כמעט והתפתתי לקנות את האג"ח של דיידלנד. הוא נסחר כבר ב17 אגורות אם אני לא טועה, והתשואה היא מעל 100%.
הדפסתי את התשקיף של ההנפקה, חישבתי מה השווי של הקרקע (במשבר) ההון של החברה, החוב לבנק וכו', והגעתי למסקנה שלדעתי החברה יכולה לשרת את החוב, גם אם יגיעו להסדר של לשלם רק חצי מהאג"ח או משהו כזה, התשואה עדיין תהיה אדירה למי שנכנס עכשיו. אבל הסיכון שהבנק ימכור את הקרקע בהפסד העיקר למכור, ובכלל קראתי את התשקיף אי אפשר להבין משם (לדעתי E&Y עשו אותו אם אני זוכר נכון, למי השיעבודים קודמים, אם כי ברור שהבנק ראשון) והתשואה הזאת הלא הגיונית פשוט מפחידים. אז לא קניתי.
אני עדיין לא יודע אם עשיתי בשכל.
חוצמזה אחרי שהיינו אתמול שוב בסלון הרגשתי שדי מיציתי, לפחות השבוע אני לא הולך לשם.
זה משהו אצלי, אני אוהב מקום, אני חייב ללכת כל יום, עד שדי – לא יכול יותר.
בגלל זה גם הלכתי היום שוב למול ים, כי כל כך נהנתי שבוע שעבר. הזמנתי שוב בדיוק את אותו הדבר. סלט ניסואז של קוקי סאן ז'ק, ולובסטר על קרפ ממולא בלובסטר עם קציפת סרטנים. לא רע. אבל הם גם הוציאו לנו קינוחים וגם אכלנו אויסטרים לפני, ועם היין והשמפניה – זה גמר אותי. באמת גמר אותי.
עוד לפני זה עברתי חוויה קשה עם ש' ול' שגררו אותי אל מחוץ לתל אביב (הרצליה פיתוח היא חלק מתל אביב לצור העניין) לקניון גבעתיים. היה כיף עם ש' ול' אבל היה נורא בקניון עם כל האנשים של גבעתיים. לא שבקניון רמת אביב כיף, אבל הקניון בגבעתים זה כמו רמת אביב עם תוספת של עליבות ופתאט.
יש לשתיהן אובבסיה לחנויות של מעצבים ישראלים מהסוג של רזילי או כתומנטה, או רזילי שמוכרים את חינה ניר מכתומנטה. אני זה בכלל אל מעניין אותי כל השיט הזה, התפירה לא משהו, הגזרות לא מושלמות, והגימורים...
אז התחלנו במסע, יש אחת אנה K, יש עדיין דברים של חיה, יש כל מיני דברים. מצאנו קצת מציאות, אבל זה לא קל. זה לא MARNI אני יכול להגיד לכם.
ש' גם הייתה צריכה איזה גלוס ממדינה מילנו, אז היא החליטה לנסות גם לקנות צללית. גם אני וגם ל' אמרנו לה שאסור לקנות בחנות כזאת פרחית איפור, או MAC או משהו בסגנון אבל לא מדינה מילנו. ש' התעקשה. נכנסה וביקשה מהמוכרת שתתאים לה גם צללית בגוון של ורוד. המוכרת שלא רק הייתה פרחה, אלא גם הייתה האמ-אמא של הפרחות שמה לה צללית ורודה (ורוד עמוק כזה, לא זוהר) סבירה.
ש' לא התלהבה, המוכרת אמרה לה: אה כי זו רק צללית אחת חייבים עוד אחת, אף פעם לא שמים רק אחת, אי אפשר ליצור משחק של הצללה. מיד היא הוסיפה לא עוד צללית. זה היה נראה יותר גרוע. ש' שאלה את ל' מה היא חוזבתף ל' מילמלה לה איזה לא. המוכרת התחילה לחקור את ל' מה אמרת? שאת לא אוהבת? היא ביקשה ורוד אני עושה לה ורוד, אני לא מבינה מה הבעייה.
בשלב הזה אני ול' התחלנו להרגיש סכנה לחיים שלנו, והעדפנו לשתוק. ש' שכבר ישבה שם על הכיסא לא יכלה לברוח, והמוכרת? המוכרת המשיכה בשלה. הסתבר שגם 2 צלליות זה עוד לא מספיק, היא הוסיפה לה עוד אחת, בדמות של כתם בקצה החיצוני של העין. פה ש' כבר ממש קיבלה צורה של פנינה רוזנבלום, לפני שהמוכרת הוסיפה לה גם מסקרה (לא ידעתי שגם מסקרה אפשר לשים בצורה פרחית) אבל לפני שהיא עוד שמה לה סומק, הצליחה ש' לברוח מהכיסא להגיע לקופה ולשלם, לא בלי הערותי של המוכרת שככה יפה לה, שהיא רצתה וורוד, ורק אחרי שש' אמרה לה שהיא צריכה באמת קצת זמן להסתובב עם זה כדי להתרגל לאיפור החדש, הצלחנו לצאת. היה נורא.
אני לא מצליח למצוא את הנייק שאני רוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
