היייייי..:)

קודם כלל תודה על כלל התגובות המעודדות והמקסימות שלכם..:)

השבוע הבא לא יהיה לי כ"כ זמן לעלות פרק אז אני מעלה עכשיו.....

תהנו... ואל תשכחו להגיב אוהבת המון המון המון...3> 3> 3>

מהפרק הקודם:

בנתיים תהילה התארגנה היא ממש רצתה לחזור ליואב היא כל כך התגעגעה אליו, היא נעמדה מול הארון וחיפשה את הבגד שהכי יוכל להתאים לה בסופו של דבר לבשה חצאית מיני אדומה וחולצה לבנה קצרצרה.

היא נעמדה מול המראה ואמרה לעצמה זהו עכשיו כל הבעיות שלי יפתרו ואני ויואב נחזור ואני יהיה הכי באושרת בעולם.

אחרי חצי שעה תהילה מצאה את עצמה עומדת מול דלת ביתו של יואב לדפוק או לא לדפוק חשבה בליבה??!?!

פרק 33:

בסופו של דבר דפקה.

"רק רגע" צעק יואב מהצד השני של הדלת ותהילה מצאה עצמה עומדת מול יואב אחרי מקלחת בלי וחולצה ועם מכנסיים עד לברכיים ושערו היה רטוב.

הביטה בו ולא יכולה להוציא מילה מהפה מרוב שהייתה בשוק.

"תהילה הכל בסדר?!?!" אמר יואב והביט בתהילה ונגע בידה והרגיש שהיא הייתה ממש קפואה.

"תגידי לי את נורמלית איך את יוצאת ככה מהבית חצי לבושה בקור הזה?!?!, בואי כנסי"

הבית של יואב היה חמים כרגיל חשבה לעצמה תהילה.

"רוצה לשתות משהו?!!?" הציע יואב ותוך כדי לבש חולצה.

"אממ כן" אמרה בהססנות.

יואב נעלם לכמה שניות וחזר וזרק לעברי קפוצון ואמר "קחי תלבשי את זה שלא תתקררי!"

"תודה" אמרתי והתיישבתי על הספה לקפוצון היה הריח הנעים של יואב.

ואז יואב בא לסלון עם שתי כוסות שוקו חם והביא לי אחת "תודה יואב" והרגשתי שאני חוזרת על עצמי 10,000 פעם פחדתי להגיד משהו כדי לא להרוס.

"כן תהילה מה רצית?!?! שבאת עד לפה בקור הזה?!?!"

"אותך" היא ענתה בפשטות, יואב הסתכל עלייה ועייניו נפתחו ואמר "ומה את מתכוונת?!!?"

"יואב אני לא יכולה יותר אני מתגעגעת אלייך אני לא מצליחה להוציא אותך מהמחשבות שלי יצאתי דפוקה הקינאה עלתה לי לראש" היא אמרה בבכי.

יואב התקרב אלייה "זה בסדר אני סולח לך" הם היו כל כך קורבים עד שהם התנשקו.

אחר כך הם התקרבלו שנייהם בספה וראו סרט טוב.

"נוו מה עם ההורים שלך מתי הם חוזרים מחו"ל" שאלה תהילה.

הם צריכים לחזור תחילת שבוע הבא"

"מה איתך מה עבר עלייך במשך הזמן הזה שלא היינו בקשר?!?!!" שאל יואב.

"לא הרבה חוץ מזה שאני וימית לא מדברות"

"אבל חשבתי שחזרתם להיות חברות הרי עשית לה מסיבה?"

"טוב יש דבר קטן שאתה לא יודע וכנראה אתה נורא תכעס שתדע על זה אני יספר לך בתנאי אחד!!"

"מה כבר עשית הפעם שזה כל כך חמור?!?!"

"אני לא יספר לך עד שלא תבטיח לי שלא תכעס ושלא תעזוב אותי שוב בבקשה אני לא חשבתי באותה תקופה"

"מבטיח!!! דברי כבר את מותחת אותי"

"טוב, אז ככה שלי שיכנעה אותי לעשות את המסיבה הזאת לימית והיא גרמה לכך שהילד הזה ינשק את ימית בדיוק שירין נכנס"

יואב הביט בי המום "אני לא מאמין!!"

"דיי יואב תגיד לי שהכל בסדר בינינו ושאתה סולח לי לא רציתי לשקר לך"

"ורגעע ירין יודע מזה"

"לאא נראה לך את רוצה ששלי תהרוג אותי.

"אז ימית גילתה את כל זה ועכשיו היא לא מדברת איתי ובצדק, גם אני לא הייתי רוצה להיות חברה שלי"

"דיי אל תגידי את זה מאמי, זה היה אני מבטיח לך שאני ידבר עם ירין הוא יבין אותך והכל יהיה בסדר"

"אתה לא מבין איך רגשות האשמה אוכלים אותי כל כך רע לי עם זה"

"דיי אל תרגישי ככה נכון שזה לא היה בסדר אבל זה היה בהשפעתה של שלי"

"אז אתה לא כועס עליי"

"כבר לא אני כל כך אוהב אותך"

"גם אני אותך" ותהילה התנפלה על יואב בנשיקה.

"תגידי את רוצה כבר להישאר לישון פה השעה כבר מאוחרת ואני לא יתן לך לחזור לבד בשעה כזאת!"

"טוב בסדר"

דיברתי עם אמא ונשארתי לישון עם יואב מחובקים מול הטלוויזה עד אור הבוקר.

-

נכנסתי בחיוך מזוייף למכונית "הכל בסדר ימיתו'ש? מה קורה איתך?"

אמר בפרצוף מודאג, ותוך כדי התניע את הרכב לנסיעה.

"אני חושבת שגרוע" אמרתי ודמעות התחילו לנזול לי.

שגיא ראה את המצב והוא כמו תמיד היה לו קשה לראות אותי בוכה וסובלת אז הוא עצר את הרכב בשולי הכביש וחיבק אותי, "היי לאיפה נעלמה ימית השמחה ימית אחותי הקטנה והחייכנית" אמר בחצי חיוך מודאג.

באתי לענות לו אבל שנייה לפני כן הוא אמר " חכי קודם אני יקח אותך לאכול ואז תספרי לי הכל על בטן מלאה" אמר והמשיך בנסיעה.

הגענו למסעדה התיישבנו.

חיכינו שהמלצר יגיע הזמנו לאכול, ואז הגיעו השאלות החוקרות מצד שגיא בהתחלה לא ידעתי מה לעשות לספר לו? או להמשיך להסתיר את זה? זה בכלל בריא להסתיר דברים כאלה מהאנשים שקרובים אלייך?

לאחר התלבטויות רבות פשוט שפכתי הכל בפני שגיא פשוט הכל הראתי לי את התמונות וסיפרתי לו על דוב, ויואל שנפטר.

אחרי שסיימתי הסתכלתי על שגיא "הכל בסדר שגיא?"

"אני לא מאמין את רצינית איתי? אני חושב שזה שקר אחד גדול ואם הוא משקר לך והצליח להשיג תמונות שלך ושל אמא כשהיית תנוקת בטוח יש לזה הסבר".

"יש עוד משהו שלא הראתי לך בנוסף להכל יואל ידע שהוא עומד למוות אז הוא כתב לי מכתב ברגעים האחרונים שלו" אמרתי והוצאתי את המכתב מהכיס של ונופפתי איתו מול שגיא.

-

שגיא

אוקי מה הולך פה? מאיפה היא הקריצה את זה? אנחנו לא בטנלובלה, הילדה הזאת חיה בסרט הודי רציני.

איימלה אני חושב שהיא השתגע.

או שאני משתגע מרוב מחשבות אמרתי לעצמי והחלטתי שאני חייב לברר הכל.

"ימיתי את רוצה שנדבר על זה עם אמא ואבא"

"לאאאא שגיא מה אתה חושב לעצמך אני סיפרתי לך כי אני סומכת עלייך שלא תגיד כלום ושתתמוך בי זהו לא יותר מזה"

"אבל רגע אני לא מבין איך את מאמינה לו זה רק תמונות שהוא יכול היה להשיג ומכתב שהוא היה יכול לזייף ואת כל הסיפור הזה, ימית אני לא מאמין איך את מאמינה לשטויות"

"קודם כל שגיא אל תזלזל בי אני אולי יותר קטנה ממך בשנה אבל זה לא אומר שאני בלונדינית סתומה, כמו שלי הדפוקה הזאתי שירין יוצא איתה, אני בדקתי את הכל עשיתי עם הבנדם הזה בדיקת DNA והיא יצאה חיובית ומסתבר שהוא ואחיו גם תאומים אז זה רוב הסיכויים שזה אמיתי"

"מה רציני אז זה אומר...." אמר והסתכל עליי ובפנים עצובות הבטתי בו בחזרה ואמרתי "מה זה אומר שגיא?"

"זה אומר שאנחנו לא אחים!" אמר ועכשיו התחילו לי לרדת דמעות מחדש.

"לא שגיגו'ש זה לא אומר שאנחנו לא אחים אני עדיין אוהבת אותך ואתה תמיד תיהיה החצי השני שלי  והאח הכי הכי בעולם (וגם נתנאלו'ש) וחוץ מזה זה לא אומר שאנחנו לא אחים, אנחנו אחים חורגים" הבטתי בו במבט מעודד.