סורי עם יצא דיי קצר אבל הקפיצו אותי כיתה לחטיבה (מו' לז') ויש לי קצת עומס עכשיו,אבל אני אסתדר :)

זה פרק שמתרחש בעולם אחר,אבל בהמשך יתגלה איך הוא קשור לסיפור עצמו.

ככה שאפשר לקרוא לזה פרק מעבר.

                                                             *

לונה הסיטה את מבטה לחלון,העשן הלבן שעלה מארובות המפעל השכן לא איפשר לראות הרבה מעבר לזכוכית,היא התבוננה זמן מה בקויי המתאר המטושטשים של כמה בניינים שבקושי נראו מבעד לעשן.היא חזרה להתבונן במסך שנמצא מולה ובדו"ח שנדמה כי הקלדתו תימשך נצח.

דבר מלבד רעש ההקלדה לא פרע את דממת המוות ששרה בדירת החדר,לונה נאנחה,ראשה כבר הסתחרר מרוב עבודה,היא החליטה להימתח קצת.היא קמה ותפסה את המעיל השחור והמרופט שנתלה על משענת הכיסא ויצאה,לא טורחת לנעול את הדלת מאחוריה,היא ירדה לחדר המדרגות המאובק שצמח יבש בלתי ניתן לזיהוי נמצא בעציץ פלסטיק שעמד באחת הפינות.

ברגע שיצאה מהבניין בעטה במכונת הפחיות שניכר בה כי פעם הייתה כחולה שעמדה לצידו,כמה פחיות נפלו למטה בקרשקוש מתכתי,היא לקחה את מהן ופתחה אותה,ברגע שלגמה עיוותה את פניה,היא לא יכלה לסבול חמוץ,אבל למיטב נסיונה המכונה מכרה רק משקה המזכיר לימונדה מוגזת,עם כי לונה לא הייתה בטוחה ממה בעצם מכינים אותו.

היא השליכה את הפחית על המדרכה ונוזל צהוב דוחה נשפך ממנה.

היא החלה לפסוע ברחובות הצרים ואפופי העשן,רוב בני האדם שראתה לטשו מבט מבוהל בעורה הכהה ושיערה הלבן,שיצרו שילוב משונה מעט,וכמה חדי עין הבחינו גם באוזניה המחודדות.

היא  חצתה כמה רחובות עלובים למראה ועצרה ליד בניין שנראה פחות מוזנח מהשאר."איחרת" אמר זארק שנשען על פנב רחוב מכוסה כתובות גרפיטי."ומה אנשים אמרו על אלפית אפלה שמסתובבת בשכונת עוני?".

"סתום זקי,לפעמים נדמה לי שאתה מרשה לעצמך יותר מדיי,זה שלך יש דירת גג ענקית לא אומר כלום" סיננה לונה,כמה מכוניות חלפו מעליהם,צליליותיהן מזכירות פסי רכבת,העשן השחור שנפלט מהן התערבב בעשן הלבן שעלה מארובות המפעלים.זארק גיחך."דיי לקרוא לי ככה,זה נשמע צולע".

לונה לא ענתה אלא רענה מעבר למדרכה,מתחת נראו שאר קומות העיר ומעבר הריסות שכבלי מתחת חלודים בוקעים מהן כאצבעות שלד."ככה זה מאז המלחמה,הכל נעשה גרוע יותר,זארק אתה מעולם אחר,אתה לא מסוגל להבין".

"זאת הסיבה שבאתי אלייך עם ההצעה הזו,יש לך כישרונות מדהימים לפריצת מערכות,ואת יכולה לעזור לי בתוכנית שלי" אמר זארק בחוסר סבלנות."ובתמורה אני אעזור לך,הריי אמרתי שאני רוצה שתפרצי למה שמפעיל את העולם הזה ותשני אותו בהתאם למה שאני אומר לך".

"אמרת,זה מה שאני עושה" אמרה לונה,להפתעתה זארק משך אותה  אליו."תהי בשקט,יש כאן מישהו,והוא לא חבר" הוא לחש,כעת גם לונה הבחינה בכמה דמויות כהות בסמטה הקרובה."שיהיה?מה עושים?".

"מאלתרים?" הציע זארק ושבר מנעול של אופנוע שניצב לידם,כשראה שלונה עדיין עומדת במקום בו עמדה לפני כן אמר "את באה או לא?".

"אין לי ברירה,אני לא רוצה למצוא את עצמי בידיים של הסוכנות" אמרה לונה והתיישבה מאחוריו,שולפת את הרובה הטעון ממעילה."זוז,אני אנסה לנער אותם".

"מאה אחוז" מלמל זארק.המנוע שאג שעה שהאופנוע התרומם לאוויר.בני האדם שנמצאו בסמטה עזבו את העמדת הפנים ופרצו בריצה מהסמטה,מאוחר מדיי,האופנוע כבר היה מרוחק יחסית.

"לאזעזל!" קיללה לונה,כמה מסוקי משטרה ריחפו מעליהם."אני לא אפטר מזה בעזרת רובה".

"את יכולה לפחות לנסות" צעק זארק בקול שיעלה על הרוח השורקת,לונה נאנחה וירתה,המסוקים לא ניזוקו כלל מהקליע,אבל הבחינו בהם.היא לא הגיבה כלל אלא הרימה את הרובה וכיוונה,פיצוץ,אחד המסוקים סטה הצידה לשנייה,היא הצליחה לפגוע בגנרטור."צלפית מדהימה את" אמר זארק והגביר את המהירות,לונה המשיכה לירות,המסוק שנפגע חזר מייד למסלול לאחר שעבר לפעול על אנרגיה רגילה.

הם  סטו הצידה בחדות,לונה ירתה שוב,הפעם היה לה יותר מזל,אחד המסוקים צנח ארצה כציפור שנורתה בזמן ציד,השני כנראה החליט לנטוש את ההתקפה ונעלם מייד,כנראה ביצע מעבר למפקדה של הסוכנות.

זארק עצר את האופנוע,לונה קפצה למטה,רעש זמזום חזק נשמע,חצי תריסר מכוניות הקיפו אותם,זארק עמד מאחוריה,גם הוא שלף רובה.