בא לי לכתוב פוסט. לא יודעת אם בסוף זה יצא משהו שאפשר להגדירו כפוסט. אולי בסוף אני פשוט אמחק את זה ואכחיש שאי פעם כתבתי את זה...
ו-לפוסט:
הרבה עבר עליי בימים האחרונים ואני יודעת שימשיך לעבור עליי גם בחודש הקרוב..
יצא לי לבכות לא מעט- מעמסות רגשיות מתחילות להשתלט עליי וקצת קשה לי להכיל את הכל...
לא יודעת מה יש לי, כל הזמן עם מצבי הרוח הקיצוניים האלה, החולשות והעייפות במשך היום, חוסר הסבלנות שלי ללימודים- משהו שחייב לעבור, אנשים שמתחילים להגעיל אותי...
אז כן, אני בslump... קורה..
אני מקווה שיעבור לי.
אני מרגישה לבד בכל זה. האנשים הקרובים אליי חושבים שהם מבינים אותי, אבל הם לא... וזה, הכי עצוב.
הכי עצוב שאני צריכה לעבור את כל זה לבד, לאנשים לא אכפת. ותכלס למה שיהיה אכפת להם? זו רק טל, השמנה הזו... עובר עליה משהו? וואלה? טוב.. לפעמים הם ממלמלים איזה "מסכנה" אבל אז ישר- *נושא הבא*
אנשים לא בדיוק עוצרים לשים לב ולשאול מה קורה איתי. ואולי אף אחד לא שם לב שמשהו בי השתנה? לא שמים לב שכל היום בבית הספר אני לובשת מסכה. כשאני בחדר שלי לבד- אני מורידה אותה לאט לאט ומסתכלת בראי ופשוט נגעלת ממה שאני רואה.
טוב אנשים הם אפטיים... אנשים הם חסרי רגישות אוטיסטים... מה לעשות.
בכל מקרה... עכשיו- אני קצת בדאון.. אבל אני רגילה... למה, אתם שואלים? well... כי זה קרה לי כל יום במשך השבעיים האחרונים והספקתי להתרגל לזה..
מחר יהיה לי יום שמח:
בבוקר יש לי תור לרופאה (אז אני לא אלך לבית הספר). אני אוהבת ללכת לרופאה הזו. כיף לדבר איתה וגם היא גרה בבית ממש יפה. אז כשאני באה אליה ואז אני מסיימת את התור שלי- אני יוצאת החוצה ויושבת בספסל שמתחת לעץ ענק בחצר שלה, ומחכה שאמא שלי תסיים את התור שלה.
בצהריים אני פוגשת את חבר שלי, אנחנו נבלה עד אחרי הערב. אני מתגעגעת אליו.. 3>

ביום רביעי אני אצטרך לחזור על החומר למבחן באזרחות כי יש לי את המבחן באותו יום. ואחרי הלימודים אני אלמד למבחן בספרות כי יש לי את המבחן הזה ביום חמישי..
ביום חמישי אחרי בית הספר יש לי "אחריי". אחרי זה אני הולכת לחברה שלי, אנחנו מתארגנות והולכות למסיבה :] אני אשן אצלה.

ביום שיש יש לי תגבור בספרות אז אני לא אלך למרפאה. :(
טוב זהו להיום. ראיתם? בסוף יצא פוסט...
אז יאללה אני הולכת לשיעור הנהיגה השני שלי (^___^)
ביי ולילה טוב
טל