גן העדן בלבי

יום הולדתה הגיעה השעה

זה הרגע לו חיכתה

כיבוי אורות

בלונים צבעוניים בתקרה,

השקט לפני הצעקה

הצעקה ממעמקי ליבה,

דמעות בעיניה חנוקות

שוקעת בעולמה,

שורטת עוד קו בליבה

מתוך הרעש והבלאגן

מביטה אל החלומות

ענני הדימיונות,

במוחה המחשבות

זמן ואושר מעורפל בעצב גדול

בשמיים במרחקים

אורות הזיקוקים שמתנפצים

באור הלילה הגנוז

ניצוצים,

וליבה שלה נשבר לרסיסים

המקום שעמדה לפני שנים,

זוכרת לא שוכחת לעולם,

כעת עומדת

באותו המקום שנשבעו אהבה

זה הרגע לו חיכתה

רואה אהובה זה רק

שבילי אשלייתה

זיקוק שנשבר מזכיר את

הפרידה,

בוכיה לבדה, געגוע מתמשך

זמן מתארך,

חוזרת למסיבה

יום הולדתה הגיעה השעה

להשליך זכרון אהוב                             

ששכן

על עוד קו מליבה,      

דמעות הזמן 

 בשבילי אשלייתה.