הכיוון (כבר לא) מערב

ראיתם את הפרק המחריד ב"היפה והחנון" שבו הבנות מקבלות מפה אילמת וצריכות למקם עליה ישובים ומקומות? זוכרים איך אף אחת לא ידעה איפה לשים את תל-אביב, איפה נמצאת לבנון ומישהי גם שמה את ים המלח במקום של הים התיכון? ובכן, הפרק הזה מילא אותי בחרדות קיומיות.

זה לא שחשבנו שיש סיכוי ששחר תגדל להיות כה מטומטמת, ממש לא, אבל חשבנו שיש דברים בסיסיים שאפילו ילדה בת 12 צריכה לדעת, כמו איפה זורחת השמש ואיפה היא שוקעת (וזה לא באותו מקום, כמו שאמרו הבנות בסדרה) ואיפה על המפה נמצאות ירושלים או חיפה.

אז הכרזנו על חודש ארץ ישראל וניצלנו את העובדה שהיה חופש גדול כדי לטייל בארץ. עכשיו, זה לא שאנחנו לא מטיילים גם ככה, אנחנו דווקא מטיילים די הרבה, אבל לא תמיד אנחנו זוכרים להראות לילדים איפה אנחנו נמצאים על המפה וכו'. בטיולים הפעם שמנו דגש על המפה ועל כיוונים, גבולות וישובים. במסגרת החודש עשינו שני טיולים גדולים: האחד לצפון והאחד לדרום. לפני כל טיול כזה הכנו לשחר על בריסטול מפה אילמת של אותו חלק של הארץ, והמשימה שלה הייתה למקם על המפה את הישובים והמקומות שביקרנו בהם או שחלפנו על פניהם בדרך.

הטיול לצפון כלל שני לילות בצימר והמון אטרקציות וכיף. ביום הראשון עשינו הליכה בקטע משביל ישראל. בחרנו במסלול של הר תבור שהוא מעגלי וקל. לכבוד הטיול לבשנו כולנו את החולצות עם סמל המשפחה ששחר עיצבה בחודש השלישי והרגשנו גאווה גדולה.

שחר ואיתמר בתבור

משם המשכנו לצימר במושב חזון, ואחרי שהתמקמנו נסענו לקיבוץ דגניה שם השתתפנו בסדנת שוקולד ב"גליתא". בדרך עצרנו ליד הטנק הסורי המפורסם שבכניסה לקיבוץ וסיפרנו את הסיפור המיתולוגי על כך שהצבא הסורי נבלם ממש בשער הקיבוץ לאחר שאחד מחברי הקיבוץ השליך על הטנק בקבוק מולוטוב (מתברר שהאמת ההיסטורית שונה קצת, אבל לא משנה).

הטנק הסורי בכניסה לדגניה א'

רווח

אחר כך המשכנו לאתר הטבילה "ירדנית" ומשם לבית העלמין של קיבוץ כנרת. בבית העלמין ראינו את הקברים של נעמי שמר ורחל, ואפילו הקראנו כמה מהשירים של רחל כמו "שם הרי גולן" ו"זמר נוגה" (התשמע קולי), כולל הסיפור העצוב על אילן רמון שאשתו הקדישה לו את השיר הזה באחד הבקרים בעת שהיה בחלל. הנוף שם באמת יפה, וניצלנו את ההזדמנות לטייל בין הקברים המפורסמים ולקרוא על כל המיתות המשונות שפקדו את ראשוני המתיישבים (שריפה, טביעה, תאונה, שחפת – הכל היה שם).

ליד הקבר יש ספסל וקופסה שבה ספר שירי רחל, והמבקרים מוזמנים לשבת ולשיר

ביום השני העפלנו לצוק מנרה ברכבל ועשינו מגלשות אקסטרים, טרמפולינות וכאלה. בפעם שעברה שהיינו שם עשינו את סיור בטרקטור בקיבוץ מנרה, וראינו את הקרבה המפחידה לגבול לבנון. משם המשכנו לקייאקים בירדן ולפארק החבלים טופ רופ (הילדים התלהבו מאוד מהאומגה לירדן).

שיט קיאקים בירדן

ביום האחרון ביקרנו בעמק החולה (וראינו את הסרט בתלת ממד "עופוריה", שלא ברור לי איך פיספסנו אותו בכל הפעמים הקודמות שהיינו שם) וקינחנו ברכיבה על סוסים בוורד הגליל.

ילדה מרוצה וסוס אחד שמח במיוחד

נראה לי שהטיול הזה סיכם לשחר די טוב את מפת הצפון, כי אחר כך הופיעו בה המון מקומות, מטבריה ועפולה ועד החולה והירדן, ומסוריה ולבנון ועד מנרה וחזון. אומנם לא בטוח שהיא תזכור בעוד שנה איפה זה חזון, אבל לפחות את לבנון היא לעולם לא תשים במקום של מצרים.

שחר ממלאה את המפה האילמת

הטיול לדרום היה מתוכנן לים המלח. תיכננו לעשות את המסלול היפה של נחל אוג ואחר כך לבקר בקיבוץ עין גדי (כדי ללמוד על צורת ההתיישבות המיוחדת לישראל), אבל בגלל החום הכבד של אוגוסט החלטנוי לוותר.  במקום זה נסענו לאיזור הרצועה. אחרי שדיברנו קצת על עזה, על הקסאמים ועל גלעד שליט ביקרנו בקיבוץ יד מרדכי. יש שם סיור נחמד למשפחות שכולל את המכוורת, סיור בטרקטור וביקור במוזיאון לתולדות הקיבוץ, מה שסגר לנו גם את הפינה של הקיבוץ בחודש ארץ ישראל. 

הסיור במכוורת היה יכול להיות מעניין, אבל בגלל שהיו מיליוני ילדים (מי בא לשם בכלל? בחיים לפני זה לא שמעתי על המקום הזה) אי אפשר היה לשמוע כלום. הסיור בטרקטור היה נחמד לילדים, שראו בדרך את הרפת ואת הפסל הגדול והמפורסם של מרדכי אנילביץ'. המוזיאון לתולדות הקיבוץ היה חביב מאוד, במיוחד לקשישים כמונו שראו שם כל מיני דברים שהיו נפוצים כשהיינו קטנים, כמו רדיואים ישנים, משחקים וכלי מטבח של פעם (פרימוס! היה שם פרימוס! וסיפולוקס וקרש כביסה). הילדים שמעו כבר על בית הילדים, אבל הופתעו לגלות שגם כשהתינוקות היו בוכים היה אסור לאמא שלהם להיכנס ולהרגיע אותם, או שהכריחו אותם לישון על דיקט בלי מזרון כי חשבו שזה יותר בריא. מהמקלחות המשותפות הם הופתעו ממש.

הסנדלר של הקיבוץ במוזיאון ביד מרדכי

שיחזור של המקלחות המשותפות

אחרי הטיול הזה שחר הוסיפה למפה שלה את אשדוד, אשקלון, עזה ויד מרדכי וכו'. במבט לאחור, היה חודש לא עמוס, כי הפעילויות היו מרוכזות, אבל ממש מעשיר. והנה הגענו כבר כמעט לאמצע הדרך עם החודש השישי.

למה כלכלה? כי חשבנו שזה נושא שכל נערה צריכה להכיר ולהבין אותו, כמובן בצורה שמותאמת לגילה. הרי כמו כולם, גם שחר שומעת כל יום מילים כמו ריבית, הלוואה, אינפלציה ומשכנתא, ואין לה שום מושג מה זה אומר. היא יודעת לבקש כסף כשהיא צריכה, אבל לא יודעת איך מנהלים תקציב, חשבון בנק וכו'. היא מכירה את החור בקיר שמוציא כסף, אבל לא תמיד מקשרת אותו לעבודה הקשה שההורים שלה משקיעים בשביל שהכסף ימשיך לצאת כשצריך.

עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה התחילה כשהבנו שכלכלה זה אומנם נושא חשוב, אבל לא מספיק מעניין, מושך ו"סקסי" כדי להחזיק חודש שלם של פעילות, ואנחנו הרי באנו להנות. אז הבנו שצריך לצרף לכלכלה נושא נוסף, אטרקטיבי יותר, ובחרנו בספורט. למה דווקא ספורט? כי זה נושא גם חשוב, גם קליל וגם כיפי. יש המון מה ללמוד בו והמון אפשרויות לפעילויות משפחתיות, אבל הוא כשלעצמו לא מחזיק חודש שלם.

אז הכרזנו על חודש כלכלה וספורט, ושחר דווקא התלהבה. בחלק הכלכלי נסענו לירושלים לסיור בבנק ישראל. יש שם מרכז מבקרים שמלמד על תולדות הכסף ועל תפקידו של הבנק, ויש שם גם סיורים לילדים. למרבה הצער הבנק השקיע הרבה בתצוגה ובהפעלות אינטראקטיביות אבל חסך דווקא במדריכים. מישהו שם חשב שמספיק שהמדריכים יהיו עובדי הבנק שעושים סוג של תורנות במרכז המבקרים ולא חשוב אם הם יודעים לדבר בלי לגמגם, להדריך או לפנות לילדים.  

ולמרות זאת, הסיור היה מעניין. רואים שם מטבעות עתיקים יותר ועתיקים פחות, וכל ההורים התלהבו מהשטרות והמטבעות שהיו בשימוש כשאנחנו היינו ילדים (אלה של הלירות!). הילדים נדהמו לגלות שטרות עם כל כך הרבה אפסים, שאחר כך כולם נמחקו כבמטה קסם. במרכז המבקרים מסבירים על תולדות הכסף (איך עברו מהחלפת סחורות להחלפת מטבעות), על תהליך הטבעת המטבעות והדפסת השטרות (כולל כל האמצעים למנוע זיופים) ואפילו על הדרך שבה נבחרות הדמויות שיודפסו על השטר.

כצפוי, הילדים הכי התלהבו מהעמדות האינטראקטיביות עם המסכים שמציעות פעילויות ומשחקים כמו חידון טריוויה, איזון מאזניים עם סכומי הלוואה וחיסכון וחידות בלשיות לזיהוי זיופים בשטרות. אחרי שהמדריך הצליח למשוך אותם מהמסכים, עברנו לראות סרטון קצר על בנק ישראל ולקינוח הילדים קיבלו מתנה - שקית ובה שטרות גרוסים של 200 שקל שיצאו פגומים. מישהו הציע להדביק בבית, אבל הוא כנראה לא הבין את הסיור....

בחלק הרציני והמהותי של החודש שחר ישבה עם אבא לשני שיעורים בכלכלה. הם קראו יחד עיתון כלכלי והוא הסביר לה מושגים כמו אינפלציה, ריבית וכו'. אני הלכתי איתה לכספומט ולימדתי אותה איך מושכים כסף (כל אחד ומה שהוא טוב בו...)

המשימה של שחר לחודש זה הייתה לחשוב על דרכים שבהן המשפחה שלנו יכולה לחסוך כסף ולדאוג לביצוען. את הכסף שנחסוך, הצעתי, נתרום לכל גוף שהיא תבחר. המשימה הייתה לה מאוד קשה. למעשה, כל דרך חיסכון שהיא חשבה עליה הייתה קשה לביצוע. היא הציע שנוותר על העיתון - אבל אלון סירב, היא הציע שנחסוך מים במקלחת - אבל קשה לכמת את זה בכסף, היא הציעה שנחזיר בקבוקים עם פיקדון לסופר - אבל אנחנו ממילא עושים את זה. בסופו של דבר היא לא ממש הצליחה במשימה, אבל זה לא מאוד משנה כי לפחות היא חשבה על העניין.

בחלק הספורט של החודש עשינו המון פעילויות מהנות: הלכנו לקיר טיפוס שהיה מאתגר מאוד והלכנו כל המשפחה לשחק באולינג והיה מאוד כיף. תיכננו גם לעשות תריאטלון משפחתי - והאמת שמאוד חיכיתי לזה - אבל לרוע מזלנו בדיוק גנבו לנו את האופניים.

כדי להוסיף ממד אינטלקטואלי לנושא הספורט הלכנו לבקר במוזיאון החוויה האולימפית החדש בהדר יוסף. האמת? אחלה מקום. מומלץ בחום להורים ולילדים. המוזיאון מחולק לחמישה חדרים כמספר הטבעות האולימפיות. החדר הראשון מוקדש ליסודות הכושר הגופני (מהירות, כוח וריכוז) וכולל הפעלות בהשתתפות המבקרים. כך למשל אפשר למדוד שם את המהירות שבה אתה מזנק מהאדנים על מסלול הריצה, למדוד את מהירות הריצה שלך על הליכון (הידעתם שרצי מרתון רצים במהירות ממוצעת של 20 קמ"ש? ולא כמה דקות, אלא שעתיים! זה מטורף כשחושבים על זה ועוד יותר מטורף כשמנסים את זה על ההליכון), למדוד את כוח הלחיצה שלך בהשוואה לאחרים וגם להבין כמה חשוב להגיע לשיא  הריכוז ברגע המתאים.

חדר אחד מוקדש לתולדות המשחקים האולימפיים (כולל מלא פרטי טריוויה), חדר אחד מוקדש לספורטים הישראלים באולימפיאדה (כולל הנצחת ספורטאי מינכן) ויש גם חדר על חשיבות האימון וההישגיות. והכל מוצג כל כך יפה בסרטונים, בתלת ממד, במסכים של 360 מעלות ועוד. יש שם גם תצוגה של לפידים אולימפיים מקוריים מאוליפיאדות שונות - הכל מהאוסף הפרטי של אלכס גלעדי.

היה חודש עמוס ומהנה, ויצא טוב כי היה חופש גדול והיה לנו זמן. והנה אנחנו כבר בחודש החמישי, והפעם: ארץ ישראל.

את החודש השלישי הקדשנו לנושא עיצוב. נכון, זה לא נושא מתבקש בשנת בת מצווה, ואין בו איזה משהו ערכי לימודי חשוב, אבל מאחר שהיה מדובר בחודש מאוד משמעותי בחיים של כולנו - החודש שבו עברנו לביתנו החדש, החלטנו לא להתעלם מכך ולפתוח לשחר צוהר אל הנושא. חוץ מזה, לא יהיה מוגזם להגיד שתחום העיצוב והאדריכלות תמיד היה מאוד קרוב לליבנו, וביוחד בשנה האחרונה. אנחנו משקיעים בו לא מעט, תמיד מתעניינים ומתעדכנים, ומשום כך נראה לנו מתאים שהבת שלנו תקבל גם היא הצצה לעולם הזה, ומי יודע - אולי זה יעניין אותה.

ניצלנו את החודש כדי לבקר בפעם הראשונה במוזיאון העיצוב החדש בחולון. המבנה עצמו, שתיכנן רון ארד, מדהים. מעניין היה להסתכל עליו ומעניין היה גם לשמוע הסבר על איך בנו אותו (פריט טריוויה משעשע: בחיבור הקורות המעוגלות נעזרו באיש קטן קומה, גמד, שהלך בין הקורות מבפנים והשגיח שהחיבורים נעשים בצורה טובה ותקינה. כל בוקר הוא היה נכנס בין הקורות, ובסוף יום העבודה יצא מפתחים מיוחדים שהכינו לו. במוזיאון יש סרטון שמתעד את העבודה שעשה הגמד!). 

בתוך הקורות האלה התהלך הגמד ימים שלמים

במוזיאון עצמו הצטרפנו לפעילות לילדים בשם "בלשי עיצוב" שבמסגרתה הילדים הסתובבו עם מדריכה במוזיאון, שמעו הסבר על התערוכה שהוצגה באותו זמן ובסוף נדרשו לעצב דברים בעצמם על דף. קשה להגיד שהתערוכה דיברה אליהם מאוד (התערוכה החדשה שמוצגת שם בימים אלה, "דיקוד", שמציגה עיצוב דיגיטלי אינטראקטיבי דיברה אליהם הרבה יותר), אבל בהחלט אפשר להגיד שהם נחשפו לדברים חדשים.

בתחילה תיכננתי לקחת את שחר במסגרת פעילויות החודש לתצוגת אופנה אמיתית. אבל מאחר שהיה חודש יולי, אף חברת אופנה לא התכוננה להעלות תצוגה. זה היה מוקדם מדי בשביל הסתו-חורף והרבה יותר מדי מאוחר בשביל האביב-קיץ. קצת התבאסתי, אבל במקום זה הלכנו לתערוכת סוף השנה של בית הספר לעיצוב שנקר ברמת-גן. התערוכה הייתה מעניינת ומגוונת, וכללה חוץ מבגדים גם רהיטים, כלים, גרפיקה, בדים, תכשיטים ועוד. היה מאוד מעניין ומיוחד, במיוחד האגף של הרהיטים וכלי הבית (אנחנו עקביים בעניין הזה של עיצוב...).

אחרי שתי הפעילויות האלה, שאותן עשינו גם עם איתמר וגיא, עשינו שתי פעילויות רק שחר ואני: הלכנו למרכז המבקרים של מיכל נגרין, ועשינו סדנה לעשיית תכשיטים מחרוזים אצל סבתא ציפי. היה נחמד לעשות דברים רק שתינו, במיוחד דברים כיפיים כאלה.

במרכז המבקרים של מיכל נגרין קשה לתאר את עומס הפיצ'יפקס. מילא התכשיטים והבגדים, אבל יש שם אין ספור בתי בובות עם אין ספור דמויות קטנטנות, וכל דבר מעוצב בסגנון המוכר שלה, כולל הכיסא, השטיח המנורה ואפילו הקפה. והכל עמוס עד אפס מקום. היא לא דילגה על כלום - גם המכסה של הארון חשמל מעוצב בסגנון שלה. הסיור עצמו מעניין. הוא נפתח בסרטון תדמית וממשיך לבית המלאכה שבו מייצרים את התכשיטים בעבודת יד (עשרות בחורות יושבות בשורות כשמולן קופסאות של חרוזים ודבק ועם פינצטה הן מניחות אותם על התכשיט לפי הדוגמא שקיבלו בהזמנה. הן עובדות לפעמים ימים שלמים על תכשיט אחד, מה שמסביר כמובן את המחירים). בסוף הסיור ישבנו לקפה ועוגה בעולם הקסום של מיכל נגרין. האמת, בלי קשר לשאלה אם הדברים שהיא מייצרת לטעמי או לא, אני חושבת שמיכל נגרין ראויה להערצה וראויה לשמש מודל לנערות צעירות. אחרי הכל, זו אישה שהיה לה רעיון והיא הפכה אותו בעשר אצבעות לאימפריה עם סניפים בכל העולם. מתכשיטים היא עברה לבגדים, מבגדים לכלי בית, מכלי בית לטקסטיל ומשם היא לא מפסיקה לחשוב על רעיונות נוספים. היא מעסיקה מאות עובדים, רובם נשים עולות חדשות, ולמרות שמן הסתם הייתה לה אפשרות, היא לא העבירה את העסק שלה לארץ אחרת שבה יכול היה להיות לה זול הרבה יותר לייצר.

הפעילות האחרונה הייתה כאמור סדנת תכשיטים מחרוזים. פעם היו סדנאות כאלה לאם ובת ב"חרוז כזה", אבל לא הצלחתי למצוא כזאת. ואז חשבתי, שאם יש לשחר סבתא כל כך מוכשרת שהולכת לחוג יצירת תכשיטים מחרוזים ועושה דברים כל כך יפים, אז למה לא לנצל את זה? ביקשנו מסבתא, והיא כמובן הסכימה בשמחה. וכך הלכנו אליה בוקר אחד, היא קנתה לנו חרוזים ואת כל מה שצריך (אחרי שביררה מראש מה נרצה לעשות ושלחה לשחר עשרות דוגמאות כדי שתבחר את הדוגמה שתרצה לשזור) וישבנו שעות ושזרנו חרוזים לפי הדוגמה. זו הייתה התנסות ראשונה לשתינו והיה ממש כיף, גם העבודה עצמה וגם החברותא. אפילו התוצאות היו מוצלחות:

במסגרת המשימות, וכדי לקשור את החודש כולו למעבר הבית, שחר הייתה אמורה לבחור לעצמה צבע לחדר החדש. לצערי עד עכשיו עוד לא הגענו לזה - ולא באשמתה של שחר כמובן - אבל זה עוד יקרה. המשימה השנייה שהיא קיבלה הייתה לעצב את "סמל המשפחה". הרעיון היה שהיא תחשוב, תהגה ואז תעצב סמל מא' ועד ת', ובסוף אנחנו נדפיס את הסמל שהיא תעצב על חולצות לכל המשפחה. שחר השקיעה לא מעט בעיצוב, לקח לה הרבה זמן לחשוב על רעיון, לצייר לכתוב ולעצב במחשב (עם קצת עזרה). כמובטח, את התוצאה הסופית הדפסנו על חולצות שלבשנו באחד הטיולים המשפחתיים. זה כשלעצמו היה מאוד נחמד, כי אנשים עצרו אותנו ושאלו מה זה, והיה לזה אפקט מגבש חביב. והנה אנחנו עם החולצות עם סמל המשפחה שלנו:

וכך נגמר לו חודש העיצוב, ולפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינזון כבר הגיע החודש הרביעי.