קריאה מהנה.....

 והכי חשוב אל תשכחו להגיב....3> 3> 3>

פרק 37:

 הדלת נפתחה הסטתי את מבטי וראיתי את עידו נכנסו הבעת פניי השתנתה פתאום נהייתי שמחה. עידו תמיד גרם לי להרגיש כל כך שמחה, הבטתי בו מחוייכת.

"כן בבקשה תן לי את הפתק" אמרה המורה להיסטוריה וחטפה מידו את הפתק.

המורה הקראה כמה פעמים את הפתק ואחרי שנייה אמרה.

"טוב תלמידים יש לנו תלמיד חדש בכיתה עידו שלם, טוב עידו תתישב מהר ליד ימית אני לא רוצה לבזבז זמן חשוב"

עידו הביט בי במבט מאושר, והתיישב לידי "אני כל כך שמה שאתה פה, אני כל כך צריכה אותך!!" רשמתי לעידו במכתב.

"תודה לך בזכותך יהיה לי תעודת בגרות" רשם עידו וציחקקנו.

"עידו וימית אם הדיבורים ימשיכו ככה אני יאלץ להפיד בינכם מזה?!!?"

"סליחה המורה אמרנו ביחד" והבטנו זה בזה וציחקקנו.

ירין הסתכל עליינו ופשוט התפוצץ מקנאה.

מצד אחד כאב לי אבל מצד שני זה די עשה לי טוב כי הוא מרגיש עכשיו מה שאני הרגשתי כשהוא עם שלי.

היה צילצול להפסקה.

תהילה ויואב יצאו, "יואבי חכה לי אל תדבר עם ירין לבד אני רוצה להיות נוכחת בשיחה ולהסביר את עצמי" "טוב נסיכה שלי אני מחכה לך"

יואב נשאר בכיתה וחיכה לתהילה תהילה נכנסה לשירותים ושלי בדיוק הייתה שם "תגידי לי אפשר לדעת מה זה היה צריך להביע מה שקרה בבוקר" אמר שלי בטון עצבני.

"אני מצטערת שלי אני איתך גמרתי אני לא רוצה יותר לדבר איתך ולהיות חברה שלך מספיק גרמת לי לפגוע בימית מה שלא רציתי"

"תגידי לי מה את דפוקה דברי אליי יפה את שומעת?!?!"

"דיי שלי רדי ממני"

שלי נורא התעצבנה מאיך שדיברתי איתה ודחפה אותי לקיר ודפקתי את הראש בשיש ואמרה "תזהרי ממני יש לי קשרים שאת לא רוצה לדעת ואני יפגע בימית ואם צריך גם ביואבי שלך אז שלא תעזי לספר את זה לירין את שומעת!"

ויצאה בהלגנטיות מהשירותים כיאלו לא קרה כלום השנייה.

יצאתי מהשירותים בוכה רציתי ליואב וסיפרתי לו מה שקרה עם שלי "היא לא נורמלית באמא שלי, היא אפילו פצעה אותך" ותוך כדי הרטיב לי את הפצע המדדמם.

"יואבי מה עושים מספרים לירין או לא למה היא נשמעה ממש רצינית?"

"אני לא יודע אבל בנתיים לא נספר"

-

 שלי

נכנסתי לכיתה שלי הייתי כל כך עצבנית תהילה כל כך עיצבנה אותי איך היא מעזה החצופה הזאת?!!?? שלי חשבה לעצמה, נמאס לי מכולם בבית ספר הזה כולם מטומטמים חוץ מיריני שלי..........חלמה שלי לעצמה.

"שלי שלי יאהוווו, את שם?!?!?" ירין נופף מול פנייה.

"אוו יריני אהובי לא ראיתי שאתה פה סליחה חיימשלי"

"זה בסדר טוב מותק אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על משהו חשוב".

באותה שנייה שהוא אמר את זה ממש התחלתי לדאוג פחדתי שזהו אז ישיר המצאתי תירוץ "תקשיב אני חייבת ללכת לקחת מאחת הבנות את השיעורים באזרחות למה אח"כ המורה תהרוג אותי אם היא תראה שלא הכנתי."

"טוב אז בסוף יום אנחנו חייבים לדבר טוב יפה שלי"

היינו לבד בכיתה רק אני ועידו.

"אתה פשוט לא מבין כמה שאני שמחה שאתה פה עידווו" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק ממש חזק.

-

ירין

הלכתי משלי מבועס לא הספקתי לדבר איתה אבל לפחות אני גומר איתה היום.

באתי להיכנס לכיתה ואז ראיתי את הילד החדש הזה עידו או איך שלא קוראים לך ואת ימית מדברים ופשוט לא עמדתי בסקרנות שלי ועמדתי ליד הדלת והקשבתי לשיחה שלהם.

"יימתו'ש אני ממש גאה בך עשית את הדבר הנכון אל תדאגי אני בטוח משעכשיו העיניינים הסתדרו מעצמם"

"אני ממש שאתה פה איתי מה הייתי עושה בלעדייך?!?!"

וחיבקתי אותו הייתי כל כך זקוקה לתמיכה בתקופה הזאת ולדעת שיש מישהו איתי.

"את יודעת משהו אני ממש שמח שאת פה" אמר וחייך אליי. היינו ממש קרובים עידו ליטף את הלחי שלי.