כמה גאווה התמלאה בתוכי לנוכח עשרות ואולי גם מאות ההורים שצעדו שם :)

הלוואי וכולם היו כמוהם. ♥

הדגל הזה יותר לא יורד מטה. הוא צריך להיות מונף מעלה, בגאווה.

מצעד הגאווה 2010 בת"א.

11.6.10

כמה מילות חפירה קצרה (:

וואו.

זו המילה, או ההברה, הראשונה שיצאה לי מהפה בכניסה לגן מאיר.

הגעתי לגן בסביבות 12 ורבע בצהריים (כן, דיי מאוחר) עם כמה חברים, שתוך שניות התפזרו בין מאות, יותר נכון, אלפי, האנשים שהסתובבו מולי, ואחרי רבע שעה בערך, אולי קצת יותר, פגשתי חברה ואיתה נשארתי במשך כל היום. בדרך פגשתי עוד דיי הרבה אנשים אהובים שלא ראיתי הרבה זמן, והיה נפלא. 

בחדשות שאח"כ שמעתי שהיינו במצעד כ-100 אלף איש. בתור המצעד הראשון שלי, נשארתי עם טעם מטורף לעוד. היה מדהים. לגמרי לגמרי מדהים.

וחם. היה ר-ו-ת-ח. וואו, אני לא זוכרת מתי היה לי חם כל כך. אבל זה לא הוריד בכלל :)
וכמה דברים- דגלים, שרשראות, צמידים, כובעים, חולצות ועוד מלא שטויות בצבעי הגאווה היו חח

אינלי כוח להרחיב יותר מידיי, אז אומר פשוט שהיה מ-ד-ה-י-ם.

שנה הבאה? תבואו גם! ;)

אנשים, מי מכם שבארון, אל תתביישו במי ומה שאתם. זה אתם, ככה השם ברא אותכם, ככה זה צריך להיות. אף אחד, אף אחד בעולם הזה, לא יוריד את ראשה של הקהילה הזו למטה. ראשנו צריך להיות מורם מעלה, גאה. צאו כשתהיה לכם הזדמנות, אף אחד בעולם הזה לא צריך לחיות בשקר. לכל אדם זכות בסיסית לחיות את חייו כמי שהוא, ולא כמישהו אחר, מישהו שהחברה רוצה.

אוהבת ומקווה שכל מי שהיה נהנה, ומי שלא, שיבוא שנה הבאה. ואמן שהקבלה של האחר תגבר ותהיה שלמה ורחבה יותר ♥