גיליתי את הכשרון הנסתר שלי.פלוץ מהגרון.

הלוואי ויתנו לי איזו תוכנית טלוויזיה משלי בגלל זה. לא!

תמונה מסוף כיתה י', מכוערת קצת אבל לא נורא :)

וואי, השורשים שלי כאן פשוט בלונדיניים!
 

היום בבית ספר חשבתי על זה,

אין לי שום כישרון! כלום! נוט'ינג! כל דבר שאני עושה, הוא לא כזה טוב כדי לקרוא לו "כישרון" [לא, אין לזה שום קשר ליומני הנסיכה, באמת אין לי שום כישרון!]

כל דבר שאני אעשה, אני לא אהיה מספיק טובה בו.

לצייר? אני לא יודעת טוב.

לכתוב? הכתיבה שלי כל כך גרועה שילד בכיתה א' כותב יותר טוב ממני.

לרקוד? פחח גם כשהייתי באירובי 5 שנים לא הייתי טובה.

לשיר? NEXT!

לשחק? וואלה.. בדיוק הכשרון שלי..

לצלם? גרועה אש.

סקס? אני אפילו לא רוצה לנסות! עד כמה גרוע זה?!

בקיצור, אני יכולה להביא לכם רשימה של כל הדברים בעולם ובכלום אני לא אהיה טובה.

אולי הכישרון שלי הוא לא להיות כשרונית בכלום? לא להצליח בשום דבר שאני עושה?

התחלתי ללמוד קצת לנגן בגיטרה, אני קצת עקומה ואני יודעת לנגן התקווה, יונתן הקטן, את הפתיחה של everytime פתיחה של hey there delila פתיחה של otherside ופתיחה של עוד איזה שיר לא יודעת איך קוראים לו. ודניאל הביא לי מפרט! יאיאיאיאיאי

טוב אני חושבת שאני אסיים עם הפוסט חסר משמעות הזה, אני אלך לרבוץ לי כמו איזה הומלסית. נתראה.

כשיש לכם חברים שאיתם אתם מסתובבים, במקרה שלי חברים ממש טובים. במיוחד שניים מהם.

יום אחד אתם מוצאים את עצמכם עם מישהו מהם, ובלי לשים לב אתם מחוייבים אחד לשני, ובתאכלס, אתם חברים.

ואתם יודעים שאם תפסיקו את הקשר שיש בינכם, תיפסק גם הידידות עם השאר.

מה הייתם עושים?

אני נקרעת בין אחד לשניים, ואני לא יודעת אם אני מעדיפה להמשיך את הקשר שבסופו של דבר ייגמר, או להפסיק עכשיו ולהמשיך את הידידות עם כולם שתימשך הרבה זמן.

פעם כשהייתי יוצאת איתם, הייתי מרגישה שאני חלק מהם, אני בזכות עצמי, אני לא תלויה במישהו.

עכשיו אני מרגישה כאילו כשאני באה, אני באה אליו- ואל השאר אני לא כל כך קשורה. הם החברים שלו.

אני יודעת שבעתיד אם ירד לי ממנו ואני ארצה לסיים הכל, אני לא אעשה את זה כי אני לא ארצה לסיים את הקשר שלי עם כל השאר.

אני מרגישה שאני לא יכולה להפתח לאף אחד. אחרי שהיה לי קשר ארוך אני לא חושבת שאני אוכל להפתח כמו שנפתחתי בעבר. אני מרגישה שהכי רחוק שאני אגיע עם מישהו זה נשיקה ולא יותר. אולי כשאני מסטולה יקרה משהו מעבר, אבל כשאני פיכחת, כיף לי פשוט להיות עם מישהו שאני מרגישה אליו משהו, שיש בינינו קשר ואני נהנת סתם להיות בחברתו ולא בהכרח להתחרמן ואני לא יודעת מה.

היה לי נורא קל להתנשק עם מי שבא לי מתי שבא לי בלי לדאוג שמתישהו אני אצטרך להמשיך ולהגיע ליותר מנשיקה. ובדרך אני גם פוגעת באנשים, אבל זה פשוט הפחד שלי מלהפתח. אני לא יכולה פשוט, לא יודעת, סתם להתחרמן. זה לא כיף לי, אני לא רוצה את זה. אני אוהבת להתשק, להתכרבל, לראות טלוויזיה ביחד או סתם להיות זה בחברת זה.

יש לי פוביה מינית מכל הקשור למין. לא הגעתי רחוק בחיים שלי, אבל אני מרגישה שזה פשוט מפחיד ולא מוכר לי. משהו שהוא לא בשבילי.

טוב, אני אחשוב על זה במיטה הלילה, אני מקווה שאני אגיע להחלטה למרות שאין לי ממש מה להחליט, כי אני יודעת שאני לא אזרוק אותו עכשיו כי יש לי אליו רגשות ואני לא רוצה לסיים את הקשר. הפיתרון היחידי שאני יכולה למצוא לעצמי זה לחזק את הקשרים עם הידידים.

לא מזמן מישהו אמר לי "אנחנו יכולים לקבל שמנות ואתן לא"

אחרי שהתווכחנו על גברים ונשים.

עכשיו כשאני חושבת על זה, זה די נכון לפעמים. אני לא רואה את עצמי יוצאת עם אדם שמן. ואני מתארת לעצמי שהרבה לא רואות.

אני יודעת שתגידו לי "לא נכון זה לא תמיד ככה" ואתם צודקים, ברור שיש בנות שיוצאות עם שמנים וברור שיש בנים שיוצאים עם שמנות.

ובכן, לדעתי גברים יותר פתוחים לדברים כאלה, הם לא יתביישו ללכת עם חברה שלהם ברחוב, אפילו אם היא טיפה שמנה או להבדיל, מכוערת.

טוב לא משנה, אין לי הרבה דעה בנושא אז אני לא אתחיל לחקור כאן תורות.

מישהו רואה איי לאב ניו יורק? זה כמו הרווק אבל של שחורים, יותר גס ושכונתי הלא כך? חחח

שבוע הבא הפרק האחרון!!!!1 אבל הרסו לי ואני יודעת מי ינצח :(

קיצור אני סתם מנסה לכתוב משהו ולא יוצא לי, אז אני אשמור כטיוטא ואם יהיה לי מה לכתוב אני אכתוב :) צ'או אמיגוס.

ניסיתי לעצב תמונה, לא כל כך יצא לי =\

סוף סוף הצלחתי לקבל אדום בשיער..

יצאתי ממש מעוותת בתמונות, אולי כי רק חזרתי מבית ספר?

יצא ורדרד קצת חחח קיצר תראו: