כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
|
קטעים בקטגוריה: /.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 ועוד קמפיין אחד קטנטן - זה רק נראה יקר...
והפעם אפילו קמפיין שכל הקוראים והקוראות שלי בטח קונים שם.
אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי ל H&M בהולנד, הייתי מאוד מאוד צעיר, ולא האמנתי בכלל למחירים של הבגדים, הייתי אז אצל חברים באמסטרדם, והם כבר התחילו לצחוק על הכמויות H&M שקניתי, הייתי עוד כל כך צעיר שנסעתי עם מזומן ולא היה לי כרטיס אשראי בלי הגבלה (נסעתי אפילו במחלקת תיירים של KLM - ואגב למרות זה נהנתי אז מהחופשה ההיא, איך זה שכשצעירים הכל נראה טוב) - והסיבה שאני מזכיר את זה, היא שאיך שראיתי את המחירים ומה שהולך ב H&M, מיד התקשרתי לש' שאני חייב לקנות לה את כל החנות - ש' מיד התקשרה לאבא שלה - אבא שלה מיד התקשר לחבר שלו ואז הלכתי לאסוך כסף כדי לקנות גם לה בגדים, מהחבר של אבא שלה, הייתי cash base באותה תקופה.
היו משהו כמו 3-4 חנויות במרכז אמסטרדם באותה תקופה, עכשיו אני חושב ש H&M, רק התחילו להיות אופנתיים מאוד אז, כי אפילו המוכרים כבר לא ידעו מה לעשות איתי שם. בקיצור כל יום הייתי עובר ב3-4 חנויות האלה ומעמיס כאילו אין מחר, הם היו כל כך זולים, זה עוד היה אפילו לפני המעבר לאירו (ממש לפני), קניתי שם כל כך הרבה בגדים לעצמי, שאני חושב שבמשך שנתיים אחרי הלכתי כמעט רק עם הבגדים שהבאתי לשם. כשנסעתי אז לאמסטרדם זה כבר היה אחרי שקניתי לי את הזוג הראשון של המגף פראדה האגדי שלי. זה היה אחד הזוגות מגפים הכי יפים שהיו אי פעם עלי אדמות. זה היה כשרק יצא הקו של פראדה ספורט - והפס האדום הזה בסוליית הנעל היה all the buzzzzzzz, זאת הייתה כזאת נעל, או יותר נכון זה היה כזה מגף.... אני זוכר שנכנסתי לשובלו לחפש עוד מגף כזה ולא המלחתי למצוא כלום שנשאר להם מידות.
כדי שלא תזדעזעו לגמרי, אני אספר שכשטסתי לשם הז'אקט שלקחתי איתי היה גוצ'י. אז עוד הייתי משלב בין הנמוך לגבוה. הייתה לי מין תאוריה כזאת שנעלים חייבים לקנות של מעצבים, אבל את הבגדים אפשר לקנות ברשתות הזולות.
אז הייתה.
היום אני אפילו לא מסוגל לדמיין.
אני עדיין נכנס ל H&M כשאני בחו"ל, בעיקר קונה לאחותי, כל מיני תכשיטים שלהם וקצת בגדים. לעצמי אני כבר לא יכול לקנות כלום. האיכות שם מזעזעת אותי, העובדה שצריך לחכות בתור (!!!) כדי למדוד בגדים, זה שאין מוכר שצמוד לעזור לך, לפתוח את הוילון של התא, לסגור אותו, להביא לך משהו לתא עם המידה לא טובה. אני לא יודע כל השוק הזה - הוא פשוט לא בשבילי.
ואיך שהבגדים תפורים, והבדים שהם עשויים מהם, אלוהים ישמור. למרות שאני חיב לסייג, אני חושב שבזארה האיכות היא כבר ממש תפירה עילית לעומת H&M, ובכל זאת אני יכול להבין את ההתלהבות, אפשר לקנות הרבה ובזול, כל אחד ואחת יכולים להיות אופנתיים מהר, זה נחמד וזה טוב, ואני חייב לציין שאם לא הייתי כבר כזה פלצן כשזה קשור לבגדים בטח הייתי כבר קונה שם משהו גם לעצמי.
טוב כל הקשקושים האלה יצאו רק כי רציתי לשים לכם את התמונה של שלום ואווה, כאילו שנות התשעים המדהימות מעולם לא חלפו להן מהעולם, ועכאילו העולם לא נשטף מאז במיליון סאשות, ליליות, וג'סיקות הרבה יותר צעירות ורעננות.
 
| |
you will never guess who
זה לא מציאותי.
זה לא קורה.
אתם לא תאמינו, או תצליחו לנחש, או תקבלו רמז ממני,
אבל,
היום מישהי קנתה שימלה בפיופיו.
אני לא יכול להגיד מי זאת, אני לא יכול להגיד לאיזה ארוע זה, אני אפילו לא יכול להגיד איזה שמלה זאת הייתה, אבל אני כן יכול להגיד וואו.
פשוט WOW.
עצם זה שהיא בחרה לקנות שמלה מהן, לארוע הספציפי הזה - זה כבר מדהים, אבל אם היא באמת תלבש את זה - זה יהיה מדהים.
ואז אני אשים פה את התמונה - וזה יהיה מדהים.
טוב, ולנושאים אחרים, ל' ממש עולה לי על העצבים ואין לי בעייה שהיא תקרא את זה פה, אני מניח שזה לא יפתיע אותה, הרי אם אתה מתנהג כמו זבל, זה לא מפתיע שאנשים רושמים עליך שאתה זבל, לא?
חוצמזה סיימתי לעבור עכשיו על הווג האמריקאי והW, של מרץ ומה אני אגיד לכם, אני רוצה עוד.
שמתי לב גם שמדונה על השער של ה W, נועלת את הנעלים ההן של ג'ימבאטיסטה ואלי שאז הקדשתי להן פוסט שלם, ובכלל אפילו שכולם כבר ראו את ההפקה הזאת, בכל מקרה כשאתה רואה את זה על הדפים הענקיים עם הנייר המאט של ה W, זה נראה עוד יותר מדהים, שאלוהים יעזור למאדומה ולחסוס הזה.
הווג האמריקאי, שתמיד רושם במרץ וספטמבר our biggest spring/fall issue ever כבר לא יכול לרשום את זה, נראה כאילו העיתון התכווץ בחצי - איפה מפרסמים איפה. אבל הכתבות מדהימות,או אולי ההפקות, והמון והרבה ומהממות.
והקולקציה האחרונה של פראדה, נסתרת מעיני כוונת המשוררת הפעם, למרות שזה חלילה לא ימנע ממני לקנות פראדה.
 
זה מזכיר לי את השיער של השפית של המעדה של החברים שלנו.
אין ספק, המגפים האלה מחמיאים בטרוף.
 
וזה המח שמאחורי הכל.
| |
מקרה שהיה כך היה
טוב סיימתי לעבוד ורצתי להספיק לקפה מהיר עם ש' ועם החברה השוויצרית המהממת שלה. אה כן, וגם הקיבוצניק.
עכשיו אני חייב להגיד משהו - הבנות הישראליות פשוט לא יכולות להתחרות בהן, כאילו אני מצטער. הבחורה הזאת היא בגובה שלי אולי שניים שלושה סנטימטר יותר, רק שהרגליים שלה מתחילות בערך במתניים שלי, היא רזה בצורה פלילית, ואין לה שום זכר לאף היהודי או משהו כזה (למרות שהיא כמובן יהודיה). אך שוויצרית. אני חייב להגיד שהיא הייתה לבושה קצת משעמם, אבל מאוד שוויצרי, בחיים לא תתפסו ישראלית לבושה כל כך אלגנטי. ומצד שני, כמה מעניינת היא כבר צריכה להיות בלבוש כשהיא כזאת כוסית הג'ינס סקיני, עם טרנץ' שחור (קצר) חגורה רחבה לסגור אותו, ונעלי בובה, עשו בהחלט את העבודה, כשאת יפה, אז באמת באמת שלא צריך להתאמץ יותר מדי.
אבל בכלל לא עליה רציתי לדבר.
פגשתי אותן ואותו בקפה השכונתי, טוב אחד מהם, לא השכונתי עם האוכל, לא השכונתי השכונתי, השכונתי הצרפתי, חתיכת שכונה יש לנו. שכבר הרבה זמן לא יצא לי להכנס אליו. איך שאני נכנס המלצר אומר לי, איזה מעיל מהמם, הוא של דולצ'ה? טוב מי שקורא כאן כבר יודע שהתשובה לשאלה הזאת כשזה נוגע לי היא: כן. יואו אני לא מאמין שקנית את המעיל הזה רציתי אותו ולא נשאר ומישהו קנה אותו ואני לא מאמין וזה אחד המעילים היפים, והוא מהמם ואיזה יפה הוא.
טוב תודה וכו', ננסה שנייה לשבת ולדבר עם האנשים שבאתי לראות.
טוב, המלצר נעמד לידינו ובוהה, בסוף הוא אומר לי אכפת לך אם אני שנייה אלבש את המעיל, נורא רציתי לקנת אותו וכו'.
אתם יודעים שיש לי לב מזהב, אז נתתי לו למדוד, הוא הסתובב איתו והראה לכל הבית קפה, החמיא לי שוב על כל הבגדים שלי, איזה מהמים. טוב תודה.
הזמנתי קפה, הוא הוציא לנו עם זה צלחת פטיפורים כי באמת שהמעיל שלי כל כך יפה ואפילו נתתי לו למדוד את זה.
חייכתי ואמרתי תודה.
הוא המשיך - אז איפה אתה קונה את הבגדים? רגע איזה עוד בגדים יש לך? אתה אוהב גם dsquared (כן, אבל פחות) מה זה מה פה מה שם.
בקיצור אמרתי לו את המנטרה הקבועה שלי, אני נורא שמרן, בשבילי רק דולצ'ה ופראדה.
טוב ניסיתי לנהל איזה שיחה עם ש' והשוויצרית והקיבוצניק, לא היה קל, אבל בכל זאת דיברנו קצת, ואז בא לאסוף אותי החבר ללימודים, והלכנו ללמוד. איזה הספק ליום אחד.
הוא אומר לי שוב המעיל מהמם, אמרתי לו כן, אבל הוא קצת חם בשביל הארץ, בקושי יוצא לי ללבוש אותו - אז הוא ישר הציע אם אני רוצה למכור לו אותו כי לא יוצא לי ללבוש אותו, אמרתי לו עד כאן, אני גם בשביל ללבוש משהו פעם אחת החיים אקנה אותו, ובטח שלא אמכור.
טוב, זה היה מאוד מוזר, הבטחתי לו שאני אחזור לקפה עם מעילים אחרים - ככה סתם כדי לגוון...
ל' מתנכרת לנו, לא ברור למה.
| |
חלומות2
החלומות שלי נהיים יותר ויותר מוזרים, ומה שיותר מוזר שאני מתעורר וזוכר אותם לפרטי פרטים.
החלום הראשון היה קשור לש' ול', זה היה היומהולגת של ש', והיא אמרה שהיא נוסעת לחו"ל (עד פה תואם את המציאות), אבל אז ביופ של היומהולדת אני ול' הסתובבנו, והייתה חנות ענקית של דיור באיזור של דיזינגוף בנטר, חנות של 3 קומות, כשכ החזית היא זכוכית שקופה, 2 קומות מעל הקרקע, קומה אחת מתחת, והיה פוסטר ענק של אנג'לה או ג'יזל, על הקיר בחנות, ועל החלון עברה כמו דוגמה של סריג כזה מהפוסטר באלכסון מודבקת לחלון (מדבקה, לא השריג עצמו) ואז אני ול' באים להכנס ואנחנו בדיוק רואים את ש' בתוך החנות יורדת למטה במדרגות. עכשיו ש' בדיוק אמורה להיות בחו"ל. אז כאילו יוצא שהיא אמרה לנו שהיא בחו"ל ביום של היומהולדת שלה (שהיא באמת הייתה היא הביאה לי משהו משם) ואנחנו רואים שהיא בארץ והיא שיקרה לנו.
ש' הייתה מאוד מאוד רזה בחלום, מין רזון כזה של פעם שכבר לא יחזור (לא שחלילה היום היא שמינה, אבל פעם, פעם איזה גוף היה לה, שלד ועצמות כמו שאומרים) והיו לא סימנים כחולים של מכות ושיפשופים על הכתפים (כנראה מספורט אתגרי או משהו כזה - למרות שבמציאות היא עושה רק פילאטיס) וניא לבשה גופיה אדומה עם כתפיות ספגטי ומכנס קצרצר (כמו פאק מי אבל גזרה ישרה) שחור השיער שלה היה קצר משמעותית מהיום. והיו לה מלא שקיות של קניות בידיים.
זה מה שאני זוכר מהחלום - סיפרתי אותו לש', היא אמרה שאלה אם אני זוכר גם איזה נעלים היו לה (לא זכרתי), ואמרה שכל חלום שהיא הייתה בו יותר רזה ממה שהיא היום ועוד עשתה קניות בדיור, הוא חלום טוב. שיקרה לנו או לא את מי זה מעניין....
החלום השני הוא שהייתי בגוצ'י בארץ, אבל גם בחלום הזה החנות הייתה יותר גדולה ממה שהיא באמת, והיא נראתה גם שונה, בכל מקרה בחלום הזה הלכתי לתא מדידה למדוד ג'ינס, שהביאו לי מראש במידה קטנה מדי, וזה היה ג'ינס שהוא שיתוף פעולה בין ליוויס לגוצ'י, הוא עלה 3995 שקל, ומדדתי גם מעיל שחור שהיה ממש מושלם, אבל נתנו לי מידה לא נכונה, ביקשתי מהמוכר שהיה שם (לא הכרתי אף אחד מהמוכרים שהיו בחנות) שיביא לי את הג'ינס ואת המעיל במידות הנכונות, ואז חיכתי וחיכיתי וחיכיתי, כמעט שעה חיכיתי והוא לא הביא לי, ואז יצאתי שם והתחלתי לצעוק על המוכרים ואמרתי להם שהם חוצפנים ומי נותן ללקוח להמתין שעה למידות, ושאני אדאג שזה יגיע לעופרה....
המעיל אגב, היה אחד המעילים היפים יותר מתקופת טום פורד, ונורא שמחתי למצוא אותו כי מה שאנחנו צריכים עכשיו זה איזה כמה מעילי עור שחורים טובים , כי איכשהו יצא שקנינו איזה חמישה מעילי עור חומים בשנתיים האחרונות ואף אחד שחור.
חלום מאוד מוזר, כי דווקא בגוצ'י בארץ המוכרים הכי נחמדים (למרות שהם נחמדים בכל החנויות, אני לא רוצה להפלות)
| |
אפשר עוד פוסט אחד לא על אופנה?
אז ככה, ל'
אחרי שהיא הסבירה לי איך אני אהיה חייב להיות נחמד לחלאה שהיא קוראת לו חבר שלה,
כשהם יהיו בטיפול זוגי – כדי לתת לזה צ'אנס אמיתי, כמו נניח להגיד לו שלום כשאני
רואה אותו, ואני שאפילו הסכמתי לזה, עוד לא ידענו מה מחכה לנו בהמשך השבוע.
בוא רק נגיד
שהבלוג הזה היה בסופו של דבר התגלית הכי פחות משמעותית בחיים של ל' השבוע, או כמו
של' אמרה לי, נראה לי שעכשיו יש לך חומר לבלוג לחצי שנה לפחות.
ההפתעה הייתה
כשיום אחרי שקיבלתי את שיחת ה"תגיד לו לפחות שלום כשאתה רואה אותו, אנחנו
הולכים לטיפול זוגי בלה בלה בלה" קיבלתי מל' SMS
אני צריכה את הטלפון של המנעולן. עכשיו המנעולן זה רעיון שלי כבר הרבה זמן שפשוט
תחליף מנעולים בבית כדי שלא תצטרך לראות את החלאה הזה. אז ישר הבנתי שמהו לא בסדר,
רק עוד לא ידעתי מה בדיוק קרה.
אני לא זוכר
אם סיפרתי פה את הסיפור של ל' עם השרשראות של סבתא שלה ואמא שלה, בכל מקרה נוספו
לי בזמן האחרון כל כך הרבה קוראים חדשים שאני חייב לספר. לכל מי שעוד לא יודע, גם
סבתא של ל' וגם אמא שלה היו נשים עם טעם טוב וכיס עמוק, ולכן בדיוק כמו ל' הן קנו
הרבה דברים טובים, שעברו בשלמותם כמו שהם לל' וביניהם, 2 תיקי קלאץ' שנכנסו לפעולה
בשנה שעברה (והתברר כשהיא פתחה אותם שבכל אחד יש גם סט כפפות תואמות בתוכו, אתם
יודעים ככה אם הולכים לאופרה וכאלה... רק השנה היא תיקנה שני מעילים שהיו שייכים
להן, שלחתי אותה יפה שלקחה לה 650 שקל על התיקון של כל אחד מהם... ועוד ועוד ועוד.
מה שהיא עוד
קיבלה זה הרבה תכשיטים, כל מיני שרשראות זהב, ועם אבנים, וטבעות וכל מיני. וכמו שאתם
יודעים היא גם קונה, אז בקיצור יש לה די הרבה. תכשיטים שאת אומרת (או כל דבר אחר).
יש שרשרת
כלשהי שהייתה של סבתא שלה שהיא התחילה ללכת איתה עכשיו (על השרשרת בפרוש כתבתי פה,
זאת שמזכירה את השרשרת של דייויד יורמן) , ופתאום היא לא מוצאת אותה בבית. היא מחפשת
והיא רואה שחסרות לה עוד שתיים שהיו שייכות לאמא שלה וסבתא שלה, שזה באמת הכי נורא
כי להכל יש תחליף, ואני בטוח שלא היה אכפת לה שיגנבו דברים אחרים, אבל לא את זה. בקיצור
3 שרשראות חסרות.
אני ישר
אמרתי לה – תקשיבי, זה החבר המפגר שלך, אני לא יודע אם זה הוא עצמו, אבל אולי
מישהו או אולי מישהי שהייתה כאן. ל' אמרה שלא ומה פתאום והיא לא מאמינה, זאת
העוזרת. עכשיו העוזרת הזאת עובדת גם אצל אבא שלה ואצל אחיה, וזה לא סביר שמישהי
כזאת תגנב ממנה, אבל ל' אומרת שזה היא. היא התקשרה לעוזרת ועשתה לה שיחה שאולי היא
לא שמה את הדברים במקום, או אולי כשהיא ניקתה זה נפל ואם היא תוכל לחפש את זה
במיוחד בפעם הבאה שהיא תגיע...
כמה ימים
אחרי שהעוזרת הייתה שוב, היא פתאום פותחת את הארון ומוצאת שם 3 שרשראות, 2 שלה (שהיו
חסרות) ואחת לא מזוהה.
ל' עד היום
בטוחה שזאת העוזרת, והיא עשתה לה עוד שיחה בה היא אמרה שהיא לא צריכה את זאת שלא
שלה, אבל מה עם זאת שלה ואולי ואם אפשר, עכשיו מה היה בשיחה הזאת קשה לדעת, בכל
זאת ל' הייתה אחד הצדדים בשיחה, אז באמת אי אפשר לדעת מה העוזרת באמת אמרה ומה היא
החליטה להבין, אבל ל' איכשהו הבינה שהעוזרת מודה (ל' הזמינה אותה לקפה וסיגריה פעם
הבאה שהיא באה...) בקיצור אחרי השיחה הזאת העוזרת הודיעה לה שהיא לא מגיעה יותר
בגלל החשדות.
אני אומר
לכם, זה לא העוזרת, זה החבר, אני בטוח בטוח בטוח שהוא מעורב בעניין – וגם עובדה
שהשרשראות הופיעו כמה ימים אחרי שהעוזרת הייתה שוב ולא באותו היום.
בקיצור עכשיו
אתם מבינים למה צריך להחליף מנעולים?
אבל בסוף
היא לא החליפה, אבל יש עוד התפתחויות שיסופרו.
בנוסף הלכתי
אתמול לארוחת ערב מאוד מיוחדת בבית של שפית שמכינה אחת לחודש ארוחות אצלה בבית, כל
פעם לפי נושא אחר, ולפי המקומות שהיא הייתה בהם בעולם (יש לה תכנית שלא משודרת
בישראל, בה היא נוסעת לבשל כל פעם עם שף אחר בעולם). היה מדהים.
זה קצת מוזר
ללכת לאכול בבית של מישהו שאתה לא מכיר, עם עוד אנשים שאת הלא מכיר, ישבנו 14
אורחים ליד שולחן אחד, הרוב היו ותיקים אני חושב שרק אנחנו ועוד זוג היינו חדשים.
היו שם כמה
אנשים שהייתי מעדיף לא לאכול איתם. כולם היו לבושים גרוע ללא יוצא מהכלל (חוץ ממני
וממנו, אני לבשתי חולצה מכופתרת תכלת , עם סוודר V דק
מצמר (דק מאוד אפילו) באפור, עם חגורה שחורה במרקם מפוספס, גי'ינס יחסית כהה, עם
שיפשופים ומעט כתמים, ולאופר שחורות מאותו עור רך ומפוספס כמו החגורה, הכל היה
פראדה חוץ מהג'ינס שהיה דולצ'ה, אני חייב לקנות לעצמי ג'ינס של פראדה, שילך עם
הבגדים של פראדה. זה יהיה הלא דולצ'ה הראשון במשהו כמו 4 שנים אולי יותר...), אבל
הבית שלה מקסים, והאוכל היה מדהים, היא אגב גם מדהימה כשפית, היא קליפורנית מלידה,
ונריאת כזו ומתנהגת ככה, ואפילו הבית שלה כל כך מעוצב ככה, ממש SF.
האלכוהול
זרם (קאווה, גוורץת או בירה תאילנדית – שאני לא שותה)
המשך אחר כך
– נקראתי לקרב....
| |
Big Mouth Strikes Again
אוי אוי אוי
טוב אני לא יודע מה קרה לי, בעצם אני קצת יודע, אבל תכף תבינו כבר אי אפשר לכתוב פה הכל.
ש' כבר יודעת על הבלוג מזמן, בגללה פתחתי את הבלוג, ל', ל' לא יודעת. או יותר נכון לא ידעה.
כי אתמול סיפרתי לה. עכשיו זה קשור באמת להרבה דברים ותהליכם, אבל עדיין זה בעייתי. כאילו הצעד נכון, אבל ההשלכות שלו לא.
כל בנאדם שיודע על הבלוג, הוא בנאדם אחד פחות שאני יכול לכתוב עליו בחופשיות וזה בעייתי, כי אני אוהב לכתוב בחופשיות. ל' כמו שאתם יודעים היא דמות ראשית בבלוג, לא איזה סייד-קיק, ולכן זה באמת בעייתי שאני לא אוכל לכתוב עליה בחופשיות כמו פעם.
נניח, עכשיו איך אני אתאר את המונולוג קורע הלב שהיא נתנה כשסיפרתי לה על הבלוג? איך אני אספר שהיא התחילה להסביר לי כשהיא שמעה שש' יודעת על הלוג מאז פתיחתו (שזה כבר כמה שנים) שהיא חברה סוג ב', ושאני וש' תמיד עושים לה את זה ואני מספר לש' מה שהיא מספרת לי ואני לא אמור לספר לש' וש' מספרת לי את מה של' מספרת לה וש' יודעת בפירוש לא לספר לי, ורק לה אנחנו לא מספרים מה שקשור לשנינו.
אז אני רוצה להגיד שזה שקר מוחלט, ש' ממש לא מספרת לי מה שהיא לא אמורה, ואני לא מספר לש' מה שאני לא אמור, רק מה שאנחנו אמורים לספר אנחנו ספרים. וחוצמזה אני כל כך הרבה זמן לא מדבר עם על אחת מהן לפרקים, ככה שבכלל לא יכולה להיות העברת מידע.
וחוצמזה כשדיברתי על זה עם ש' היא אמרה לי את מה שכבר ידעתי, שהבעייה עם ל' זה שהיא לא מספרת כלום אף פעם, וגם כשהיא כבר כן מספרת, לך תדע מה שמעת. יש את הגרסה הראשונה, הגרסה השנייה, ואיפשהו שם רחוק מסתתרת גם האמת.
רוצים דוגמה? חבר של ל' כרגע לא ישן בבית (או שכבר לא, אי אפשר לדעת...) ל' לא חשבה לספר לא לי ולא לש' על זה, גיליתי רק כי שאלתי, אז מה אני אמור לעשות עם הידע הזה? לא לשאול את ש' מיד אם גם היא ידעה, ואם לא אז מה היא חושבת על זה? אני חושב (ואני בטוח שש' תומכת) שהבעיה היא בל', היא לא יודעת לחלוק ולשתף (בזה אני חושב שגם החבר שלה יתמוך, הוא יתמוך בכמעט כל ביקורת עליה) והיא דוחפת אותנו לדברים האלה, הכל אשמתה. אין ספק.
אנחנו שלישיה, לפעמים מאושרת יותר לפעמים מאושרת פחות - ורוב הפעמים כנראה לא מאושרת, למרות כשאנחנו נפגשים פיזית, ולפעמים גם בשיחות ועידה שאנחנו עושים, אני חושב שאנחנו נהנים גם אם לא מאושרים (אני יודע שש' תתנגד מושג הזה אושר).
אבל גם יש לנו בעיות משלנו - שכרגע אי אפשר לפרט.
סגרתי את הבלוג, כי ל' הזאת היא לא כל כך טיפשה, ובמקום להתחיל לקרוא מעכשיו אחורה, שזה מה שאמרתי לה לעשות, היא התחילה לקרוא מהסוף להתחלה, והקריאה לי דברים שאפילו אני לא זכרתי שכתבתי (לדגמה האם המוות של החתול שלה מסמל את מות מערכת היחסים שלנו? התשובה לא, אבל יכול להיות שזה סימל מוות של מערכת יחיסם אחרת, כבר אז - אבל רק יכול להיות כי עוד אולי הכל ישתנה, אבל זה גם לא לפוסט הזה). אז אמרתי אני לפחות ארענן את הזכרון שלי במה שכתבתי לפני שהיא מתקיפה אותי וכל מה שאני אומר משמש כנגדי.
ואז היא התקשרה אלי עצבנית, ומה סגרתי, וזה באמת מעצבן אותה. היום בבוקר כשזה כבר היה פתוח, היא דיברה איתי שלווה לגמרי ושאלה אותי בתמימות רבה אם זה כבר פתוח והיא יכולה לקרוא? כשאמרתי לה נו באמת היא אמרה לי מה אתה חושב שהחיים שלי סובבים עכשיו סביב הבלוג הזה?
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שהתעסקתי כה רבות בש' ול' ולאחל מזל טוב, לש' שחוזרת מחר יומהולדת, זה בעצם כבר עכשיו. אבל אתם יודעים איך זה כל שנה שעוברת זה הופך קשה יותר ויותר, וש' שלמדה מהטובים ביותר, עשתה את מה שמועדף עלי -לעלות על מטוס וליסוע, אף פעם לא להיות פה ביום הזה. אז מזל טוב, לחגוג כנראה שלא נחגוג איתה, אבל אי אפשר לדעת אולי היא תחגוג עם החברים החדשים שלה (שהם בכלל לא חדשים כבר) כי איתם היא מאוד שמחה לצאת.
מחר נחזור לעדכן על שבוע האופנה.
| |
השיבה הביתה
ל' אמרה את זה כל הזמן, אבל אני לא האמנתי לה. חשבתי שזה כבר אבוד.
היא אמרה לי הרגע שש' תלך לקנות נעלים, אתם תדברו - היא הרי לא תקנה בלי לדבר איתך. חשבתי שהיא טועה, אבל היא צדקה.
או כמו שהיא אמרה לי אחרי זה אני תמיד צודקת.
זה התחיל של' מתקשרת אלי שש' בחנות ומלבטת, ונגמר בזה שש' התקשרה מתלבטת מהחנות.
אני חייב להודות שכשראיתי את המספר, לא עניתי אוטומטית, לקח לי שנייה לחשוב, לעכל, לעבד, באמת שלא האמנתי כשראיתי את המספר, אבל עניתי, בסוף עניתי.
ואחר כך גם נפגשנו, הייתי רוצה להגיד שזה כאילו כלום לא היה, אבל עוד מוקדם להגיד, מצד שני זה מרגיש ככה.
אז כן זה מה שהערימה הזאת של הקופסאות יכולה לעשות
 
וזה חלק ממה שהיה שם בפנים:
זאנוטי
פראדה
סרג'יו רוסי (האבנים הן כמו קריסטלים שקופים - רק יצא צהוב בגלל הפלאש)
את המארני לא יצא לי לצלם. גם ככה ל' לא הבינה למה אני מצלם את הנעלים של ש' עם הבלאקברי, כאילו למה אתה עושה את זה? אה כדי להראות לו (נו באמת???).
האמת? כל הקניות מעולות, גם הפראדה וגם הזאנוטי הולכות מעולה עם הבלנסיאגה השחור שלה. הרוסי עם הקלאץ' של גוצ'י, המארני עם המיומיו או הגוצ'י הסגול.
בקיצור סוף טוב הכל טוב.
בעקרון כבר קבענו למחר בבוקר לחרוש את העיר, אפילו כבר סיכמנו מה היא תלבש (ל' מקבלת את הזכות להפתיע אותנו), רק שתיכננתי ללמוד, אז נראה מה יהיה...
אני חייב להגיד שכולנו, ש' ל' ואני ניצלנו את העונה והסוף עונה הזה כהוגן, אנחנו מוכנים לפתוח את העונה החדשה, ל' כבר סימנה כמה דברים, שאני אשים אותם פה בקרוב.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
