Nothing is as easy as it looks

היום היה לי מפגש הצמדה של פר"ח.. שזה בעצם להיות חונך לילד שיש לו בעיות בבית או בעיות חברתיות כלשהן..

הייתי נורא לחוצה לפני שפגשתי את הילד שאני אמורה לחנוך..הכי הרבה בגלל ההורים..

 מלחיץ אותי הפגישה עם ההורים מה הם מצפים בכלל מהפרוייקט הזה? מה הם יחשבו עליי? מה הילד יחשוב עלי..?

האמת אני כבר דמיינתי אותה.. ילדה שקטה, ילדה שאוהבת כלבים, אוהבת לצייר.. בדיוק כמו שעניתי כששאלו שאלו אותי בראיון..

אז קיבלתי ילדה קטנה בכיתה ג' בשם שובל, נורא חביבה למראית העין... אבל אחרי כמה דקות שיחה גיליתי שהתנפצה לי כל האשלייה..

ילדה מרוקאית קטנה.. עם אמא ששונאת רוסים(!) כן כן..

בסוף המפגש הרכזת שלי קראה לי לצד ושאלה אותי כמה זמן אני בארץ.. עניתי לה,  19 שנה, למה?..

אז היא אמרה:" אה..אממ אל תבהלי פשוט האמא של הילדה די ביקשה חונך שהוא לא מהמגזר הרוסי..אבל החלטתי לתת לך אותה בכל זאת.."

 הייתי בשוק..למה לעזעאזל נתת חונכת רוסיה לילדה שאמא שלה שונאת רוסים?!..למה להתעלל בי ובאמא? אבל כבר אין דרך חזרה.. 

בקיצור הולכת להיות לי שנה מעניינת.. למזלי לפחות הכרתי במפגש עוד בחורה שהיא חונכת של האח של שובל.. אז כנראה שנעשה להם

מידי פעם פעילויות ביחד..

אוףף אני לא מאמינה שכבר חזרתי ללמוד.. לא היה לי חופש בכלל ממש התבזבז לי הקיץ!

גם אין כסף וגם למדתי כל החופש..! אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני אלמד בחופש.. גם הקיץ שעבר

עשיתי קורס קיץ במתמטיקה כדי להתקבל ללימודים.

למרות כל ההתמרמרות היה די נחמד..בגלל שאין כסף לצאת כל הזמן, כל יום הגיעו (ואני מאמינה שימשיכו להגיע...) אלינו חברים וישבנו בגינה עד השעות הקטנות

 אין כמו חברים טובים! אוהבת את כולםםםם! אחד אחד ביחד עם ה-faults שלהם.. :)))

אז הלך החופש..ולי נמאס לשבת בבית אז בשבת סוףסוף הצלחנו להתעורר די מוקדם ונסענו לטייל בעכו העתיקה.. היה ממש כיףףף במיוחד לטייל בשוק

יש אווירה מיוחדת במקום הזה.. ממש הרגשה של חו"ל.

אני תמיד מתכננת על איזה טיול בטבע,טיול סוסים,, קייקים או קמפינג משהו מגניב כזה...

 אבל זה אף פעם לא יוצא לפועל !! כי החברים או פדלאות או מפונקים.כולל אנטון!!!

נמאס כבר כל מה שאני עושה בבית זה לשבת מול המחשב או טלויזיה כמה אפשר להירקב בבית?? 

נמאס לי להתלונן כל הזמן אבל זה בלתי נמנע..

ועוד מעט יש לי יומולדת ואין לי מושג עדיין איפה לחגוג..

אתם יודעים מה בא לי???בא לי.. בא לי לחזור לגיל 16!כן, זה מה שבא לי... ! מה לא הייתי עושה.. הייתי מוכרת את נשמתי בשביל זה..

היה לי הכי כיף בעולם..............

הממ האם אני מאחרת?..

אז בואו נגיד שאני מלכת האיחורים.ורבים מחבריי יעידו על כך.. לא שאני גאה בזה או משהו..

אני לא יודעת למה ואיך תמיד זה קורה לי שכשאני אמורה לצאת בדיוק מהבית אבל פתאום יש איזה עניין..

כמו: לבדוק את השיער במראה,

 פתאום להחליט שהחולצה הזאת  בעצם לא באה לי בטוב כרגע.. ואני חייבת לרוץ להחליף..

או שאני חייבת שנייה לרשום\לקרוא משהו בפייסבוק בדיוק שנייה ואני יוצאת....

או משהו די נפוץ כמו: איפה שמתי את המפתחות של הבית\אוטו??? ומתחילה לנבור בכל חור  ברחבי הבית.. 

ועוד מליון ואחד סיבות.. שמשום מה לא יכלו לצוץ בראש שעה לפני שצריך לצאת אלא בדיוק דקה לפני..

או שאני אומרת לעצמי שאני בטוח אספיק להגיע תוך 10 דקות.. ואז נתקעת מאחורי איזה משאית כל הדרך..

וככה יוצא שלא משנה לאן אני אלך אני אגיע באיחור.

אבל יש מקרים יוצאי דופן כמו עבודה למשל בחיים אני לא מאחרת לעבודה.. אולי זה מסיבה פשוטה שאם אני אאחר יפטרו אותי.

כנראה שזה יושב לי בתת מודע ולכן אני לא נותנת לעצמי לאחר לעבודה.

האמת אני ממש שונאת את זה..לאחר, זה הרגל מעצבן זה משנה את האופן שבו אחרים רואים אותך ויוצר רושם מאוד  לא טוב.. חוסר אמינות.

המממ...הכי מצחיק שאני בעצמי שונאת שמאחרים לי..

הייתי בצפייה..

כל היום בלחץ מטורף.. לרגע הרגשתי שאם אמשיך לדאוג כלכך אחטוף איזה התקף לב..

ואז נכנסתי לאתר של המכללה.. לראות אם יש ציון, קצת היססתי פחדתי לראות

אבל הסתכלתי ולא האמנתי.. לא רק שעברתי את המבחן גם קיבלתי ציון טוב.. פיווו איזו הקלהההההה

הלימודים האלה לאט לאט צובעים את שערי ללבן..

אני מקווה שיהיה בסדר בסימסטר הקרוב אני רק רוצה להצליח..לקבל ציונים טובים לסיים את התואר..

אגב רשמו לי היום תגובה ממש מגעילה באילום שם ..מה הקטע?

זה כלכך פתטי להיכנס לכל בלוג ולרשום משהו מגעיל וטיפשי.. בעצם זה אפילו לא שווה התייחסות.