| |
life in plastic
|
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 1/2009
 כבר שלושה ימים שאני לא מצליח להעלות תמונות
כבר הכל נראה לא רלוונטי, בכל מקרה מהפתיחה של החנות הראשונ של סטלה מקארטני בפאריס
טוב נשברתי, אני לא מצליח להעלות. אם מישהו יודע מה קורה שיודיע לי.
בינתים אני אספר לכם, שלא מספיק שהמקום ההוא שאני אוהב לשבת בו הוא הזוי, אז הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה הזויה לגמרי.
קודם כל - למקום יש כנראה מדיניות שכל המלצריות חייבות להראות רע ולהתלבש זוועה. יש שם שילוב של בגדים שגם אם תתנו לי בתור משימה להלביש בנות ככה - אני לא אדע איפה להתחיל.
דבר שני הטרנד הזה של פוני מאוד מאוד קצר (סטייל הילה אלפרט של פעם - אבל ממש קצר) הוא ממש מזעזע על רוב הבנות שראיתי. די.
השירות שם תמיד - נאמר - מיוחד? אבל הפעם. הפעם זה היה ברמות.
חוץ מזה שראיתי שם איזה מישהו שאני לא יודע מאיפה אני מכיר אותו, בערך בן 60 נראה ככה יחסית מכובד, הוא גם מוכר אני לא יודע מאיפה, והוא עובד שם במטבח, והוא שואל אותן אם צריך לעשות משהו והיא אומרת לו כן גש נקה את השירותים, הייתה מישהי שנראתה כמו אישתו וניקתה שם משהו שנשפך, ואני חשבתי לעצמי, מה קורה פה? מה זה המיתון? מה הוא כל כך מסכן שהוא ואישתו התחילו פשוט לעבוד פה?
וכל שנייה נכנס עוד לקוח (ב90% מהפעמים זה לקוחה אם לדייק) עוד יותר הזוי מהקודם, וישר מתחיל להכנס למטבח להוציא מנות, ואני שואל את עצמי, כמה פאקינג צוות המקום הזה צריך יש פה 3 מלצרים כבר על כל שולחן.
בסוף הארוחה התבררה התעלומה. היום זה יום שהלקוחות מפנקים את הצוות ועובדים במקומם כדי שהצוות יוכל קצת לנוח. זה לא כאילו שהמקום גם ככה עובד רק 5 ימים בשבוע וגם בחמישה ימים האלה הוא עובד ככל העולה על רוחו. וזה לא נניח שהמלצרים לא מגישים לך את המנה עם הסיגריה ביד, אבל בכל זאת הם עובדים כל כך קשה וכל הלקוחות היפי נפש שלהם (לא כולל אותנו, אנחנו עוף מוזר שם) הרגישו צורך לתת מנוחה קצת לעובדים היגעים שם.
הם לא הרגישו צורך להתנדב בקו לעובד, אולי להחליף יום אחד את העובד הזר שמנקה להם את הבית, או חלילה לחלק מזון בצמתים או לארגן הסעות לחיילי צבא הכיבוש, לא, לא החברה האלה. הם הרגישו צורך לתת מנוחה למלצרים העייפים והיגעים של המקום שהם יושבים בו כל יום. אח, איזה לקוחות. איזה חמודים, איזה מקסימים איזה הומניטרים, זה אנשים. גדולים. יום מנוחה למלצרים. כל כך נכון, כל כך במקום. חבל רק ש 30 איש החליפו 3 מלצרים, אבל שטויות, העיקר שהמלצרים ינוחו קצת, הם לקחו את כל התקופה האחרונה נורא קשה, זה לא המלחמה כמו שזה הדכאון שכולם דברו על מלחמה.
מנוחה ליגע, ללא ספק.
אנחנו נודבנו רק לנגב את המים שנשפכו מהאגרטל שאחת ממתנדבות הצלב האדום שפכה על הפסנתר. ברוך השם לא היינו צריכים לשטוף את הכלים שלנו כדי להראות סולידריות עם המקום.
רק בתל אביב, ורק בחלקים מסויימים שלה, אני אומר לכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
