נראה לי קצת הזוי שלהתחיל יומן אלקטרוני בגיל 18, אחרי הכול זה תפקיד של בנות 15 עם הורמונים משתוללים ומועקות התבגרות.
אולי זאת לא ההתחלה הכי מוצלחת של פוסט אבל נאלץ להסתפק בזה.. החלק המוזר
שגם אני רוצה לחזור לגיל 15, זאת היתה שנה מיוחדת.. עם הרבה עליות
ומורדות.. יותר מידי מורדות, אבל מי לא טוען ככה על תקופת החטיבה.. הקטע
הוא שאני לא מתחרטת על שום רגע, גם אם היו תקופות שרציתי למצוא מחסה
בדברים לא כול כך בריאים.. אהמ.. אלכוהול.
בתקופה הזאת לפני הצבא, אתה חושב הכי הרבה.. כי אתה מבין ומכיר בעובדה
שאתה כבר לא ילד שיכול לבלות את ימייך בהברזות במחששה של בית הספר.. אתה
מבין שאחרי הבית ספר את אשכרה לא רוצה לבלות את עתידך במכירת בורקסים..
והגיע הזמן לעשות סדר עדיפויות.. וכן יקירי, אמא תמיד צודקת.
נראה לי ההחלטה הכי בוגרת שלי היתה להתגייס למג"ב... כי אפילו הגיבוש שהיה
יומיים במחנה 80 בצפון בחורף.. שהיה שיא הקשה אבל שיא המדהים.. מבגרים
אותך..
אולי זה בעצם הזמן להכיר את עצמי.. שמי ענת (אנה לרוסים או דובריי השפה
שביינכם), בת 18 מתל אביב.. את האמת אני לא חושבת שאני אמורה להתחיל
להחמיא לעצמי כרגע אחרי הכול זאת לא מכירה פומבית.. אבל נסכם בזה.
נמאס לי לנסות לגרום להוות שלמות בפניי אחרים, בעלת ביטחון, ומסודרת מבחינת חיים.. אחרי הכול אני רחוק מלהיות מושלמת.
לא נראה לי שהעיניין יטופל בלי פגיעה של אחד הצדדים, פשוט נמאס לי לצאת הרעה בסיפור.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: