תמיד יש את הקטע הזה שאחרי שבוע שאתה עם נהג, אתה לא זוכר איך זה להכנס לאוטו
מקדימה.
יותר מזה אני פתאום שם לב שהנהיגה שלי נהפכת (יותר) אגרסיבית, כאילו שאני שם,
כאילו שזה עוד עם פקקים בלתי נגמרים שרק מי שנדחף ונוסע בנתיב הנגדי יכול להתקדם.
צריך להרגע.
צריך לזכור – פה אסור לשחד שוטר אם הוא תופס אותך, ובכלל כלום לא יקרה אם תכנס
שני לנתיב, אף אחד לא יחתוך אותך, לא תתקע ברמזור. זה גג 15 דקות ממקום למקום.
אני חייב איזה שיעור יוגה, או אימון החדר כושר, ושניהם נופלים על יום שני, שזה
בדיוק חג, אז את שניהם אין. אולי אני אזמין את היוגה הבייתה? אני ממש מרגיש שאני
חייב.
גם לא הייתי בסלון, אני מתגעגע לאוכל של אייל, למוזיקה של שחר. את האוכל לא
יכולתי לשחזר, אבל מאז שנחחתי אני שומע את הדודה מחדרה של אריק לביא – חצי נחמה.
אני לא מאמין שהעסקה הזאת נחתמה. איזה סרט זה היה.
כל הכסף עבר. ישבתי להם שם בבנק עד שהם הוציאו לי אתה הסוויפטים (SWIFT) התקשרנו לבנק של המוכר וידאנו שהבנק
רואה את ההעברות, ואז קיבלנו את הבעלות.
אני חשבתי לעצמי שם בחדר כמה דברים:
- אם הייתי לבד בלי הבוס שלי שם (שהחזיק אותי במקום) האם
היה לי כח לעבור את כל התלאות האלה כדי להשלים את העסקה המסובכת הזאת?
- לא משנה מתי קובעים להתחיל (התחלנו בשבע בבוקר) תמיד
מגיעים לדקה התשעים, ובאמת הבדיקה של המסמכים הסתיימה 5 דקות אחרי הדד-ליין
של הבנק לבצע את ההעברות באותו יןפ. תוך כדי שהעו"ד היבש מהמוצא דרום
אםפריקאי, בשיא הלחץ מספר איך הלקוח שלו עשה העברה בשעה חמש כשהבנק נסגר
בארבע, ושבנק זה בסופו של דבר אנשים, והכל תלוי בקשר שלך איתם. נשבע לכם שאם
הייתי פותח את הפה לענות לו הייתי רוצח אותו.
זהו, הטיסה הייתה זוועה. הקונקשיין כמעט שלא הגיע. עכשיו אני רק צריך לראות את
הבונוס נכנס לי לחשבון בנק, ואני טס מפה כמו טיל ל LA. חשבתי לעבור גם בניו יורק, אבל
כשלילה ב MERCER מתחיל ב 600$, זה נראה לי קצת בעייתי, ואני בכלל
לא יכול לדמיין את עצמי ישן בשום מלון אחר.
לא מצאתי לאחותי את ה Rouge Noir
של שאנל שהיא כל כך אוהבת. מצד שני עוד יש לה מזה. וחוץ מזה החלטתי שבמקום לקנות
לו פה ושם בושם, לק וכל מיני שטויות קטנות, אני הולך לקנות לה תיק ביום ראשון. יותר
שווה, לא? למישהו יש מושג איזה תיק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
