דיי!
אי אפשר לשבת בשקט!
החלטתי לעשות פוסט על גלעד, לפרוק את כל מה שאני חושבת
ולנסות לפתוח לכמה אנשים את העיניים.. ואולי גם את הלב.
מה היה קורה אם הילד שלכם לא היה חוזר הביתה?
יצא ולא חזר?
אחרי כמה שעות לא תתחילו לדאוג?
אני חושבת שהייתי משקשקים מפחד
מתפללים לאלוהים שהכל בסדר איתו..
הילד שלנו?
לא חזר הביתה..
הוא שם עכשיו.. מתפלל לאלוהים שנעשה משהו ונחזיר אותו..
חצי מדינה עושה מהומות בשביל להחזיר אותו אלינו
והחצי השני שותק.
מה עוד נעשה בשביל להביא אותו אליינו?
הפגנות.. צעדות.. חולצות.. סטיקרים..
מה אם האנשים שיכולים להשפיע אתם שואלים?
האנשים האלה סותמים אוזניים.
מה שבאמת מעניין אותם זה הכל חוץ מהילד שלנו.
לדעתי?
הוא שווה יותר מעוד שר מושחט בממשלה
מעוד 3 ילדים שהשחיטו את בתי הספר בלילה
לפני יותר מחצי שנה כתבתי שיר.
באותם ימים חשבתי שאולי העיניינים יזוזו...
טעיתי ובגדול.
המדינה שלי עדיין שותקת.
הילד של כולנו \ נורית חיימוב
ילד קטן להוריו הוא עדיין
חייל במדינת ישראל
עיניהם של הוריו מלאות מים
תפילה אני ממלמל
יפה תואר, חכם ומצחיק... חיוכו המתוק
געגועים ודמעות צורבות את הלב... דיכאון עמוק
לשמור על המדינה חשב בלי לחשוש
לבש מדים ירוקים
יצא אל הדרך, כומתה על הראש
חשב החיים מתוקים...
הכל יגמר ילד, הכל יגמר
היום קרב ובא
מרחק הנגיעה שבינינו ישבר
תחכה עוד טיפה...
השעון מתקתק..
1510 ימים
לא ראינו אותך מולנו
1510 ימים
לא שמענו אותך צוחק
1510 ימים
לא ראינו אותך משחק
1510 ימים
לא שמענו אותך מדבר על להקים משפחה
1510 ימים
אני מתפללת שתחזור
1510 ימים..
המדינה הזאת שותקת.
שבת שלום גלעד
אני עדיין מחכה
ולא מתייאשת
אני כבר התגייסתי.
ואתם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
