הסיפורים שלי :)

זאת הייתה אמא של ירין "ימיתי מתוקה אתמול קרה דבר נורא אחרי שירין לקח אותך הביתה נכנסה בו מ-ש-א-י-ת שלא עצרה בעצור" אמרה אמא של ירין מקוטע "מצבו קשה מאוד" אמרה כבר בבכי. אחרי שסיימתי לדבר איתה התחלתי לבכות

ואז אמא שלי נכנסה לחדר "ימית מתוקה מה קרה אל תגידי לי לא שוב רון אני יהרוג אותו" "לא אמא זה לא רון זה ירין" אמרתי בקל רועד "מה הוא עשה לך הוא נגע בך פגע בך אני יהרוג אותו" "לאאא אמא" התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה העניים שלי התנפחו ונהיו אדומות,"אז מה קרה ילדה שלי?!?!" שאלה אימי

פרק 12:

"הוא נ-פ-ג-ע אתמול ב-ת-א-ו-נ-ה אחרי שלקח אותי הבייתה" אמרתי בקול מקוטע אמא חיבקה אותי ולא הפסקתי לבכות "את רוצה אני יקח אותך לבית החולים תרגישי יותר טוב אם תיהיה איתו שם?!?!" הציעה אימי "כן אמא זה יעשה לי טוב" אמרתי התלבשתי במהירות ואמא לקחה אותי בדרך התקשרתי ליואב וסיפרתי לו הכל, יואב העביר לכל השאר והם אמרו שהם יבוא אחרי הלימודים כדי להיות איתנו.

-

כשהגעתי לבית החולים ראיתי את אמא של ירין "סיגליית" קראתי וחיבקתי אותה היא אמרה לי בקול כמעט בוכה "יריני במצב לא טוב ימיתו'ש הוא חסר הכרה עם פגיעות קשות בגולגולות הרופאים אומרים שאם הוא יתעורר זה יהיה נס" באותו רגע התחלתי לבכות חיבקתי כל כך חזק את סיגלית לא יכולתי יותר בכיתי ובכיתי "רוצה להיכנס לראות אותו אולי זה יעשה לך ולו רק טוב" כן אני ישמח" נכנסתי לחדר של ירין בכיתי לא הפסקתי חיבקתי אותי הרטבתי לו את החולצה בדמעות נישקתי לו את המצח.

הפה שלו היה מלא צינורות לא יכלתי לראות אותו במצב כזה כל כך התגעגעתי לחיוך שלו למגע שלו למשפטים שלו.

ככה עברו להם שבועיים כל יום אחרי הלימודים הייתי באה עם החברה לבקר את ירין.

-

מורן "אוףף אני מרגישה שימית נעלמת לי היא כבר לא מחייכת לא צוחקת הרבה כנראה מאז שירין בבית חולים אין לה שמחת חיים"

רועי "אל תדאגי מותק ירין יחזור אליינו מהר וגם ככה ימית"

אמר בכאב אבל לא ידע אם זה באמת יקרה.

-

"ימית את באה היום הבייתה?!?!" צעק לי שגיא אחרי הלימודים "לא אני הולכת לירין" אמרתי "דיי אמר ירין תרפי הוא אמר בכאב את לא יודעת מה יהיה איתו תחיי את נעלמת לנוו לכולם אמא ואבא לא יודעים מה לעשות איתך בכבר הם חשבו לעבור דירה" אמר בעצב, ימית ששמרה כל כך הרבה דמעות מתחילת היום פשוט התחילה לבכות ואמרה "אוףף אף אחד לא מבין אותי ירין באמת חשוב לי אני לא יכולה בלעדיו" "אני מבין אותך" אמר שגיא " את צריכה להתחיל לחיות את כבר הפכת לזומבי את לא חייה את רק אצלו את לא אוכלת לא ישנה אנחנו כבר מתחילים לדאוג לך תביני" ואחרי שסיים לדבר, ימית התמוטטה על הריצפה ופשוט רצתה למוות היא הבינה שאין לה חיים בלי ירין.

שגיא החליט שהיום ימית בא הבייתה הוא הרים אותה כל הדרך הבייתה היא נורא רזתה בתקופה האחרונה אז לא הייתה לו בעיה להרים אותה הוא נכנס איתה הבייתה היא נרגעה בדרך ונירדמה בידיו של שגיא הוא שם אותה במיטה.

בדיוק נתנאל חזר הבייתה אחרי תקופה ארוכה שלא היה שגיא השקיט את נתנאל וסיפר לו הכל מה קרה לימית בתקופה האחרונה...

-

"אני לא מאמין היא פשוט הפכה לשלד, למה לא עשיתה כלום למה לא דאגתה לה?!?" אמר נתנאל בחריפות, אך בעצם אמר את זה מתוך דאה לימית ולא רצה לפגוע בשגיא.

" אבל למה אתה מאשים אותי מה אני אשם שירין עבר תאונה?!!?"

"אווףף דיי אני מצטער שגיא, אני פשוט נורא דואג לימית"

"זה בסדר כולנו"

באותו יום ימית כבר לא באה לירין ואימו נשארה לטפל בו,

 "גברת סיגלת מצבו של ירין לא טוב הסיכויים שהוא יעורר נעים בין 0-60" אמר הרופא לאימו של ירין.

סיגלית כול כך דאגה לירין שפשוט לא ידעה מה לעשות, היא פחדה לספר את זה לימית, היא חשבה שימית תיקח את זה קשה מידי.

אבל מתי שהוא ימית תצטרך לדעת את זה.

למחרת בבית החולים ימית וכל שאר החברים היו אצל ירין, כולם השאירו את ימית לבד שתיהיה קצת עם ירין.

"יריני בבקשה תתעורר אני לא יכולה בלעדיך" אמרה ימית בדמעות ונשקה לו על הלחי.

ואז ראתה את ידו של ירין זזה היא כל כך התרגשה היא קרה לרופאים במהרה שיראו מה מצבו בנתיים כולם היו בחוץ וקצצו אצבעות.

"יואבי מה אתה חושב הוא יצא מזה!?!?!"אמרה תהילה

"אני מאוד מקווה שכן, בשביל כולנו ובמיוחד בשביל ימית היא נראת נורא בזמן האחרון" אמר יואב.