come as you are

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט

תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט

אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות

אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי כבר..

רגע אחד רע, ברגע אחר אני בהיי.

אני לא יודעת מה נסגר איתי,

לא יודעת מה נסגר עם האהבה..

אולי , אולי אני משתנה..

קבעתי עם האושר
והוא לא בא
זה לא נורא
ואלוהים מדוע
המוות פה קבוע
ועוד אומרים שאתה כאן

ההורים שונאים אותי
החברה בוגדת בי
בעבודה זרקו אותי היום
הוויסקי מעציב אותי
את החשיש אני לא מרגיש
ונגמר לי שכר דירה היום

קבעתי עם האושר
והוא לא בא
זה לא נורא
ואלוהים מדוע
המוות פה קבוע
ועוד אומרים שאתה כאן

לא מוזמן למסיבות
לא צוחק מהבדיחות
נגמר הקורס לריקודי עם
והחיים הם מסריחים
האנשים מטומטמים
הדתיים דופקים פה את כולם

קבעתי עם האושר

והוא לא בא...

טוב לי עם השקט שלי.

צלילים עמוקים שחודרים לתוך ראשי,

מרוקנים את מחשבותיי,

תוקפים את רגשותיי,

והדמעות זולגות.

הגוף חסר מנוח,

לא יכול להילחם בזה,

אין דרך לברוח,

אני כבר שם.

אני יכולה להיות האש והרוח,

אני יכולה להיות כל דבר שאבחר,

אם רק ארצה מספיק,

אני יכולה לחיות

ואני יכולה לדעוך.

לאט לאט העלים נושרים,

והיינו מצפים לפריחה מחודשת,

אבל כל חלק בגוף נרקב מחדש

והתאים לא מתחדשים

לאט לאט גופי מקלף את עצמו,

מתכלה.

אני לא מכירה את ההרגשה,

של לחיות בשקט בתוך עצמי,

כל כך הרבה אוויר,

ואינני מסוגלת לנשום.

כל כך הרבה מחשבות מתרוצצות,

ואין מנוח,

אני רק רוצה שקט,

השקט המיוחל,

רוגע מכל זה,

להפסיק.

יש בי, ואין בי, וכל כך הרבה חסר שכבר אמור להיות.

שום דבר לא יפגע בי..