come as you are

אני לא חיה את החיים כמו שהייתי רוצה.

אני לא מרגישה אותם.

ואני פשוט מרגישה.. כל כך ריקה.

מי האנשים שאם לא אהיה פה, הם ממש יתגעגעו אליי, יצטרכו אותי, יהיה להם קשה בלעדיי, אלה שבאמת ובתמים אוהבים אותי וחברים אמיתיים שלי.

חברות אמת זה מצרך יקר בימינו..

אני מרגישה תקועה במקום,

לא הולכת לשום מקום,

אני לא באמת ממששת את החיים,

לא חיה אותם.

אני רוצה להשתחרר מהכבלים שלי,

אני רוצה להפסיק לחיות במוח שלי,

להפסיק עם החיים האלה.

אני תוהה שוב ושוב מי הם אלו שיהיו בייסורים אמיתיים אם אמות,

ואני חושבת שמעטים הם אלו שיזכרו אותי באמת, ויתגעגעו גם כשתעבור שנה.

מי אלו שכשהם ייזכרו בי תהיה להם דקירה קטנה בלב, ודמעה שמאיימת להשתחרר..

האם לא יבוא מישהו במקומי שיהיה תחליף משופר לי?

אני רוצה קצת שקט,

שקט מהמחשבות שמציפות אותי בכל רגע,

בכל לילה,

הן נכנסות אל תוך החלומות,

מסובבות אותן,

ואני כבר לא יכולה ככה.