אני פרו אנה

אין לי זמן להעלות את הקטע ההוא שסיפרתי לכם עליו.. תקלות במחשב וכאלה..

הצלחתי את הצום של ה24 ואני ממשיכה בלי לעצור, הוא לא נשבר..

זה אומר: יממה אז אני עכשיו ממשיכה בספירה.

25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45.

זה מוזר אני בכלל לא רעבה. אולי יש כמה גלים כאלה של רעב אבל הם עוברים תוך כמה דקות. והבחילה? כאילו לא הייתה.

זה היה יום קשה היום. הייתי בבצפר לשעתיים וראיתי את אלה שאני מכירה, הכרתי ילדים חדשים, ואחרי הבצפר אמא שלי הלכה לפגישה עם איזה יועצת שהיא ואבא שלי אמורים לפגוש אותה. היא אמורה לעזור להם איתי. הם בעצם מקדישים את הזמן הזה כל שבוע רק כדי לחשוב איך לעזור.. לי.

אני והמחלקה קבענו שלאבא שלי אין משמורת עלי ושיהיה רק ביקור אחד בשבוע [^^] והביקור היה אמור להיות ביום חמישי. פתאום אמא שלי באה אליי ומפילה עליי את ה"עובדה" שהיא מתקשרת עכשיו לאבא שלי והוא בא לביקור. אני כל כך כועסת ומבולבלת ולא מבינה, זה מנוגד לכל מה שאמרנו ואם היא לא מקיימת אף פעם את המילה שלה איך אני אקיים? אמרתי לה שאם הוא בא אני הולכת. נעלתי נעליים וירדתי במדרגות, היא לא עזבה אותי. אז היא התקשרה לא יודעת למי דיברה עליי למרות כל ההבטחות שהיא נתנה לי שלא תדבר עליי עם אנשים שמשפיעים עליי. זה נושא רגיש והיא מבטיחה כל פעם. התישבתי במקום שהיא לא ראתה אותי, מוסתר אבל עדיין קרוב לבית. היא חיפשה אותי, צעקה.. בכל מקרה בסוף חזרנו הביתה והיא התקשרה למישהו שוב. בטח אמרה לו שמצאה אותי. אני שונאת את זה. שונאת את זה כל כך.

אני שונאת אותה. היא אף פעם לא לחצה עליי להיות רזה, אני לא מבינה אז מאיפה הרצון הזה שלי. אולי בגלל זה? היא בקיצניות לא לחצה עליי. לא היה להם אכפת מה אני אוכלת ומה לא, רוב המשפחה שלי בעודף משקל חוץ מאחדים שנמצאים אפילו בתת משקל [קטן].

אין לי כוח לכלום אבל אני גם לא מתכוונת לעשות עם זה שום דבר. אין לי משהו לעשות עם זה. מוזר אבל כשאני בבית אין לי דחף לחתוך, לא חתכתי מאז השחרור אחרי תקופה שהייתי רגילה כמה פעמים ביום.

וואי מה עם המשקל הדיגיטלי הזה?! אני חייבת לצאת לקניות... אין לי זמן לכתוב עוד, אני אעדכן מחר.

עריכה: אני כותבת בשעה 13:50 יום רביעי אני עוד שניה מתחילה את היום ה-3 בצום! *גאה*גאה*