"ברזל בתוך עינייך
משקיף אל המראה
ומתאפר ומתחבר
עכשיו לתוך דמעה
הולכים הדוגמנים
כמו נהר זורם
ומחליקים ומחכים
להיות בפריים
להיות בפריים

מסכה
נושרת מגופך
והמסך נקרע מזמן
כמה את מזיעה
מסכה
השקר מתהפך
והחיוכים שלך קפואים
בובה משעווה

הורידי מעלייך
את אור האולפנים
והתפשטי, חבקי אותי
הביטי בי בפנים

הקשיבי רק לרגע
לשקט הפועם
אל תפחדי ותתאדי
אל תוך הפריים" ("מסכה"- להקת דרמה)

5.10.10, מחוץ לדירה בקיבוץ.

מכתבים למסיכה

אנשים מלאים מסכות, כל אחד מהסיבות שלו, ואני לא נמנעת מלהיות אחת מהם.. אני יכולה לומר בכנות שאני בנאדם שכולו מסכות; ובכל זאת- את המסכה העיקרית שלי- המסכה המכחישה כלפי החברה את הזהות ההומוסקסואלית שלי (יותר נכון- הזהות הלסבית שלי)- החלטתי להוריד. לא, לא אבוא ואצא בהצהרות, אבל לפחות אני יודעת שכבר לא אכחיש את זה יותר, לא אתבייש יותר בזה, גם כשזה מול אנשים איתם למדתי וגדלתי. 
אז זו פחות או יותר מתנת הפרידה שלי מהמסכה הזו- מכתבים למסכה.