come as you are

טוב אז אנחנו כבר חודשיים וקצת ביחד..

אני אוהבת אותו, באמת.

הוא אוהב אותי, באמת.

המשיכה המינית מטורפת..

ותמיד יש קולות בראש שאומרים שזה מוקדם מדי, שאסור לי להיות כזו קלה, שאני צריכה לחכות.

ובתכלס למה זה לא יהיה בסדר אם אני כבר אשכב איתו?

אני רוצה.

מאד.

בפעם האחרונה שנפגשנו עשינו סקס יבש.

זה היה כל כך...

פשוט לא יכולתי לנשום, אבל לא הייתי צריכה אוויר.

הנשיקות שלו היו האוויר שלי, ואני לא צריכה יותר מזה..

אני חושבת שגיל 17 זה גיל נורמלי לאבד את הבתולים.. לא?

בסוף החודש יש לו בית ריק ואני הולכת לישון אצלו.

אני מפחדת ממה שאני הולכת לעשות, אני מפחדת שאני לא אשלוט בעצמי.

אבל אולי אני לא רוצה לשלוט בעצמי כשאני איתו..

אולי לא.

כי אנחנו לבד, תמיד היינו בחושך,

וזה עצוב לחכות, מבלי לדעת למה..

אין מלאכים בגן עדן,

יש פה רק גיהנום שנותן לחלום שיש מלאכים בגן עדן,

שיש מלאכים בגן עדן,

אבל אין מלאכים.

כשעצובים מחכים לניסים, כמו ילדים מחכים לקוסמים,

שאין מלאכים מלאכים בגן עדן,

אין מלאכים בגן עדן,

אין מלאכים ואין גן עדן.

אני נשרפת מהרגשות שלי אלייך,

התשוקה שלי בוערת חזק מדיי.

אני לא יכולה לעצור את זה,

והדמעות זולגות.

אני צריכה אותך כאן כל כך עכשיו,

ואינך.

בחיים לא חשבתי שאפשר להרגיש כל כך חזק,

עד שהכול מתפוצץ.

בחיים לא ידעתי כמה אני אהיה תלויה,

באדם אחד.

דמות חרסינה,

כל כך שבירה,

כשהידיים שלך נוגעות

אני מתעוררת לחיים.

אתה האש שלי,

וכשאינך אני כבויה מבפנים,

כשאינך אין לי דבר,

כשאינך אני ריקה.