ווא אני כול כך מצטערת על זה שאני מעדכנת מאוחר,

טוב זה גם כי לוקח לי זמן לכתוב וגם כי אין ממש תגובות..

אז הנה פרק ואם לא יהיה תגובות אז...

תצטרכו לחכות D:

הפרק:

"ליאור!!" ניק צעק לתוך המיקרופון, הקהל נעצר מהצרחות שלו וניק קפץ מין הבמה לכיוון הנערה שהייתה על הרצפה, הוא הרים את ראשה בעדינות, ליטף את פנייה והרים את ראשו לכיוון הקהל שנעץ בו את עיניו, ג'ו וקווין קפצו ג הם מין הבמה ורצו לכיוונו של ניק, המאבטחים חסמו את המעבר לכיונם של ניק, ג'ו, קווין וליאור המעולפת, על לחיו של ניק ירדה דמעה קטנה וחמה, "ניק.. ה.." "תקראו לאמבולנס! עכשיו!!" ניק צעק, ג'ו הוציא את הפלאפון שלו מהכיס והתקשר לאמבולנס.

"מה מצבה?" ניק שאל את הרופא שבדק את ליאור "היה לה התקף" הוא אמר, ניק התחיל להילחץ וגופו רעד ששמע את המילה התקף, הוא מכיר את ההתקפים שבאים לה בהפתעה, אבל לא תיאר לעצמו שזה ייקרה דווקא עכשיו ודווקא היום, "התקף של מה? זה חמור?" ניק תקף את הרופא בשאלות רבות והרופא לקח אנחה ולבסוף אמר "היה לה התקף לב, זה מאוד חמור אבל הדופק שלה בסדר עכשיו, היא בסדר עכשיו." הוא אמר וניק נתקף חרדה, התקף לב? הוא מעולם לא תיאר לעצמו שזה יגיע למצב כזה.

הוא עצם את עיניו בתקווה שבפעם הבאה שיפתח אותם גם ליאור תפתח את ענייה אך זה לא קרה היא עדיין ישבה שם על המיטה הלבנה בתוך החדר הלבן שניק כל כך שנא.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"הינה הם" אמה של ליאור פתחה את דלת חדרה של ליאור "אנחנו באמת מצטערים" קווין התנצל שנית "אני כבר אמרתי לכם זה בסדר אני גם אישרתי את זה לא ידענו שזה מה שיקרה" אמה הסתכלה על המיטה הלבנה שעליה ביתה ישנה בנחת ועל המיטה ניק השעין את ראשו "תודה" ג'ו הודה לאמה של ליאור וזאת חייכה ויצאה מהחדר, ג'ו הבחין בזה שקשה לניק, הוא התקדם לעברו והניח את ידו על כתפו של ניק, על לחיו של ניק צצו דמעות קטנות וחמות, "ג'ו.. מה אם היא.." "ניק, זה לא ייקרה, הרופא אפילו אמר שמצבה השתפר ושזה היה התקף קטן זהו זה" ג'ו הרגיע את אחיו "לא זה אל היה התקף קטן זה היה התקף לב ג'ו והמצב שלה לא ממש השתפר כי היא עדיין מחוסרת הכרה!" ניק צעק וג'ו רק חיבק אותו ונתן לו לבכות על חייכו "יהיה בסדר, יהיה בסדר" ג'ו אמר וניק המשיך לבכות, הוא הרגיש שהכול באשמתו, שהוא גרם לכך, הוא ידע שזה לא באשמתו אבל המשיך להרגיש אשם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"אחי, תישאר הפ רגע עם ליאור אתה יודע, יש לי שלפוחית רגישה.." "היה שלום ג'ו" ניק אמר, ג'ו עזב את החדר וניק התקדם לכיוון המיטה שליאור שכבה בתוכה, הוא הביא כיסא והתיישב ליד מיטתה של ליאור, הוא החזיק את ידה והרגיש את הדופק של ליבה, "יהיה בסדר ליאורי, יהיה בסדר".

אוי הקול הזה,, לא אכפת לי אם הוא גרם שיהיה לי התקף לב אני כול כך אוהבצ אותו, הוא האדם היחיד שהצליח להוציא אותי מהחור הזה והצליח לגרום לקשר שלי ושל אמי להתחדש, הוא הכול בשבילי, טוב הוא הצליח להצויא אותי אבל גם להחזיר אותי, אין לי מושג אם הוא יודע שאני שומעת אותו וכול כך שמחה או שהוא חושב

שאני אל שומעת כלום וכועסת עליו?.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הוא הניח את ראשו על מיטתי ואני לא עמדתי בפיתוי וליטפתי את שיערו היפה ורך, חשתי שהוא נבהל קצת "אוקי ניק, אתה מדמיין אין דבר כזה רוחות רפאים!" הוא אמר לעצמו ואני צחקתי "או שיש..? או שיש ואני מאוד, מאוד אוהב אותם! אל תהרגו אותי!" הוא אמר בבהלה "אני נראת לך רוח רפאים?" צחקתי והוא הרים את ראשו לכיווני, חיוך קטן עלה על שפתיי ועל שלו עוד יותר גדול, הוא קפץ עלי בחיבוק מוחץ ואני כול כך שמחתי לחוש שוב את המגע שלו! הבנתי שהוא באמת אוהב אותי ובאמת מצטער, אני לא יודעת אם הוא יודע שאני כבר סלחתי לו, "ליאור, אני כול כך מצטער אני יודע שאת לא רוצה לדבר איתי שוב אבל בבקשה תסלחי לי, אני אל ידעתי שזה מה שייקרה, יואו אני אידיוט שלקחתי אותך לשם אסור היה לי להוציא אותך, בבקשה סלחי לי, אני אל יודע מה אני יעשה בלעדייך.." "ניק אני סלחתי לך ממזמן!" אמרתי לו ופתאום הדלת נפתחה, "ואוו, זה היה השתחררות.. ליאור?!!" ג'ו אמר בבהלה והפיל את כוס המים שאחז בה, הוא לא הלך וניגב את זה הוא ישר קפץ עלי בשאלות "מתי קמת? את בסדר? איך את מרגישה?" ואני רק צחקתי, "אני בסדר, אני בסדר" אמרתי לו וניק חייך לכיווני,  "אני אלך לקרוא לאמא שלך!" ג'ו אמר ויצא החוצה כאילו באמת ראה רוח רפאים "אני אוהב אותך" ניק אמר בשקט ואחר כך בכלל התחרט שאמר את זה "מה?" שאלתי "כלום, כלום, אני רק כול כך שמח שהתעוררת" הוא אמר וחייך בבושה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה קצר אני יודעת, אני ינסה לכתוב פרקים יואת ארוכים :)

אוהבת, שוהמיי =]