אז זהו, אני מסיימת לי י"ב. כרגע אני בדיוק בתחילתה של "תקופה נפלאה" שבין הלימודים לצבא. רוצה לעבוד אבל בינתיים רק מדדה בכוח לבגרויות, מתכונות, השלמות...מכריחה את עצמי ללמוד כשפשוט אין כבר כוח. די! השקעתי מעצמי מעל ומעבר בכל הקשור ללימודים ומבחנים..
ובזכות כל ההשקעה המרהיבה שביצעתי במהלך כל שנותיי בתיכון, אני מסיימת עם 70 סופי בהיסטוריה- כיף! תקחו ממני דוגמה צעירי ישראבלוג.
בכל מקרה, לא כתבתי פוסט כבר המון זמן, ופתאום עכשיו כשנגמרה כל ההפקה שלי בתיאטרון התפנו לי החיים כדי לראות "מופע שנות ה-70" ו "90210" (אל תראו אותי ככה. חייבים גם מנת שטחיות אחרי שרואים את הגאונות שב"מופע שנות ה-70".), חדר בי הצורך לכתוב לאנשי האומה ולחלוק את פניני החוכמה והלבטים עימכם, אם רק תסכימו להאזין.
שאלה: מה גובר על מה? אהבה שכוללת תשוקה, הימשכות מטורפת על כל המשתמע, שיחות נפש באמצע הלילה במיטה שלו, נשיקות עדינות...וסוערות...או ריבים בלתי נסבלים, העובדה שכולם אומרים ש"את יכולה למצוא מישהו יותר טוב", אגואיזם, חוסר התחשבות, התנהגות שונה כשאנחנו ליד חברים משותפים שלנו (עקיצות מעליבות וכו'..) ..? אני נמצאת כרגע בצומת דרכים שקשה לי לעמוד מולה. הוא מודע לשלל הדברים האלה שמפריעים לי בו, אבל לא ממש משתדל לשנות משהו כי "טוב לו ככה". ומה עם מה שטוב לי?!
מה עושים? סוגרים את הבסטה? רק המחשבה על זה עושה לי דיכאון. אוהבת אותו בכל מעודי! האם לוותר על זה? חשוב להזכיר שאהבה זה לא משהו שכדאי להקל בו ראש...
והנה, אני מוצאת את עצמי מנסה לשכנע אתכם, ילדי וילדות ישרא למה כדאי לבחור תמיד באהבה. כן, זה מה שטחנו לנו מאז אגדות הסינדרלה, היפהיפיה הנרדמת- אהבה תמיד מנצחת. אבל כשמתבגרים אולי דווקא כן חשוב להטיל ספק באהבה- האם שווה לאהוב מישהו עד זוב דם גם כשהמצב חרא? הרי גם את זה לימדו אותנו הסטיקרים המודבקים על כל מכונית שמלאנית- כשהמצב חרא חייבים להתפנות. האמנם? הכל מבלבל פתאום. למה להקשיב? הרי גם את זה לימדו אותנו מתמחי אוניברסיטת- כותבי- הפתקים- בעוגיות- המזל- בסין: הקשיבו תמיד ללבכם. אבל דאמט! אני לא שומעת כלום!
אז כן, אנחנו רבים. וכן, הוא מצחיק אותי. וכן אנחנו גם חברים וגם החברים הכי טובים. וכן, אני משקיעה ביחסים הרבה יותר ממנו. וכן הוא אגואיסט. וכן, הוא חמוד. וכן הנשיקות שלו מדהימות ויכולות לגרום לי לצמרמורות כל פעם מחדש גם אחרי 4 חודשים ביחד. וכן הוא בחור מתוסבך מאין כמוהו, וכן אני מאוהבת בו לגמרי. לפחות ככה אני חושבת.
יש למישהו מכם תשובה בשבילי? להיפרד? או שזאת רק הזדמנות נפלאה לנסות לבנות דברים מחדש? פתאום הריח שלו נדבק לי לבגדים ומציף בי געגוע...נראה לי שאחרי הכל, האהבה תנצח..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I can't get no...