מכירים את זה שאתם בבית קפה,ואתם רואים ברחוב אדם שלמד איתכם ביסודי,חטיבה,תיכון או שירת איתכם בצבא...כל אחד לפני גילו,כמה שיותר רחוק וזכרתם ככה יותר טוב.
אתם מסתכלים טוב כדאי לדעת אם זה באמת הבן אדם,אתם יודעים בכל זאת אנשים משתנים.
ואז אתם רואים שזה אכן אותו הבן אדם אבל בשינוי אדרת.
לפעמים אדם שלא ציפו שיגיע לגדולות,באמת הגיע לפסגות...מנכ"ל בחברה וכו'...
אבל לפעמים,וזה מה שקרה לאמא שלי,אתה מגלה שהאדם יותר הידרדר ממה שהוא היה בתור ילד.
אני ואמא שלי יושבות בבית קפה,על חשבוני!
והיא רואה מישהי שלמדה איתה בכיתה ד',מדהים איך היא זכרה!
אבל המישהי הזאת,כמה שצחקו עליה שהיא סתומה בלומה,סילחו לי על השפה הנגועה.
ככה היא נהייתה יותר סתומה בלומה.
היא התהלכה שיכורה בכותונת פיג'מה,עברה צומת מסוכנת כדאי לקנות בורקסים שהיא יכלה לעבור כביש קטן ופחות מסוכן ולהגיע לאותה קונדיטוריה או מאפייה.
באמת שכאב לי הלב,וכך ראיתי את הלב של אמא שלי נמוג ונצבט.
חברה מאותה השכבה מתהלכת חיה-מתה שיכורה וחסרת אונים.
לאן הידרדרנו..
נכון מצב משפחתי שהילד גדל יכול להוביל למה שהוא יהיה בעתיד.
אבל גם החברה שלנו,אדם שכל שנותיו היה מרוחק מחבר'ה מקובלת ונורמלית יהיה מנותק ממנה.
ולכן נמצא הרבה שיכורים ומסוממים ברחובות הערים שלנו.
ואני קוראת לנו,לחברה הישראלית - די!!!
בואו לא נפתח עוד ילדים כאלו שידחקו לשולי החברה..
בואו נחייך,נושיט יד ונתמוך בחלשים.
כך אנחנו נרוויח חברים טובים,עתיד טוב יותר וכנמובן מדינה משגשגת ופחות במצוקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*+fairy+*