נכתב למען אמהות שכולות, ואבות שקברו את בניהם, ואחים שמרגישים בחסר. למען אנשים חזקים אלו, שלא מבינים, למה? ואיך? איך הוא העז לקחת את הבנם? ודווקא אותו? את נער החמד, האדיב, האהוב כל כך.

אני רוצה לחזק ידיכם. לחבק אתכם ולנגב דמעותיכם ולומר - אל תבכו. הוא לא ישוב עוד. אל תבכו, היו חזקים - יש חיים שלמים אותם אתם צריכים עוד לעבוד, בלעדיו, אך עדיין, אם כולם יוותרו - תישאר רק מדינה שבורה ועזובה, וחללים לרוב. כאלה שבמותם ציוו לנו את החיים. החיים בארץ הזו.

***

יושבת ליד הקבר:

היום,

כמו שאנחנו

נישא חרטה אחרונה השמיימה

וממנה נדאה

כמו ציפור כחולת כנף

בוכייה,

עזובה,

מטה מטה.

היום זיכרון קטן,

עצוב

יושב על אדן חלוני

ולוחש לי

לוחש מילותיו היפות

לפני שניתק הטלפון,

לפני שנישק באחרונה,

לפני שהובא לקבורה.

היום, לפני שש שנים,

נפל

ולא שב.

למרות תחנוניו של אביו

ודמעות מלוחות

ותכופות

של אמו.

היום, אני כאן

ואתה לידי

אך לא פה

לא פה איתי.

את בוגדת .

פגעת ברגשות האומה כולה.

את בעצמך,

משרתת את עצמך

בצבא של עצמך

של הוריך, של חבריך.

ופעלת כרצונך.

כידוע לך, מילים הן הדבר המפליל ביותר

והחשוב ביותר

ובתור אישה נבונה ניצלת את זה.

כמה חששות ופחדים היו לך ?

האם היו לך אילו חששות ופחדים?

אולי קצת, בהתחלה.

אבל זה עבר, כאשר צריבת המסמך האלף עלתה בידך.

זה למטרה חשובה.

אידיאולוגית.

את משננת ומסירה פחד מליבך.  

נראה לך לא בסדר?

לא מה שאת עושה, מה שהם עושים.

קשה לך במסגרת?

מסגרת צבאית? לה התחייבת? לה את נאמנה?

לכי. תעזבי.

אידיאולוגיה?! את עשית את זה ממניעים אידיאולוגים ?!

היה אידיאולוגי יותר שתלכי ותעזבי אותנו לנפשנו

עם הדברים הלא מוסריים שקורים כאן

האלו ששומרים מפי העולם כדי להגן.

היה טוב יותר לו היית פונה לקב"ן.

היה נחמד יותר לקרוא לך משתמטת לשנתיים מאשר לקרוא לך אסירה למשך 14 השנים הבאות

את סתם בוגדת עכשיו,

לא משנה אילו מניעים אידיאולוגים כל כך חשובים הניעו אותך למעשה.

***

אולי אפילו הייתי מסכימה איתך אם הייתי במצב רוח טוב יותר. אבל הפנים שלך שהיו מרוחות על עיתון יום שישי שלי, יחד עם כל הבעיות שנפלו עלי מאז תחילת השנה - אני באמת חושבת שאין פה מקום בטוח אחד להניח פה את הראש. אני חושבת על לעבור לגור בחו"ל, לפני צבא. להשתמט, לא לחזור. אני מפחדת פה כל כך.

האם נתחיל כולנו לעבור לגור בחו"ל למען מניעים אידיאולוגים? למען עבודה טובה יותר? לעמן עתיד ילדינו?

אולי בעצם נחזור ל1942, אולי במסע לפולין הבא פשוט נשאר בתוך הביתנים ונחכה למישהו במדים שיאיים על כולנו שאם לא ניכנס לתוך תאי הגזים הוא יירה בנו?

אנחנו מטילים על עצמנו שואה שנייה. כי אנחנו תרבות ישראלית, בהמתית ומעדלת פינות. כי הקפדנים שבינינו שמים לב להבדל בין ישראלי מצוי לשאר העולם ומציירים לעצמם עתיד שונה לחלוטין.

אנחנו לא רוצים להיות ישראלים. אנחנו מעדיפים להיות אמריקאים שמרנים, עם חינוך טוב ועתיד טוב והכי חשוב - בלי צבא. בלי הדבר הזה שגורם לאנשים צעירים לאבד את החיים בגיל צעיר כל כך , ויותר גרוע, לחיות עם נכות מסויימת כל החיים, לבגוד במדינה ממניעים אידיאולוגים. צבא הוא לא דבר ברור מאילו ואני תומכת במתנגדים. הבעיה היא אחת. במסגרת, כמו בכל מסגרת - מענישים. יש לנו קורבן תמים ויפה פרצוף שמעיד על כך.

אולי עוד כמה שנים יתעוררו כמה מביני עיניין ואף יודו לה על מעשיה. בינתיים, אני מצטערת על גורלה. הקטע הנ"ל לא נכתב כדי להאשים את ענת קם אלא כדי לעורר אתכם, ישראלים יקרים - האם הייתם מוכנים לשנות דבר וחצי דבר למען הדבר בו אתם מאמינים? האם הייתם מוכנים לעמוד בתגובות שכאלה?

בסופו של דבר, הדרך הבטוחה ביותר היא להצביע ברגליים.