את זוכרת שהיינו אני ואת, על החוף באיביזה, אמרת לי שאני ואת זה לתמיד וששום דבר לא יפריד. היום, בדיעבד, אני מבינה שזה לא רק נשמע קלישאתי ומנותק מהמציאות - זה אכן המצב.
לא תיארתי לעצמי שאחרי כמה שנים של חברות כל-כך אינטנסיבית, בה נתתי מעצמי כל-כך הרבה, המחיר שאשלם על חברות טובה יהיה כזה כואב. אומרים שיש קארמה, אז אומרים, איפה הקארמה כשצריכים אותה?
אני לא רוצה שתסבלי, או שיכאב לך כמו שהכאבת לי כשזרקת את החברות בינינו לפח בגלל איזה בחור שהכרת, אני רק רוצה שתביני, שלמעשים שלך יש השלכות.
אנחנו תמיד היינו שם בשבילך, מעגל החברות הטובות שלך ששמר עלייך באש ובמים. גם כשהתקשרת באמצע הלילה, חנוקה מהדמעות של עצמך, ידענו לשים את הכל בצד ולהיות שם בשבילך, כי זה מה שחברות עושות. אבל בשבילך, חברות זה לא יותר מתקופה חולפת, כאלו שינעימו את זמנך עד שתתפסי לעצמך כיאה לטורפת שאת, איזה טרף עסיסי בתחפושת חבר, שימלא את החור הענק שיש לך בדיוק איפה שאמור להיות הלב.
מודה, כאבתי על אובדן החברות איתך. צרם לי שמישהי שעשיתי כל-כך הרבה בשבילה החזירה לי בתמורה חרא בצרורות.
אבל אני מבטיחה שלא אכאב עלייך ולא תעלה בי מחשבת עצבות אחת לגבייך יותר, העידן הזה חלף לי מהראש, הגיע הזמן לשים דגש על החברים האמיתיים שיש לי, ולא לבזבז את הזמן במחשבות על אנשים אינטרסנטים וצרי אופקים.
את יודעת מה, כנראה שהקארמה כן הגיעה, ככלות הכל. הרי בסופו של יום, את תהיי זו שכשהיא תריב עם החבר, לא תהיה לה כתף אמיתית להניח עליה את הראש ולבכות. איבדת את כל החברים שלך וזו הקארמה היומיומית שאת תיאלצי להתמודד איתה, יום יום, שעה שעה.
איך אומרים, ההפסד כולו שלך.
אגב, כיף לי שישרא עדיין פה.
טוב להיות בבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs. house