלו לחפור.

אז חפרו שתי מנהרות כל אחת באור של 200 ו-400 מטר, בגובה של כ10 מטר, וברוחב שרכב יכול לעבור בה. אלא שלא לקחו בחשבון שיווצרו חריצים בין הסלעים. וכך קרה שכל הנפט חילחל וברח – לא פעם אחת אלא פעמיים. וגם אחרי שהמומחה השוודי יעץ לצפות את המנהרה בחומר אטימה זה לא עזר. בסוף התייאשו והבינו שהמוח היהודי לא כך כך הצליח הפעם ואין ברירה אלה להיות תלויים בערבים.

היום אחת המנהרות חסומה אחרי שנפגעה במפולת אבנים, אבל למנהרה השנייה אפשר להיכנס וללכת בתוכה עד הסוף. זה מאוד מאוד מרשים, אבל למרבה הצער אפשר להגיע לשם רק ב4X4. נכנסים עם פנסים, עושים מלא אבק בפנים ורואים ליטרלי מה פירוש הביטוי האור בקצה המנהרה. אומרים שבמלחמת המפרץ צה"ל תירגל פה ירי על מחסני הטילים של סדאם.

המנהרה מבחוץ

המנהרה מבפנים

ואנחנו בפנים

מ-א-מ-ם. הנוף שמול הכניסה למנהרה

אחרי הביקור במנהרה, ומכיוון שלא אכלנו איזה שעה, עשינו עצירה לארוחת בין-בוקר-לצהריים. שימו לב לתור המדוגם של הילדים. זה בדרך כלל לא ככה, לכן היה שווה צילום:)

וזו כבר הפסקת צהריים במכתש רמון, ליד גבעת חרוט (מציצה מאחור):

והילדים על הג'יפ

והנה הצלמת המוכשרת (בתמונה שצילם הצלם המוכשר י'):

אגב, ראיתם שבציטוט השל הפרק מספר במדבר כתוב "ויחנו בתחת"? נשבעת לכם, ככה זה כתוב!

חג שמח!!