הבלוג שאף אחד לא יקרא

פוסטרוסופיה- מילה ארוכה שסתם אין לה משמעות, פשוט היא מכילה את המילה פוסט בתוכה.

על כל פנים, לענייננו (מילה קצת גדולה מדי לפוסט הזה- עניין),

סתם לא באמת, פשוט חשבתי להמשיך עם העניין, ואין הרבה דברים שמתקשרים עם פוסט.

ועכשיו, אחרי שהתחלתי את הת'רד הזה באופן מצוחקק משהו, קצת קשה לעבור לרצינות יותר- אבל אני אנסה:

כבר כמה זמן שלא פרסמתי פוסט, וזה אחד הדברים שהובילו אותי לתובנה שלא קורה כלום בחיים שלי. האמת שיש לי תירוץ טוב- אני בצבא, והצבא לא מאפשר יותר מדי חיים, למרות שאני ג'ובניק די מקצועי...

יש לי המון תכניות שאני לא אלאה אתכם איתם, אבל כולן רק לאחרי הצבא. ואמנם- מבאס ת'תחת העניין.

אם לקפוץ מדבר לדבר (תכונה שקיימת אצלי), אף פעם לא פחדתי מהמוות. באמת שאף פעם לא... ברמה שמוזילה את המוות אפילו- הייתי מוכן לעבור ממש מעט דברים רעים בשביל לא למות.

מה שהוביל אותי לתובנה הבאה: תמיד ידעתי שהפחד מהמוות לא קיים אצלי. רק היום גיליתי שזה בגלל שאני כל כך מפחד מהחיים.

ותאמינו לו- זו חתיכת תובנה מבאסת. אבל היי- הכרה בבעיה זה חצי מההתמודדות, לא? =]

את הפוסט הדכאוני הזה אני אסיים בעוד תכונה שלי- אני אף פעם לא מצליח לסיים כלו

שבא לכם לכתוב פוסט ואין לכם על מה?

זה המצב כרגע. אבל אל דאגה: אני אחד  הכותבים מהמותן הטובים ביותר שאני מכיר!

The Waist Writer is on his way! (שמתם לב שאם קוראים את זה בקול, זה יכול להתפרש גם כ"כותב הבזבוז", שזה נכון לא פחות)

על כל פנים, יש לי התלבטות מוסרית לחלוק איתכם.

ישנה אחת, נאת פנים ובנויה לתלפיות, שבוא נגיד שציפור לחשה לי שלא תהיה לה בעיה לשתף איתי פעולה בעניינים מסויימים. (יש אומרים שהיא עצמה זאת הציפור המדוברת).

"נו, אדיוט! מה הבעיה?" אתם אומרים לעצמיכם. ובכן הבעיה היא כזאת- היא יצאה פעם עם אחי. לפני שנתיים ליתר דיוק, ולתקופה של כארבעה חודשים. הם לא בקשר כיום.

אני יודע שחלק יוכלו לומר שזה לא מוסרי בעליל, אבל פה טמון הייתרון שאני לא מכיר אתכם בכלל.

אז מה אתם אומרים? זה גרוע לגמרי? אני לא בונה על קשר, רק על סטוץ... או שזה יותר גרוע בכלל?

יש לכם משקל רב פה, בגלל שאני מתפדח לדבר עם חברים שלי על זה, אז קחו את זה ברצינות :)

אגב, לה אין בעיה מוסרית בכלל, כך היא משדרת...

יום טוב, ומוסרי לחלוטין שיהיה לכם