כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 3/2009
 במשעול ללא כלום
פתאום נהיה חופש.
החלטנו בעבודה לאור המצב וכל זה להדמים את המשרד לתקופת חופש פסח.
זאת אומרת שבוע שלם חופש רצוף.
שבוע שכל המשרד יהיה סגור.
מה אני אעשה?
לא תכננתי שום חופשה לפסח הזה, פעם ראשונה שאני לא מתכנן חופשה - ופתאום מקבל שבוע רצוף?
אני לא יודע כבר כמה שנים לא יצא לי להיות בחופש רצוף שבוע בבית.
ז"א הייתי בחופש, אבל בחו"ל, לא בבית.
מה אמורים לעשות שבוע בבית? לטפס על הקירות?
אולי ניסע לאיפשהו?
אבל המצב הכלכלי, אם אני מחשב נסיעה לארופה אז זה בערך 4,000 על הטיסה + 10,000 קניות (אפשר אולי גם ב8,000) + נניח 3,000 למלון + 2,000 על אוכל, זה נראה לי יותר מדי למצב הכלכלי הנוכחי לחופשה של 4 ימים.
כל החישובים נעשו על בסיס בן אדם אחד בחדר זוגי.
מצד שני כל הסכומים הנ"ל, הם פחות משעון שנניח אני חושב אולי לקנות ליומהולדתי - לעצמי, אם אין אני לי, מי לי?
מצד שני, בכל זאת אני נסע גם לניו יורק עוד לא כל כך הרבה זמן, ומצד שלישי אנחנו גם אמורים ליסוע לרולאן גארוס ממש עוד מעט.
מצד רביעי למה אין לי חברים עם בית בקפרי שאני אוכל להתארח אתלהם, ואז זה רק טיסה ומעט קניות.
מצד חמישי, למשפחה בצרפת לא נראה לי שאנחנו נוסעים - כי כאילו די.
מצד שישי, אז מה לעזאזל עושים בבית במשך שבוע? אולי מרתון יוגה כל יום, וריצה?
אולי.
אח, המיתון המקולל הזה, זו פעם ראשונה שאני עובד בלי future, כאילו תמיד כמה שהמשכורת שלי הייתה גרועה, וכמה שהתלוננתי, תמיד היה את הבונוס מעבר לפינה, את ההעלאת שכר הבאה, את העוד משהו חיובי לצפות לו, אבל עכשיו? עכשיו זה כלום. עכשיו אני עובד נטו בשביל המשכורת העלובה, בלי שום סיכוי לupside, עכשיו יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה , ואני עכשיו צריך לבחור בין כולם וזה נורא.
אני רוצה תיק חדש לעבודה, שעון חדש (ליד) ג'יפ חדש (אני מוכן גם משומש אבל שיהיה בדיוק זה שאני רוצה - ולא אני לא רוצה איזה זבל יפני, וכשאני אומר זבל יפני אני כמובן לא מתכוון ללקסוס - שזה דווקא הייתי שמח, במיוחד עם המנוע ההיברידי)
ובכלל כל דבר שתקנה אז את יודע שאתה שורף את החסכונות, וכמו שאתם בטח מצליחים להבין טיפוס סולידי כמוני לא מחזיק שום דבר בפיקדון פק"מ או whatever רק אג"ח לא מדורגות בשבילי, תודה, אז זה גם לא בדיוק הזמן לממש, וגם אם אני אממש, אז מה יהיה אם ייגמר לי הכסף? וכמובן שעל כל שקל ששמתי שחיסכון לוויתי עוד שניים להשקיע, אחרי הכל לא סתם התעסקתי בכל ה CMBS האלה, הפקתי מזה גם רעיונות לאישי.
וחוץ מזה אני גם לא מרוצה בעבודה, כי מי יכול לעבוד בעבודה בלי future שלא מצליחה לממן את הצרכים הבסיסיים של הבנאדם? ואז מה, אולי אני אצטרך את הכסף הזה אשכרה למחיה, וגם ככה אני לא כזה בנאדם גדול של פשרות.
למרות כל המיתון והכל, את הטיסה לניו יורק הזמנתי בביזנס, רק המחשבה על ליסוע 12 שעות במושב הזה של האקונומי, הכניסה אותי לכאלה חרדות ודיכאונות שאמרתי שאין מצב, מיתון או לא, עד כאן בשבילי, באמת כאילו, יש גבול. אם זה היה לאירופה אולי הייתי מוכן להתפשר, אבל ניו יורק? 12 שעות? אפילו לא עם חבילה שלמה של אמביין.
אז בקיצור כמו שאתם מבינים תקופה של אושר גדול זה לא בדיוק עכשיו, וכל יום שאין לי את הג'יפ שלי, זה יום של סבל, וזה אפילו ג'יפ צנוע יחסית, לא קאיין ולא שמאיין.
איזה חיים של תסכול. תמיד הסתכלתי על כל מיני חברים שלי כאלה שעובדים בעבודות שהם מרוויחים מין משכורת קבועה כזאת וזהו, כעל משהו נורא, כעל זה מה שהם מרוויחים וככה פחות או יותר זה יישאר כל החיים, עם העלאות מסויימות, ועכשיו נכנסתי למעגל הזה. מעגל בלי צמיחה, עם דעיכה, איזה נורא זה.
כמו פועל אפור במפעל, בא עושה משמרת והולך הבייתה.
זוועה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
