צבע בלחיים עוצר נשימה
אני מוכנה להראות את הצד החלש
שבי
גבוה מעליך
ואורות יסנוורו.

משהו מפתיע בדרך הכתיבה
נורא משכנעת
ועוד אהבה יודעת מקום משלה
בין שורות ומילים.

זו הייתה רק הקדמה.
וזה נכתב על אסונות.
כמו תמיד.

 

לזכרם.

-

מיימיו של נהר הירדן גועשים מהבוקר
סודות אקליפטוס נושאים הגלים על גבם
ואמא וילד קרבים בחיוך ובאושר
אל שאון הזרמים ורסיסי דמעותיו של ענן.
ואמא וילד קרבים בחיוך ובאושר
אל שאון הזרמים ורסיסי דמעותיו של ענן.

רגליו של הילד קלות ואמו אך דואגת
עיניה רצות במרחב השדות הירוקים
"רק שמור את חייך היטב", היא מבקשת
גם היא וגם שמי צהריים שלווים
"רק שמור את חייך היטב" היא מבקשת
גם היא וגם שמי צהריים שלווים.

איזה אסון עוד ינחת על פניו של הילד
זה שהבטיח שלא יפרדו לעולם?
ומי זיכרון של ליל קיץ ראשון יספר לה
כשתלך לבדה על הגשר מעל הנהר?
כשתלך לבדה על הגשר מעל הנהר.