נכניס את החולצה האדומה מאתמול בערב

כי ריח העשן דבק בה בעיקשות

אם מישהו חייך אני כבר לא זוכרת

למראה הריקוד הצמוד והגב החשוף

נכניס את חזיית התחרה מליל אמש

כי רק להיזכר עושה לי רע

שלוש שנים כל ערב מבטיחה שלא יקרה

מה שכבר קרה הערב

מה שכבר קרה 

נכניס את כל הראש ונערבל עם מים

אולי זה קצת ישטוף את הכאב

של משהו שלא שלם איתך אף פעם

בזמן שאת פותחת את הלב

נכניס את השמלה הצהובה של בוקר יום ראשון

האחרון בו התקרב ובא מישהו עם פרח בידו

הוא בטח רציני לכן כדאי להיפגש שוב

נכניס את הגרביים החמות איתן ביליתי את הלילה

וגם את המעיל השחור שנרטב כולו

נכניס גם את הפתק שבכיס המכנסיים

שיעלם במים ויחזור בתור עיסה בלי אותיות.

נכניס את כל הראש ונערבל עם מים

אולי זה קצת ישטוף את הכאב

של משהו שלא שלם איתך אף פעם

בזמן שאת פותחת את הלב.

אדרנלין,

נפגש עם משחק מסוכן

אור בפנים

בידיים נמצא הגורל

אם להמשיך

יש להציג סימן חיים

בפני הנציג

של ארץ לעולם לא.

איך בחיים

נפגשות הצלליות בין הקפלים

ובלילות אין מה לראות חוץ מהחרטה

והלב, הוא קופץ בקצב של המהומה מכל היום

אדרנלין,

בין אם רכבת הרים

בין אם שתיקה

או מן צרה מתוקה

ניסיתי לגרום לו לטעום מהפחד

אבל הוא נרתע

נרתע למגע שפתיי.

איך מרגישים את זה בלי לקפוץ למים ?

הוא אומר שהברירה היא לא בין לחיות או למות

אלא איך לחיות ואיפה

ככה ממשיכים עם המשחק האחרון .

אני, הוא 

זה שמסדר את המילים

ואין לי מסיכות על הפנים

אני הוא כד המים

ששופך את כל הרגש שבפנים.

מוציא, את כל הכעס על נייר

ומאוכזב מזה שהוא נגמר

רציתי להמשיך את הכתיבה

בארוחת הערב

אמרתי לו גם אם נגמר

תשאיר קצת מהרגש למחר

אני עוד אשאר כאן לידך

עד אור הבוקר

תמיד,

הוא מנסה שלא להיפגע

וגם אני הבטחתי הבטחה

להתנצל ולבקש סליחה

אם בטעות אפגע.

אני, זו

מי שמנסה להתאהב

אבל הגוף רוצה להישרף

מרגיש את השתיקה הזאת בלב

וזה כואב לו

אמרתי לו גם אם נגמר

תשאיר קצת מהרגש למחר

אני עוד אשאר כאן לידך

עד אור הבוקר.

זה נכון הוא מנסה מאוד

והיא עוד מסתגרת בחומות

שהיא בנתה לעצמה

ובפניו האכזבה

איפה הימים בהם היה לנו טוב ביחד?