ואהבת לאדם כמוך

פעם הייתי רואה צפורים בכתמים וצללים. זה היה קורה כשהייתי בוהה בתיקרה או בקירות, בעלים שמחוץ לביתי, או בכל מיני דברים אחרים.

היום ראיתי את הפוסט המדהים הזה על פרצופים של *חגית*. ופתאום נזכרתי שאני כבר הרבה זמן לא רואה את הצפורים. ועכשיו אני נזכרת שראיתי בצללים גם דמויות של אנשים. אני כבר לא בדיוק זוכרת איזה. נדמה לי שהם היו בעיקר אנשים לא שמחים, או זקנים. לא רואים מבט בצללים אבל רואים משהו בתנוחת הגוף. משהו עצוב, שחוח. ואולי גם היו אנשים מתעופפים.

אגב, כשמסתכלים על כדור בדולח (אני לא מתמצאת, זה רק מידע כללי) רואים כתמים נעים בצבעים שונים. אם מתרכזים נכון הכתמים הנעים נראים כתמונות. ויש הרואים בהם עננים, בצורות וצבעים שונים. לכל כתם, תמונה, או צבע יש משמעות. אפשר לראות שם את העבר, העתיד, או את מה שהנשמה שלך חווה באותו רגע. תלוי מה אתה מחפש לראות. ומה שרואים הוא בעצם מעין שיקוף של מידע שמגיע מהתת מודע. המוח המודע נותן פרשנות למה שנמצא בתת מודע באמצעות התמונות המתגלות בכדור הבדולח. 

 בפסיכולוגיה משתמשים ברעיון של מה שהתת מודע קולט מכתמי דיו במבחן רורשאך . מבחן זה הוא אחד מהכלים לאיבחון אישיות. הרעיון המרכזי הוא שהתת מודע של כל אחד חווה את כתמי הצבע שהוא רואה, מתוך נפשו ונותן פרשנות משלו. הפרשנות מתקבלת כתמונה, ומלמדת משהו על מצבו הנפשי של האדם.

ישנם מספר הבדלים בין כדור הבדולח לבין מבחן רורשאך.

1. ההבדל המשמעותי הראשון הוא שבמבחן רורשאך ניתן לראות מנבכי נפשו של המאובחן עצמו, כי הוא זה שצופה בתמונה. ואילו בכדור בדולח, המיסטיקן הוא זה שצופה בכדור ומעביר את המידע מתוך מה שהוא קולט, לגבי השואל. המיסטיקן משמש כגורם מתווך בין השואל לכדור. וכאן כבר נכנסת השאלה של אמינות החיזיון באמצעות גורם מתווך, ואיך זה יכול לעבוד ללא כל הסבר הגיוני. בפוסט הזה אני נמנעת להיכנס לשאלה זו ומשאירה לכל אחד להתייחס על פי אמונתו.

2. הבדל שני נעוץ בכך שבמבחן רורשאך ניתנות 10תמונות מוכנות מראש ואילו בכדור הבדולח התמונות עצמן עולות מתוך תודעתו של החוזה בכדור וגם הפרשנות. והאפשרויות לקבלת תמונות הן אינסופיות.

3. במבחן רושאך ניתן לראות אך ורק מצב רגעי של מה שקורה בנפשו של המאובחן. ואילו בכדור הבדולח ניתן לקבל תשובות לשאלות שונות, וגם לראות מצבים בעבר, הווה ועתיד.

כך הנפש משתקפת בראי הצללים. ואולי לפסיכולוגיה יש עוד מה ללמוד מעולם המיסטיקה.

האמת היא שהתכוונתי רק לכתוב פוסט של 4-5 שורות על הציפורים שהיו בראש שלי פעם, ובסוף זה מה שיצא. תמיד כשאני מתחילה משהו קטן הוא נהיה גדול... ותמיד התחושה שזה לא נגמר. וגם כאן התחלתי להיסחף למקומות אחרים אבל קיצרתי. לכן אני פוחדת לכתוב פוסטים.