אז מסתבר שגילוי נאות לא מוגדר בדיוק כמו שחשבתי.
למעשה, ההגדרה היא (עפ"י ויקיפדיה, שתחייה)- גילוי נאות הוא מונח משפטי המתייחס לחובה המוטלת במקרים מסוימים על אדם או על ארגון, לגלות עובדות מהותיות אשר יש בהן כדי להשפיע על תוצאה של פעולה
הגילוי שלי, שהוא לא כל כך נאות, עפ"י ההגדרה האמיתית ולא על פי ההגדרה הדמיונית שלי היא שאני כותב.
כותב סיפורים, כותב שירים, כותב בלוג נכון לעכשיו, כותב רשימת קניות לסופר.
אני לא אגיד אם אני טוב או לא כי ניחנתי בנוסחה איומה בכל הנוגע ליצירתיות- חוסר ביטחון משווע+ אגו גדול יחסית= מטורלל על כל המוח.
או במילים אחרות- מעדיף לא להראות דברים אישיים, בידיעה שזה כנראה יפגע באגו שלי.
אבל, הסיבה שכולנו (אני לפחות, לא אתם משועממים שכמותכם) התכנסנו היא כזאת- אנחנו לא מכירים אחד את השני, ועוד לא המציאו את האופציה לגילוי הסמקות באופן וירטואלי, אז ממש לא איכפת לי להראות לכם מהגיגיי הלא- מעולים- בעליל.
מה שבחרתי היום הוא אחד משירי הבודדים הכתובים בעברית (אני אמריקאי, קל לי יותר להתבטא באנגלית), שאני מופיע איתו לפעמים בפאבים זחוחים ברחבי הארץ, שם האנשים שיכורים מדי כדי להגיד לי מה דעתם. מדובר בבחורה, קצת פראית קצת לא ברורה. קצת פרחה וקצת לא. קצת רוצה אותי, קצת לא (וגם להפך) ובקיצור, סימה:
סימה ואני זה סיפור של שנים.
סימה ואני יוצאים ונפרדים.
כשסימה לא רוצה אותי, אני רוצה את סימה.
וכשאני דוחה אותה, רטוב לה שם בפנימה.
אח, סימה.
יום אחד חתכנו, את היחסים.
הפעם לתמיד, אמרתי. לתמיד- לעולמים
אך לא קצר הזמן, ורעד לו במכנס
"מה הטלפון של סימה?" הוא שאל, וקצת נלחץ.
סימה ואני זה סיפור של שנים.
סימה ואני יוצאים ונפרדים.
טוב, סימה לא הסכימה, זה בעט לי קצת בבטן
את הטון אני נתתי עד עכשיו אמרתי קצת כועס ו
מה זה העניין הזה שהיא מסרבת?
סימה את עוזבת!
"מזל שלא הסכימה סימה", צווח התרנגול.
"יכל להיות אסון גדול", צווח, וגם היה שואג אם רק היה יכול
"יכל להיות אסון", צווח שוב, משכנע את עצמו
"סתם סרטים ודרמה" סימה סרטים כחולים (ע"ר)ה.
וכשתשאל אותי סימונה, על מי כתוב השיר,
כי סימה זה בדוי, הרי. זה שם קצת בדיוני.
אומר לה שזה שיר אמנם, אבל הוא דמיוני
אין לך מה לדאוג, זה לא עלייך. תסתובבי לצד שני.
-סוף השיר האדיוטי-
אהבתם? קומו בבוקר וספרו לכולם. לא אהבתם? אל תקומו.
יום טוב, חדל חפירות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
